נשיקת עפר רגליה וכתלי ההיכל - ופתיחת הספד שלא תשכח מרירותו
זוהר חדש · מדרש הנעלם איכה - ספר ההספד לבני המטרוניתא ופתיחות ׳איכה׳ מחטא אדם עד חורבן הבית · מאמר 115 · פיסקה 6
לשון הזוהר
לָן יָאוֹת לְמִבְכֵּי, לָן יָאוֹת לְמִיסְפֵּד. נְנַשֵּׁק עַפְרָא דְּרַגְלָהָא, נְנַשֵּׁק אֲתַר בֵּי מוֹתָבָהּ, נְנַשֵּׁק כּוֹתְלֵי הֵיכָלָא, וְנִבְכֵּי בִּמְרִירוּ. אֲנַן נִפְתַּח בְּהֶסְפֵּידָא, דְּחָמֵינָן בְּכָל יוֹמָא כָּל הַאי. נִבְכֵּי תָּדִיר וְלָא אִיתְנְשֵׁי מְרִירוּ דִּבְכִיָּה מִינָן.
תרגום
לָנוּ רָאוּי לִבְכּוֹת, לָנוּ רָאוּי לִסְפֹּד. נְנַשֵּׁק אֶת עֲפַר רַגְלֶיהָ, נְנַשֵּׁק אֶת מְקוֹם מוֹשָׁבָהּ, נְנַשֵּׁק אֶת כָּתְלֵי הַהֵיכָל, וְנִבְכֶּה בְּמָרוֹר. אָנוּ נִפְתַּח בְּהֶסְפֵּד, שֶׁאָנוּ רוֹאִים בְּכָל יוֹם אֶת כָּל זֶה. נִבְכֶּה תָּמִיד וְלֹא תִּשָּׁכַח מְרִירוּת הַבְּכִיָּה מִמֶּנּוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: לן יאות למבכי, לן יאות למיספד. ננשק עפרא דרגלהא, ננשק אתר בי מותבה, ננשק כותלי היכלא, ונבכי במרירו. אנן נפתח בהספידא, דחמינן בכל יומא כל האי. נבכי תדיר ולא איתנשי מרירו דבכיה מינן.
התרגום: לנו ראוי לבכות, לנו ראוי לספד. ננשק את עפר רגליה, ננשק את מקום מושבה, ננשק את כתלי ההיכל, ונבכה במרור. אנו נפתח בהספד, שאנו רואים בכל יום את כל זה. נבכה תמיד ולא תשכח מרירות הבכיה ממנו.