ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 115: מדרש הנעלם איכה - ספר ההספד לבני המטרוניתא ופתיחות ׳איכה׳ מחטא אדם עד חורבן הבית › פיסקה 8

׳ושוע אל ההר׳ - געיית המלך אחר המטרוניתא הנקראת כ"ה על אותיות היחוד

זוהר חדש · מדרש הנעלם איכה - ספר ההספד לבני המטרוניתא ופתיחות ׳איכה׳ מחטא אדם עד חורבן הבית · מאמר 115 · פיסקה 8

לשון הזוהר

לְבָתַר, נָחַת הַהוּא יוֹמָא עִילָּאָה, דְּאִסְתַּלַּק, שְׁאַל עַל מִשְׁכָּנֵיהּ, וְהָא אִתְחָרַב. עָאל וְאַשְׁגַּח עַל מָארֵי דְּמַשְׁכְּנָא, מַטְרוּנִיתָא רְחִימְתָּא דְּנַפְשֵׁיהּ, וְהִיא אִתְתְּרָכַת וְעָרְקַת, וְכָל בִּנְיָינָהּ סָתִיר. כְּדֵין שָׁארֵי לְמִגְעֵי, גּוֹעָא בָּתַר גּוֹעָא, כִּנְהִימוּ דְּתַרְנְגוֹלָא עַל נוּקְבֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שם) ׳מְקַרְקַר קִר׳, נְהִימוּ כְּתַרְנְגוֹלָא. קִיר, רִבּוֹן שַׁלִּיטָא. ׳וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר׳, עָבִיד שׁוֹעָה וְצָוַוח לְגַבֵּי טוּרָא, דְּעָרְקַת תַּמָּן מַטְרוּנִיתָא. עָבִיד שׁוֹעַ צָוַוח וְקָרֵי בִּנְהִימוּ דִּבְכִיָּה אֵיכָה. אֵיכָה רְחִימְתָּא דְּנַפְשָׁאי, אֵיכָה שַׁפְנִינָתִי שְׁלֵימָתִי, אֵיכָה יְחִידָתָא דִילִי, דְּאִתְיַחֲדָא עִמִּי בְּיִחוּדָא. אֵיכָה דַּהֲוִית נָטְלָא בְּכָל יוֹמָא, חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים אַתְוָון דְּיִחוּדָא, וְאִתְקְרִיאַת כֹּ"ה עַל דָּא. אֲחָתִי בְּרַתִּי אִמִּי, לְאָן אָזְלַת, לְאָן פָּנִית לְמֵיהַךְ. אֲנַן דְּשָׁמְעִין בְּכָל יוֹמָא קִרְקוּרָא דָא דְּרִבּוֹנָנָא, לָן יָאוֹת לְמִבְכֵּי, לָן יָאוֹת לְמִסְפֵּד, לָן יָאוֹת לְמִפְתַּח אֵיכָה. ׳אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד וְגו'׳.

