ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 115: מדרש הנעלם איכה - ספר ההספד לבני המטרוניתא ופתיחות ׳איכה׳ מחטא אדם עד חורבן הבית › פיסקה 7

׳כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה׳ - הסתלקות היום העליון וקימת יום המרירות

זוהר חדש · מדרש הנעלם איכה - ספר ההספד לבני המטרוניתא ופתיחות ׳איכה׳ מחטא אדם עד חורבן הבית · מאמר 115 · פיסקה 7

לשון הזוהר

פָּתְחוּ אִינְהוּ וְאָמְרֵי, (איכה א׳:א׳) ׳אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר׳, כְּתִיב (ישעיהו כ״ב:ה׳) ׳כִּי יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה וְגו'׳. ׳כִּי יוֹם׳. חַד יוֹמָא אִית לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רְחִימָא דְנַפְשֵׁיהּ, כְּלִילָא מִכָּל שְׁאָר יוֹמִין, שִׁית יוֹמִין כְּלִילָן בֵּיהּ, וְהוּא כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ. וְעַל דְּאַסְגִיאוּ חוֹבִין, אִסְתַּלַּק לְעֵילָא, לְבֵי עַלְמָא דְחַיִּין. כְדֵין מִתְּחוֹת שִׁפּוּלֵי מַשְׁכְּנָא, קָם יוֹמָא דִמְרִירוּ, יוֹמָא דִּבְכִיָה, יוֹמָא דְּצַעֲרָא, יוֹמָא דְאִיקְרֵי ׳מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה׳, וְעָאל בְּגוֹ מַשְׁכְּנָא, וְשֵׁיצֵי וְסָאֵיב. וְרִבּוֹנָא דְמַשְׁכְּנָא, אֲזַל וַעֲרַק וְאִתְתָּרַךְ מִגּוֹ מוֹתָבֵיהּ לְגוֹ טוּרָא דִלְבַר, וּלְגוֹ טוּרָא דְּחָרוּב, וּמַשְׁכְּנָא אִתְחָרַב.

תרגום

פָּתְחוּ הֵם וְאָמְרוּ: (איכה א׳:א׳) ׳אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר׳ - כָּתוּב (ישעיהו כ״ב:ה׳) ׳כִּי יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה וְגוֹמֵר׳ (ישעיה כב, ה). ׳"כִּי יוֹם"׳ - יוֹם אֶחָד יֵשׁ לְהקב"ה, אָהוּב נַפְשׁוֹ, כָּלוּל מִכָּל שְׁאָר הַיָּמִים, שִׁשָּׁה יָמִים כְּלוּלִים בּוֹ, וְהוּא כְּלַל כֻּלָּם. וְעַל שֶׁרַבּוּ הָעֲוֹנוֹת, הִסְתַּלֵּק לְמַעְלָה, לְבֵית עוֹלָם הַחַיִּים. אָז מִתַּחַת שׁוּלֵי הַמִּשְׁכָּן, קָם יוֹם הַמְּרִירוּת, יוֹם הַבְּכִיָּה, יוֹם הַצַּעַר, יוֹם הַנִּקְרָא ׳מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה׳, וְנִכְנַס בְּתוֹךְ הַמִּשְׁכָּן, וְהִשְׁחִית וְטִמֵּא. וְרִבּוֹנוֹ שֶׁל הַמִּשְׁכָּן הָלַךְ וּבָרַח וְגֹרַשׁ מִתּוֹךְ מוֹשָׁבוֹ אֶל תּוֹךְ הָהָר שֶׁבַּחוּץ, וְאֶל תּוֹךְ הָהָר הֶחָרֵב, וְהַמִּשְׁכָּן חָרַב.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתחו אינהו ואמרי, (איכה א׳:א׳) ׳איכה ישבה בדד העיר׳, כתיב (ישעיהו כ״ב:ה׳) ׳כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה וגו'׳. ׳כי יום׳. חד יומא אית לקודשא בריך הוא, רחימא דנפשיה, כלילא מכל שאר יומין, שית יומין כלילן ביה, והוא כללא דכלהו. ועל דאסגיאו חובין, אסתלק לעילא, לבי עלמא דחיין. כדין מתחות שפולי משכנא, קם יומא דמרירו, יומא דבכיה, יומא דצערא, יומא דאיקרי ׳מהומה ומבוסה ומבוכה׳, ועאל בגו משכנא, ושיצי וסאיב. ורבונא דמשכנא, אזל וערק ואתתרך מגו מותביה לגו טורא דלבר, ולגו טורא דחרוב, ומשכנא אתחרב.

התרגום: פתחו הם ואמרו: (איכה א׳:א׳) ׳איכה ישבה בדד העיר׳ - כתוב (ישעיהו כ״ב:ה׳) ׳כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה וגומר׳ (ישעיה כב, ה). ׳"כי יום"׳ - יום אחד יש להקב"ה, אהוב נפשו, כלול מכל שאר הימים, ששה ימים כלולים בו, והוא כלל כלם. ועל שרבו העונות, הסתלק למעלה, לבית עולם החיים. אז מתחת שולי המשכן, קם יום המרירות, יום הבכיה, יום הצער, יום הנקרא ׳מהומה ומבוסה ומבוכה׳, ונכנס בתוך המשכן, והשחית וטמא. ורבונו של המשכן הלך וברח וגרש מתוך מושבו אל תוך ההר שבחוץ, ואל תוך ההר החרב, והמשכן חרב.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: