ברכה בכונה ומצות חלק העני - שהקב"ה נהנה מן המזון המשמח נפשו
זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - קדוש הידים וסדר ברכת המזון עד ׳בקצה הערמה׳ · מאמר 110 · פיסקה 6
לשון הזוהר
חֲמִישָּׁאָה, דְּצָרִיךְ לְבָרְכָא בְּכַוָּנָה, כְּמָה דַּאֲמָרָן. בְּגִין לְאִתְעָרָא בִּרְכָאן לְעֵילָא, בִּדְיוֹקְנָא דְּאֶצְבְּעָן. שְׁתִיתָאָה, לְמֵיהַב מֵהַהוּא מֵיכְלָא לְמִסְכֵּנָא, דְּדָא אִיהוּ כִּדְקָא יָאוֹת. וּמִצְוָה מִן הַמּוּבְחָר, לְמֵיהַב מֵהַהוּא מֵיכְלָא דְּאִיהוּ אָכֵיל, מִכָּל שׁוּפְרֵי דְּאִיהוּ תָּאֵיב. דְּהָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִתְהַנֵּי מֵהַהִיא מְזוֹנָא דְּאִיהוּ יָהֵיב לְמִסְכֵּנָא, בְּגִין דְּהַהוּא מֵיכְלָא דְּאִיהוּ יָהֵיב, עַבְדָא נַיְיחָא לְנַפְשָׁא דְּהַאי מִסְכֵּנָא, וְחָדֵי לֵיהּ.
תרגום
חֲמִישִׁית, שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ בְּכַוָּנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, כְּדֵי לְעוֹרֵר בְּרָכוֹת לְמַעְלָה, בִּדְמוּת הָאֶצְבָּעוֹת. שִׁשִּׁית, לָתֵת מֵאוֹתוֹ הַמַּאֲכָל לֶעָנִי, שֶׁזֶּה כָּרָאוּי. וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר, לָתֵת מֵאוֹתוֹ הַמַּאֲכָל שֶׁהוּא אוֹכֵל, מִכָּל הַמַּעֲדַנִּים שֶׁהוּא מִתְאַוֶּה לָהֶם. שֶׁהֲרֵי הקב"ה נֶהֱנֶה מֵאוֹתוֹ הַמָּזוֹן שֶׁהוּא נוֹתֵן לֶעָנִי, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ הַמַּאֲכָל שֶׁהוּא נוֹתֵן, עוֹשֶׂה נַחַת לְנֶפֶשׁ אוֹתוֹ הֶעָנִי, וְשָׂמֵחַ לוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: חמישאה, דצריך לברכא בכונה, כמה דאמרן. בגין לאתערא ברכאן לעילא, בדיוקנא דאצבען. שתיתאה, למיהב מההוא מיכלא למסכנא, דדא איהו כדקא יאות. ומצוה מן המובחר, למיהב מההוא מיכלא דאיהו אכיל, מכל שופרי דאיהו תאיב. דהא הקדוש ברוך הוא אתהני מההיא מזונא דאיהו יהיב למסכנא, בגין דההוא מיכלא דאיהו יהיב, עבדא נייחא לנפשא דהאי מסכנא, וחדי ליה.
התרגום: חמישית, שצריך לברך בכונה, כמו שאמרנו, כדי לעורר ברכות למעלה, בדמות האצבעות. ששית, לתת מאותו המאכל לעני, שזה כראוי. ומצוה מן המבחר, לתת מאותו המאכל שהוא אוכל, מכל המעדנים שהוא מתאוה להם. שהרי הקב"ה נהנה מאותו המזון שהוא נותן לעני, משום שאותו המאכל שהוא נותן, עושה נחת לנפש אותו העני, ושמח לו.