תרגום

אַחַר כָּךְ יָרַד אוֹתוֹ הַיּוֹם הָעֶלְיוֹן שֶׁהִסְתַּלֵּק, שָׁאַל עַל מִשְׁכָּנוֹ, וְהִנֵּה הוּא חָרֵב. נִכְנַס וְהִשְׁגִּיחַ עַל בַּעֲלַת הַמִּשְׁכָּן, הַמַּטְרוֹנִיתָא אֲהוּבַת נַפְשׁוֹ, וְהִיא גֹּרְשָׁה וּבָרְחָה, וְכָל בִּנְיָנָהּ נֶהֱרַס. אָז הֵחֵל לִגְעוֹת, גְּעִיָּה אַחַר גְּעִיָּה, כִּנְהִימַת תַּרְנְגוֹל עַל נְקֵבָתוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (ישעיה כב) ׳מְקַרְקַר קִיר׳ - נְהִימָה כִּתְרוּעַת תַּרְנְגוֹל. "קִיר" - הָרִבּוֹן הַשַּׁלִּיט. וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר - עוֹשֶׂה שַׁוְעָה וְצוֹעֵק אֶל הָהָר, שֶׁשָּׁם בָּרְחָה הַמַּטְרוֹנִיתָא. עוֹשֶׂה שַׁוְעָה, צוֹעֵק וְקוֹרֵא בִּנְהִימַת בְּכִיָּה: אֵיכָה! אֵיכָה אֲהוּבַת נַפְשִׁי, אֵיכָה יוֹנָתִי תְּמִימָתִי, אֵיכָה יְחִידָתִי, שֶׁהִתְיַחֲדָה עִמִּי בְּיִחוּד. אֵיכָה שֶׁהָיִית נוֹטֶלֶת בְּכָל יוֹם עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת שֶׁל יִחוּד, וְנִקְרֵאת כ"ה עַל כָּךְ. אֲחוֹתִי בִּתִּי אִמִּי, לְאָן הָלַכְתְּ, לְאָן פָּנִית לָלֶכֶת. אָנוּ הַשּׁוֹמְעִים בְּכָל יוֹם קִרְקוּר זֶה שֶׁל רִבּוֹנֵנוּ, לָנוּ רָאוּי לִבְכּוֹת, לָנוּ רָאוּי לִסְפֹּד, לָנוּ רָאוּי לִפְתֹּחַ בְּ"אֵיכָה". "׳אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד׳" וְגוֹמֵר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: לבתר, נחת ההוא יומא עילאה, דאסתלק, שאל על משכניה, והא אתחרב. עאל ואשגח על מארי דמשכנא, מטרוניתא רחימתא דנפשיה, והיא אתתרכת וערקת, וכל בניינה סתיר. כדין שארי למגעי, גועא בתר גועא, כנהימו דתרנגולא על נוקביה. הדא הוא דכתיב, (שם) ׳מקרקר קר׳, נהימו כתרנגולא. קיר, רבון שליטא. ׳ושוע אל ההר׳, עביד שועה וצווח לגבי טורא, דערקת תמן מטרוניתא. עביד שוע צווח וקרי בנהימו דבכיה איכה. איכה רחימתא דנפשאי, איכה שפנינתי שלימתי, איכה יחידתא דילי, דאתיחדא עמי ביחודא. איכה דהוית נטלא בכל יומא, חמש ועשרים אתוון דיחודא, ואתקריאת כ"ה על דא. אחתי ברתי אמי, לאן אזלת, לאן פנית למיהך. אנן דשמעין בכל יומא קרקורא דא דרבוננא, לן יאות למבכי, לן יאות למספד, לן יאות למפתח איכה. ׳איכה ישבה בדד וגו'׳.

התרגום: אחר כך ירד אותו היום העליון שהסתלק, שאל על משכנו, והנה הוא חרב. נכנס והשגיח על בעלת המשכן, המטרוניתא אהובת נפשו, והיא גרשה וברחה, וכל בנינה נהרס. אז החל לגעות, געיה אחר געיה, כנהימת תרנגול על נקבתו. זהו שכתוב, (ישעיה כב) ׳מקרקר קיר׳ - נהימה כתרועת תרנגול. "קיר" - הרבון השליט. ושוע אל ההר - עושה שועה וצועק אל ההר, ששם ברחה המטרוניתא. עושה שועה, צועק וקורא בנהימת בכיה: איכה! איכה אהובת נפשי, איכה יונתי תמימתי, איכה יחידתי, שהתיחדה עמי ביחוד. איכה שהיית נוטלת בכל יום עשרים וחמש אותיות של יחוד, ונקראת כ"ה על כך. אחותי בתי אמי, לאן הלכת, לאן פנית ללכת. אנו השומעים בכל יום קרקור זה של רבוננו, לנו ראוי לבכות, לנו ראוי לספד, לנו ראוי לפתח ב"איכה". "׳איכה ישבה בדד׳" וגומר.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים