האם המקבלת מלקות המלך תחת בניה - ׳והוא מחלל מפשעינו׳
זוהר חדש · מדרש הנעלם איכה - ספר ההספד לבני המטרוניתא ופתיחות ׳איכה׳ מחטא אדם עד חורבן הבית · מאמר 115 · פיסקה 4
לשון הזוהר
כַד הֲוֵינָן חָטָאן קַמֵּי אֲבוּנָא, וְסָלֵיק רְצוּעָא לְאַלְקָאָה לָן, אִיהִי קָיְימַת לְקַמָּן, וּמְקַבֶּלֶת מַלְקִיּוּתָא דְמַלְכָּא, בְּגִין לַאֲגָנָא עֲלָנָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנוֹתֵינוּ׳ (שם נג) כו' וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ. וְהַשְׁתָּא אִימָּא לֵית לָן, וַוי. וַוי לָן, וַוי לְכוֹ. לָן יָאוֹת לְמִבְכֵּי, לָן יָאוֹת לְמִסְפֵּד, לָן יָאוֹת לְפָתְרָא אִינוּן מִילִּין דִּמְרִירוּ, לְאוֹדָעָא לְהוֹ, לְאִינוּן דְּיָדְעִין לְמִבְכֵּי מִלִּין דְּהֶסְפֵּידָא.
תרגום
כְּשֶׁהָיִינוּ חוֹטְאִים לִפְנֵי אָבִינוּ, וְעוֹלָה הָרְצוּעָה לְהַלְקוֹתֵנוּ, הִיא עוֹמֶדֶת לְפָנֵינוּ, וּמְקַבֶּלֶת אֶת מַלְקוֹת הַמֶּלֶךְ, כְּדֵי לְהָגֵן עָלֵינוּ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנוֹתֵינוּ׳ (שם נג) - וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ - וְעַכְשָׁו אֵין לָנוּ אֵם, אוֹי. אוֹי לָנוּ, אוֹי לָכֶם. לָנוּ רָאוּי לִבְכּוֹת, לָנוּ רָאוּי לִסְפֹּד, לָנוּ רָאוּי לְפָרֵשׁ אוֹתָם דִּבְרֵי הַמְּרִירוּת, לְהוֹדִיעָם לְאֵלֶּה הַיּוֹדְעִים לִבְכּוֹת דִּבְרֵי הֶסְפֵּד.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כד הוינן חטאן קמי אבונא, וסליק רצועא לאלקאה לן, איהי קיימת לקמן, ומקבלת מלקיותא דמלכא, בגין לאגנא עלנא. כמה דאת אמר ׳והוא מחלל מפשעינו מדכא מעונותינו׳ (שם נג) כו' ובחברתו נרפא לנו. והשתא אימא לית לן, ווי. ווי לן, ווי לכו. לן יאות למבכי, לן יאות למספד, לן יאות לפתרא אינון מילין דמרירו, לאודעא להו, לאינון דידעין למבכי מלין דהספידא.
התרגום: כשהיינו חוטאים לפני אבינו, ועולה הרצועה להלקותנו, היא עומדת לפנינו, ומקבלת את מלקות המלך, כדי להגן עלינו. כמו שנאמר ׳והוא מחלל מפשעינו מדכא מעונותינו׳ (שם נג) - ובחברתו נרפא לנו - ועכשו אין לנו אם, אוי. אוי לנו, אוי לכם. לנו ראוי לבכות, לנו ראוי לספד, לנו ראוי לפרש אותם דברי המרירות, להודיעם לאלה היודעים לבכות דברי הספד.