ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 115: מדרש הנעלם איכה - ספר ההספד לבני המטרוניתא ופתיחות ׳איכה׳ מחטא אדם עד חורבן הבית › פיסקה 5

שאילת הערש והכסא וההיכלות שאין בהם רשם - והגג המעיד על בכיתה

זוהר חדש · מדרש הנעלם איכה - ספר ההספד לבני המטרוניתא ופתיחות ׳איכה׳ מחטא אדם עד חורבן הבית · מאמר 115 · פיסקה 5

לשון הזוהר

נִקְרַב בְּכָל יוֹמָא לְגַבֵּי עַרְסָא דְּאִימָּנָא, וְלָא נִשְׁכַּח לָהּ תַּמָּן. נִשְׁאַל עֲלָהּ, לֵית מַאן דְּיַשְׁגַּח עֲלָן. נִשְׁאַל לְעַרְסָא דִילָהּ, אִתְבַּלְבְּלָא. נִשְׁאַל לְכוּרְסְיָיא, נָפְלַת. נִשְׁאַל לְהֵיכָלִין דִּילָהּ, אוֹמָאָן אִינוּן דְּלָא יָדְעִין מִינָהּ. נִשְׁאַל לְעַפְרָא, רְשִׁימוּ דְּעִקְבְתָא לֵית תַּמָּן. נִשְׁאַל לְאִיגְרָא, הָא אִיגְרָא אָתֵיב לָן, דְּתַמָּן יָתְבָה מְבַכָּה וּמְיַילֶּלֶת עֲלָן וְאָזְלַת מְבַכָּה, צוֹוַחַת בְּקוֹל מְרִירוּ עֲלָן, מֵאִיגְרָא לְאִיגְרָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת׳ (שם כב). נִשְׁאַל לְאוֹרְחִין וּשְׁבִילִין, כֻּלְּהוּ אָמְרִין דִּשְׁמָעוּ קָל מְרִירוּ דִּבְכִיָּה, דִּמְבַכָּה עַל בְּנָהָא, וְלָא יָדְעִין לְאָן אִסְתַּלָּקַת.

תרגום

נִקְרַב בְּכָל יוֹם אֶל עֶרֶשׂ אִמֵּנוּ, וְלֹא נִמְצָא אוֹתָהּ שָׁם. נִשְׁאַל עָלֶיהָ, אֵין מִי שֶׁמַּשְׁגִּיחַ עָלֵינוּ. נִשְׁאַל אֶת עַרְשָׂהּ, נִתְבַּלְבְּלָה. נִשְׁאַל אֶת הַכִּסֵּא, נָפַל. נִשְׁאַל אֶת הֵיכָלוֹתֶיהָ, שׁוֹמְמִים הֵם וְאֵינָם יוֹדְעִים מִמֶּנָּה. נִשְׁאַל אֶת הֶעָפָר, רֹשֶׁם עֲקֵבוֹת אֵין שָׁם. נִשְׁאַל אֶת הַגַּג, וְהִנֵּה הַגַּג עוֹנֶה לָנוּ, שֶׁשָּׁם הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בּוֹכָה וּמְיַלֶּלֶת עָלֵינוּ, וְהוֹלֶכֶת בּוֹכָה, צוֹעֶקֶת בְּקוֹל מְרִירוּת עָלֵינוּ, מִגַּג לְגַג. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, ׳מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת׳ (שם כב) - נִשְׁאַל אֶת הַדְּרָכִים וְהַשְּׁבִילִים, כֻּלָּם אוֹמְרִים שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹל מְרִירוּת שֶׁל בְּכִיָּה, שֶׁבּוֹכָה עַל בָּנֶיהָ, וְאֵינָם יוֹדְעִים לְאָן הִסְתַּלְּקָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: נקרב בכל יומא לגבי ערסא דאימנא, ולא נשכח לה תמן. נשאל עלה, לית מאן דישגח עלן. נשאל לערסא דילה, אתבלבלא. נשאל לכורסייא, נפלת. נשאל להיכלין דילה, אומאן אינון דלא ידעין מינה. נשאל לעפרא, רשימו דעקבתא לית תמן. נשאל לאיגרא, הא איגרא אתיב לן, דתמן יתבה מבכה ומייללת עלן ואזלת מבכה, צווחת בקול מרירו עלן, מאיגרא לאיגרא. כמה דאת אמר, ׳מה לך אפוא כי עלית כלך לגגות׳ (שם כב). נשאל לאורחין ושבילין, כלהו אמרין דשמעו קל מרירו דבכיה, דמבכה על בנהא, ולא ידעין לאן אסתלקת.

התרגום: נקרב בכל יום אל ערש אמנו, ולא נמצא אותה שם. נשאל עליה, אין מי שמשגיח עלינו. נשאל את ערשה, נתבלבלה. נשאל את הכסא, נפל. נשאל את היכלותיה, שוממים הם ואינם יודעים ממנה. נשאל את העפר, רשם עקבות אין שם. נשאל את הגג, והנה הגג עונה לנו, ששם היתה יושבת בוכה ומיללת עלינו, והולכת בוכה, צועקת בקול מרירות עלינו, מגג לגג. כמו שנאמר, ׳מה לך אפוא כי עלית כלך לגגות׳ (שם כב) - נשאל את הדרכים והשבילים, כלם אומרים ששמעו קול מרירות של בכיה, שבוכה על בניה, ואינם יודעים לאן הסתלקה.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: