ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 111: מדרש רות בהמשכו - משמרות הלילה וגאולת כנסת ישראל ובריאת העולם באותיות › פיסקה 6

שתיקת דוד לקללת שמעי - ושתיקת כנסת ישראל לחרופי אספסינוס ונבוכדנצר

זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - משמרות הלילה וגאולת כנסת ישראל ובריאת העולם באותיות · מאמר 111 · פיסקה 6

לשון הזוהר

(רות ג׳:י׳) ׳וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ׳ לַה' בִּתִּי ׳הֵטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן׳ לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים אִם דַּל אִם עָשִׁיר. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּרַתִּי, אִדְכַּר קֳדָמַי, כַּד דָּוִד מְשִׁיחִי אִתְתְּרַךְ מִיְרוּשָׁלַ ם, וְהוּא אֲתָא עַד בַּחוּרִים, וּנְפֵיק שִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא מִן הַיָּמִינִי לְגַבֵּי מְשִׁיחִי, וְגָדֵיף וְקִילֵל לְגַבֵּיהּ, וְשָׁתֵיק. כְּהַאי גִּידוּפָא לָא הֲוָה גִידוּפָא. וְקָלֵיל לֵיהּ קְלָלָה נִמְרֶצֶת, וְלָא חָיֵישׁ לַאֲתָבָא לֵיהּ, וְשָׁתֵיק. וְהַשְׁתָּא בְּגָלוּתָא, אוּף הָכֵי טִיבוּ וּקְשׁוֹט סַגֵּי עֲבָדַת עִמִּי, וְאוֹטִיבַת דָּא טִיבוּ בַּתְרָאָה, מֵהַהוּא קַדְמָאָה דְּהֲוָה מִבַּחוּרִים, וְלָא אַתְּ חַיְישָׁא לְמֵיהַךְ בָּתַר חֵירוּפִין וְגִידוּפִין דִּשְׁאָר עַמִּין, דְּאִינוּן כְּהַהוּא מִבַּחוּרִים. אִם דַּל, דָּא אַסְפַּסְיָינוּס דְּלָא בַּר מַלְכָּא הֲוָה. וְאִם עָשִׁיר, דָּא נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא בַּר מַלְכָּא רֵישָׁא דְּדַהֲבָא.

תרגום

׳וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ׳ (רות ג, י) - לַה' בִּתִּי, הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים אִם דַּל - אִם עָשִׁיר. אָמַר לָהּ הקב"ה, בִּתִּי, זָכוּר לְפָנַי, כְּשֶׁדָּוִד מְשִׁיחִי גֹּרַשׁ מִירוּשָׁלַיִם, וְהוּא בָּא עַד בַּחוּרִים, וְיָצָא שִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא מִן הַיְמִינִי אֵצֶל מְשִׁיחִי, וְחֵרֵף וְקִלֵּל אוֹתוֹ, וְשָׁתַק. כְּגִדּוּף כָּזֶה לֹא הָיָה גִּדּוּף, וְקִלְּלוֹ קְלָלָה נִמְרֶצֶת, וְלֹא חָשַׁשׁ לְהָשִׁיב לוֹ, וְשָׁתַק. וְעַכְשָׁיו בַּגָּלוּת, אַף כָּךְ טוֹבָה וֶאֱמֶת רַבָּה עָשִׂית עִמִּי, וְהֵיטַבְתְּ טוֹבָה זוֹ אַחֲרוֹנָה, מֵאוֹתָהּ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיְתָה מִבַּחוּרִים, וְלֹא חָשַׁשְׁתְּ לָלֶכֶת אַחַר חֵרוּפִים וְגִדּוּפִים שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים, שֶׁהֵם כְּאוֹתוֹ שֶׁמִּבַּחוּרִים. ׳אִם דַּל׳ - זֶה אַסְפַּסְיָנוּס שֶׁלֹּא בֶּן מֶלֶךְ הָיָה. וְ ׳אִם עָשִׁיר׳ - זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ, רֹאשׁ שֶׁל זָהָב.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: (רות ג׳:י׳) ׳ויאמר ברוכה את׳ לה' בתי ׳הטבת חסדך האחרון מן הראשון׳ לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל אם עשיר. אמר לה הקדוש ברוך הוא, ברתי, אדכר קדמי, כד דוד משיחי אתתרך מירושל ם, והוא אתא עד בחורים, ונפיק שמעי בן גרא מן הימיני לגבי משיחי, וגדיף וקילל לגביה, ושתיק. כהאי גידופא לא הוה גידופא. וקליל ליה קללה נמרצת, ולא חייש לאתבא ליה, ושתיק. והשתא בגלותא, אוף הכי טיבו וקשוט סגי עבדת עמי, ואוטיבת דא טיבו בתראה, מההוא קדמאה דהוה מבחורים, ולא את חיישא למיהך בתר חירופין וגידופין דשאר עמין, דאינון כההוא מבחורים. אם דל, דא אספסיינוס דלא בר מלכא הוה. ואם עשיר, דא נבוכדנצר מלכא בר מלכא רישא דדהבא.

התרגום: ׳ויאמר ברוכה את׳ (רות ג, י) - לה' בתי, היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל - אם עשיר. אמר לה הקב"ה, בתי, זכור לפני, כשדוד משיחי גרש מירושלים, והוא בא עד בחורים, ויצא שמעי בן גרא מן הימיני אצל משיחי, וחרף וקלל אותו, ושתק. כגדוף כזה לא היה גדוף, וקללו קללה נמרצת, ולא חשש להשיב לו, ושתק. ועכשיו בגלות, אף כך טובה ואמת רבה עשית עמי, והיטבת טובה זו אחרונה, מאותה הראשונה שהיתה מבחורים, ולא חששת ללכת אחר חרופים וגדופים של שאר העמים, שהם כאותו שמבחורים. ׳אם דל׳ - זה אספסינוס שלא בן מלך היה. ו ׳אם עשיר׳ - זה נבוכדנצר המלך בן מלך, ראש של זהב.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: