ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 113: מדרש רות בהמשכו - מסע רבי פרחיה בעולם הנשמות ושכר קריאת שמע › פיסקה 8

ההולך עמו בדרך ושאלתו - ׳החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים׳

זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - מסע רבי פרחיה בעולם הנשמות ושכר קריאת שמע · מאמר 113 · פיסקה 8

לשון הזוהר

יוֹמָא חַד, רַבִּי פְּרַחְיָה הֲוָה יָתֵיב אַבָּבָא דְּפִתְחָא דְלוּד, וַהֲוָה עָצֵיב, דִּדְחִיקָא לֵיהּ שַׁעֲתָא. אֲתָא חַד בַּר נָשׁ לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ, רַבִּי תִּיבָּעֵי לְמֵיהַךְ בְּדוּךְ פְּלוֹנִי בַּהֲדָאי, וְאֶתֶּן לָךְ מָאנֵי כֶּסֶף, בְּגִין דְּנִשְׁתַּדֵּל בְּאוֹרַיְיתָא כַּחֲדָא בְּאוֹרְחָא, אֲמַר לֵיהּ נֵיזִיל. אֲזָלוּ. אֲמַר לֵיהּ, רַבִּי, מַאי דִכְתִיב, (קהלת ט׳:ה׳) ׳כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמוּתוּ וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה׳. אֲמַר לֵיהּ הַחַיִּים אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים, וְהַמֵּתִים אֵלּוּ הָרְשָׁעִים. אָמַר לֵיהּ חַיֶּיךָ רַבִּי, אֲפִילּוּ הָרְשָׁעִים בְּהַהוּא עָלְמָא, יָדְעִין בְּצַעֲרָא דִידְהוּ, וְיָדְעִין בִּיקָרָא דְצַדִּיקַיָּיא, וּבְדִינֵהוֹן דְּרַשִּׁיעַיָּיא. אֲמַר לֵיהּ, אִי הָכֵי מַאי וְהַמֵּתִים אֵינָן יוֹדְעִים מְאוּמָה.

תרגום

יוֹם אֶחָד, רַבִּי פְּרַחְיָה הָיָה יוֹשֵׁב בְּפֶתַח שַׁעַר לוּד, וְהָיָה עָצוּב, שֶׁדְּחוּקָה לוֹ הַשָּׁעָה. בָּא אִישׁ אֶחָד אֵלָיו, אָמַר לוֹ, רַבִּי תִּרְצֶה לָלֶכֶת בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי עִמִּי, וְאֶתֵּן לְךָ כְּלֵי כֶּסֶף, כְּדֵי שֶׁנִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה יַחַד בַּדֶּרֶךְ. אָמַר לוֹ נֵלֵךְ. הָלְכוּ. אָמַר לוֹ, רַבִּי, מַהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמוּתוּ וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה׳ (קהלת ט, ה) - אָמַר לוֹ, הַחַיִּים אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים, וְהַמֵּתִים אֵלּוּ הָרְשָׁעִים. אָמַר לוֹ, חַיֶּיךָ רַבִּי, אֲפִלּוּ הָרְשָׁעִים בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם, יוֹדְעִים בְּצַעֲרָם, וְיוֹדְעִים בִּכְבוֹד הַצַּדִּיקִים, וּבְדִינָם שֶׁל הָרְשָׁעִים. אָמַר לוֹ, אִם כָּךְ מַהוּ ׳וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: יומא חד, רבי פרחיה הוה יתיב אבבא דפתחא דלוד, והוה עציב, דדחיקא ליה שעתא. אתא חד בר נש לגביה, אמר ליה, רבי תיבעי למיהך בדוך פלוני בהדאי, ואתן לך מאני כסף, בגין דנשתדל באורייתא כחדא באורחא, אמר ליה ניזיל. אזלו. אמר ליה, רבי, מאי דכתיב, (קהלת ט׳:ה׳) ׳כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה׳. אמר ליה החיים אלו הצדיקים, והמתים אלו הרשעים. אמר ליה חייך רבי, אפילו הרשעים בההוא עלמא, ידעין בצערא דידהו, וידעין ביקרא דצדיקייא, ובדינהון דרשיעייא. אמר ליה, אי הכי מאי והמתים אינן יודעים מאומה.

התרגום: יום אחד, רבי פרחיה היה יושב בפתח שער לוד, והיה עצוב, שדחוקה לו השעה. בא איש אחד אליו, אמר לו, רבי תרצה ללכת במקום פלוני עמי, ואתן לך כלי כסף, כדי שנשתדל בתורה יחד בדרך. אמר לו נלך. הלכו. אמר לו, רבי, מהו שכתוב, ׳כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה׳ (קהלת ט, ה) - אמר לו, החיים אלו הצדיקים, והמתים אלו הרשעים. אמר לו, חייך רבי, אפלו הרשעים באותו העולם, יודעים בצערם, ויודעים בכבוד הצדיקים, ובדינם של הרשעים. אמר לו, אם כך מהו ׳והמתים אינם יודעים מאומה׳.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: