׳ויחרד האיש וילפת׳ - שאגת הקב"ה ובעיטתו בשלש מאות ותשעים רקיעים
זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - משמרות הלילה וגאולת כנסת ישראל ובריאת העולם באותיות · מאמר 111 · פיסקה 4
לשון הזוהר
וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּעֵי וּבָכֵי, וּבָעֵיט בִּתְלַת מְאָה וְתִשְׁעִין רְקִיעִין. וּכְדֵין, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא כְּתִיב, ׳וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת׳ (רות ב). הָאִישׁ, דָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דְּשָׁאַג וְיָהֵיב קָלָא עַל חוּרְבַּן דְּבֵי מַקְדְּשָׁא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ירמיהו כ״ה:ל׳) ׳ה' מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ. שָׁאוֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ׳, דָּא שְׁכִינְתָּא. וַיִּלָּפֵת, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (איוב ו׳:י״ח) ׳יִלָּפְתוּ אָרְחוֹת דַּרְכָּם׳. כְדֵין אִיהוּ בָּעַט בִּרְקִיעִין כּוּלְּהוּ, וְכָל חַיָּילִין, וְכָל רְתִיכִין, בָּכָאן וּמִתְאַבְּלָן בְּהַהוּא שַׁעֲתָא. מַאי קָאַמְרֵי, (תהילים ע״ט:א׳) ׳אֱלֹהִים בָּאוּ גּוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ וְגו'׳. ׳נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ וְגו'׳ (שם קלז). ׳עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל וְגו'׳.
תרגום
וְהקב"ה גּוֹעֶה וּבוֹכֶה, וּבוֹעֵט בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים רְקִיעִים. וְאָז, בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה כָּתוּב, ׳וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת׳ (רות ג, ח) - ׳הָאִישׁ׳ - זֶה הקב"ה, שֶׁשָּׁאַג וְנָתַן קוֹל עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳ה' מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ. שָׁאוֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ׳ (ירמיה כה, ל) - זוֹ שְׁכִינָה. ׳וַיִּלָּפֵת׳, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, ׳יִלָּפְתוּ אָרְחוֹת דַּרְכָּם׳. אָז הוּא בָּעַט בָּרְקִיעִים כֻּלָּם, וְכָל הַחֲיָלִים, וְכָל הַמֶּרְכָּבוֹת, בּוֹכִים וּמִתְאַבְּלִים בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה. מָה הֵם אוֹמְרִים. ׳אֱלֹהִים בָּאוּ גּוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ וְגוֹ'׳ (תהלים עט, א). ׳נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ וְגוֹ'׳. ׳עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל וְגוֹ'׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: והקדוש ברוך הוא געי ובכי, ובעיט בתלת מאה ותשעין רקיעין. וכדין, בההיא שעתא כתיב, ׳ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת׳ (רות ב). האיש, דא הקדוש ברוך הוא, דשאג ויהיב קלא על חורבן דבי מקדשא. הדא הוא דכתיב, (ירמיהו כ״ה:ל׳) ׳ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו. שאוג ישאג על נוהו׳, דא שכינתא. וילפת, כמה דאת אמר (איוב ו׳:י״ח) ׳ילפתו ארחות דרכם׳. כדין איהו בעט ברקיעין כולהו, וכל חיילין, וכל רתיכין, בכאן ומתאבלן בההוא שעתא. מאי קאמרי, (תהילים ע״ט:א׳) ׳אלהים באו גוים בנחלתך וגו'׳. ׳נתנו את נבלת עבדיך וגו'׳ (שם קלז). ׳על נהרות בבל וגו'׳.
התרגום: והקב"ה גועה ובוכה, ובועט בשלש מאות ותשעים רקיעים. ואז, באותה השעה כתוב, ׳ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת׳ (רות ג, ח) - ׳האיש׳ - זה הקב"ה, ששאג ונתן קול על חרבן בית המקדש. זהו שכתוב, ׳ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו. שאוג ישאג על נוהו׳ (ירמיה כה, ל) - זו שכינה. ׳וילפת׳, כמו שאתה אומר, ׳ילפתו ארחות דרכם׳. אז הוא בעט ברקיעים כלם, וכל החילים, וכל המרכבות, בוכים ומתאבלים באותה השעה. מה הם אומרים. ׳אלהים באו גוים בנחלתך וגו'׳ (תהלים עט, א). ׳נתנו את נבלת עבדיך וגו'׳. ׳על נהרות בבל וגו'׳.