ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 113: מדרש רות בהמשכו - מסע רבי פרחיה בעולם הנשמות ושכר קריאת שמע › פיסקה 9

צדיקים הנקראים חיים ורשעים מתים - והעולם ההוא של נשמות ורוחות

זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - מסע רבי פרחיה בעולם הנשמות ושכר קריאת שמע · מאמר 113 · פיסקה 9

לשון הזוהר

אֲמַר לֵיהּ, בְּהַאי עַלְמָא כְּתִיב. דְּהָא צַדִּיקַיָּיא דְּאִיקְרוּן חַיִּים, מִסְתַּכְּלִין וְיָדְעִין דִּימוּתוּן, וּזְמִינִין לְמֵיהַב דִּינָא, דְּאִית דִּין וְאִית דַּיָּין. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ׳ (שם ז, ב). אֲבָל רְשָׁעִים דְּאִיקְרִין מֵתִים, לָא יָדְעִין, וְלָא מַשְׁגִּיחִין, וְלָא מִסְתַּכְּלִין בְּעוֹבָדֵי דְּהַהוּא עַלְמָא כְּלוּם. וּמַאן דְּלָא יָדַע בְּעוֹבָדָא דְהַהוּא עָלְמָא, אִיקְרֵי מִית. בְּגִין דְּהַאי עַלְמָא לָאו מִבְּנֵי חַיָּיא. דְּהַהוּא עַלְמָא דְנִשְׁמָתִין וְרוּחִין אִיהוּ, וְהַאי עַלְמָא דְגוּפָּא הוּא. הַהוּא עַלְמָא דְדָיְירֵי בֵיהּ רוּחֵיהוֹן דִּבְנֵי נָשָׁא, וְדַמְיָין בִּדְיוֹקְנִין, אִשְׁתְּמוֹדְעָן דָּא לְדָא, וְיָדְעִין בַּמֶּה דְזַמִּין לְמֶיהֱוֵי בְּעָלְמָא. וּמִשְׁתַּדְּלִין לְמִנְדַע בִּיקָרָא דְמָארֵיהוֹן תַּמָּן, בְּהַהוּא מַלְבּוּשָׁא דְהַהוּא עָלְמָא.

תרגום

אָמַר לוֹ, בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּתוּב, שֶׁהֲרֵי הַצַּדִּיקִים הַנִּקְרָאִים חַיִּים, מִסְתַּכְּלִים וְיוֹדְעִים שֶׁיָּמוּתוּ, וַעֲתִידִים לָתֵת דִּין, שֶׁיֵּשׁ דִּין וְיֵשׁ דַּיָּן. כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, ׳וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ׳ (קהלת ז, ב) - אֲבָל הָרְשָׁעִים הַנִּקְרָאִים מֵתִים, אֵינָם יוֹדְעִים, וְאֵינָם מַשְׁגִּיחִים, וְאֵינָם מִסְתַּכְּלִים בְּמַעֲשֵׂי אוֹתוֹ הָעוֹלָם כְּלוּם. וּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּמַעֲשֵׂה אוֹתוֹ הָעוֹלָם, נִקְרָא מֵת, מִשּׁוּם שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ מִבְּנֵי חַיִּים, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ הָעוֹלָם שֶׁל נְשָׁמוֹת וְרוּחוֹת הוּא, וְהָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁל גּוּף הוּא. אוֹתוֹ הָעוֹלָם שֶׁדָּרוֹת בּוֹ רוּחוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם, וְנִדְמוֹת בִּדְמֻיּוֹת, מַכִּירוֹת זוֹ אֶת זוֹ, וְיוֹדְעוֹת בְּמַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת בָּעוֹלָם. וּמִשְׁתַּדְּלוֹת לָדַעַת בִּכְבוֹד רִבּוֹנָן שָׁם, בְּאוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ שֶׁל אוֹתוֹ הָעוֹלָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר ליה, בהאי עלמא כתיב. דהא צדיקייא דאיקרון חיים, מסתכלין וידעין דימותון, וזמינין למיהב דינא, דאית דין ואית דיין. כמה דאת אמר, ׳והחי יתן אל לבו׳ (שם ז, ב). אבל רשעים דאיקרין מתים, לא ידעין, ולא משגיחין, ולא מסתכלין בעובדי דההוא עלמא כלום. ומאן דלא ידע בעובדא דההוא עלמא, איקרי מית. בגין דהאי עלמא לאו מבני חייא. דההוא עלמא דנשמתין ורוחין איהו, והאי עלמא דגופא הוא. ההוא עלמא דדיירי ביה רוחיהון דבני נשא, ודמיין בדיוקנין, אשתמודען דא לדא, וידעין במה דזמין למיהוי בעלמא. ומשתדלין למנדע ביקרא דמאריהון תמן, בההוא מלבושא דההוא עלמא.

התרגום: אמר לו, בעולם הזה כתוב, שהרי הצדיקים הנקראים חיים, מסתכלים ויודעים שימותו, ועתידים לתת דין, שיש דין ויש דין. כמו שאתה אומר, ׳והחי יתן אל לבו׳ (קהלת ז, ב) - אבל הרשעים הנקראים מתים, אינם יודעים, ואינם משגיחים, ואינם מסתכלים במעשי אותו העולם כלום. ומי שאינו יודע במעשה אותו העולם, נקרא מת, משום שהעולם הזה אינו מבני חיים, שהרי אותו העולם של נשמות ורוחות הוא, והעולם הזה של גוף הוא. אותו העולם שדרות בו רוחותיהם של בני האדם, ונדמות בדמיות, מכירות זו את זו, ויודעות במה שעתיד להיות בעולם. ומשתדלות לדעת בכבוד רבונן שם, באותו הלבוש של אותו העולם.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים