ברכת הזן ואחר כך ׳על ארץ חמדה׳ - שכל הברכות מעליון לתחתון כקדיש
זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - קדוש הידים וסדר ברכת המזון עד ׳בקצה הערמה׳ · מאמר 110 · פיסקה 18
לשון הזוהר
וְכֵן מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה, כֵּיוָן דִּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַזָּן עַל מְזוֹנָא דְּנָפַק מִגּוֹ עַלְמָא עִילָּאָה, דְּאִיהוּ מְקוֹר דְּכֹלָּא, אַהֲדַר לְבָתַר, וַאֲמַר עַל אֶרֶץ חֶמְדָה, רָזָא דְעַלְמָא תַּתָּאָה. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּכָל בִּרְכָאן אִצְטְרִיךְ בְּקַדְמִיתָא לְגַבֵּי עַלְמָא עִילָּאָה, דְּאִיהוּ מְקוֹר דְּכוֹלָּא, וּלְבָתַר לְגַבֵּי עַלְמָא תַּתָּאָה קַדִּישָׁא. כְגַוְּונָא דָא קַדִּישׁ, יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא, הַהוּא שֵׁם רַבָּא עִילָּאָה עַל כּוֹלָּא, מְקוֹרָא דְחַיֵּי, דְּמִינֵיהּ נָפְקִין כָּל בִּרְכָאן וְכָל קִדּוּשָׁן, וְדָא עַלְמָא דְאָתֵי. וּלְבָתַר מְשִׁיכוּ מִנֵּיהּ, בְּעָלְמָא דִי בְרָא כִּרְעוּתֵיהּ, עַלְמָא תַּתָּאָה. בְּגַוְונָא דָא כָּל בִּרְכָאן, חוּץ מִתְּפִלָּה בִּבְרָכוֹת שֶׁאָדָם שׁוֹחֶה בָּהֶם, דְּקָא מַתְחִיל מִתַּתָּא לְעֵילָא. בִּרְכַת הָאָרֶץ, דָּא עַלְמָא תַּתָּאָה, דְּאִתְכְּלֵל בְּרָזָא דִּבְרִית וְתוֹרָה. בְּרִית, דָּא אִילָנָא דְחַיֵּי. וְתוֹרָה, עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. חַיִּים וּמָזוֹן, דְּנַפְקֵי מֵעַלְמָא דְּאָתֵי, לְמֵיזַן בְּהוּ עַלְמָא תַּתָּאָה.
תרגום
וְכֵן מִשָּׁם וָהָלְאָה, כֵּיוָן שֶׁמְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַזָּן עַל הַמָּזוֹן שֶׁיָּצָא מִתּוֹךְ הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא מְקוֹר הַכֹּל, חוֹזֵר אַחַר כָּךְ, וְאוֹמֵר ׳עַל אֶרֶץ חֶמְדָּה׳, סוֹד הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן. מַה הַטַּעַם, מִשּׁוּם שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת צְרִיכוֹת תְּחִלָּה אֶל הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא מְקוֹר הַכֹּל, וְאַחַר כָּךְ אֶל הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן הַקָּדוֹשׁ. כָּעִנְיָן הַזֶּה קַדִּישׁ, ׳יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא׳ - אוֹתוֹ הַשֵּׁם הַגָּדוֹל הָעֶלְיוֹן עַל הַכֹּל, מְקוֹר הַחַיִּים, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצְאוֹת כָּל הַבְּרָכוֹת וְכָל הַקִּדּוּשִׁין, וְזֶה הָעוֹלָם הַבָּא. וְאַחַר כָּךְ מְשִׁיכָה מִמֶּנּוּ, בָּעוֹלָם שֶׁבָּרָא כִּרְצוֹנוֹ, הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן. כָּעִנְיָן הַזֶּה כָּל הַבְּרָכוֹת, חוּץ מִתְּפִלָּה בִּבְרָכוֹת שֶׁאָדָם כּוֹרֵעַ בָּהֶן, שֶׁמַּתְחִיל מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה. בִּרְכַּת הָאָרֶץ, זֶה הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, שֶׁנִּכְלָל בְּסוֹד בְּרִית וְתוֹרָה. בְּרִית - זֶה עֵץ הַחַיִּים. וְתוֹרָה - עַמּוּד הָאֶמְצַע. חַיִּים וּמָזוֹן, הַיּוֹצְאִים מֵהָעוֹלָם הַבָּא, כְּדֵי לְהַזִּין בָּהֶם אֶת הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכן מתמן ולהלאה, כיון דמברך ברכת הזן על מזונא דנפק מגו עלמא עילאה, דאיהו מקור דכלא, אהדר לבתר, ואמר על ארץ חמדה, רזא דעלמא תתאה. מאי טעמא, בגין דכל ברכאן אצטריך בקדמיתא לגבי עלמא עילאה, דאיהו מקור דכולא, ולבתר לגבי עלמא תתאה קדישא. כגוונא דא קדיש, יתגדל ויתקדש שמיה רבא, ההוא שם רבא עילאה על כולא, מקורא דחיי, דמיניה נפקין כל ברכאן וכל קדושן, ודא עלמא דאתי. ולבתר משיכו מניה, בעלמא די ברא כרעותיה, עלמא תתאה. בגוונא דא כל ברכאן, חוץ מתפלה בברכות שאדם שוחה בהם, דקא מתחיל מתתא לעילא. ברכת הארץ, דא עלמא תתאה, דאתכלל ברזא דברית ותורה. ברית, דא אילנא דחיי. ותורה, עמודא דאמצעיתא. חיים ומזון, דנפקי מעלמא דאתי, למיזן בהו עלמא תתאה.
התרגום: וכן משם והלאה, כיון שמברך ברכת הזן על המזון שיצא מתוך העולם העליון, שהוא מקור הכל, חוזר אחר כך, ואומר ׳על ארץ חמדה׳, סוד העולם התחתון. מה הטעם, משום שכל הברכות צריכות תחלה אל העולם העליון, שהוא מקור הכל, ואחר כך אל העולם התחתון הקדוש. כענין הזה קדיש, ׳יתגדל ויתקדש שמה רבא׳ - אותו השם הגדול העליון על הכל, מקור החיים, שממנו יוצאות כל הברכות וכל הקדושין, וזה העולם הבא. ואחר כך משיכה ממנו, בעולם שברא כרצונו, העולם התחתון. כענין הזה כל הברכות, חוץ מתפלה בברכות שאדם כורע בהן, שמתחיל מלמטה למעלה. ברכת הארץ, זה העולם התחתון, שנכלל בסוד ברית ותורה. ברית - זה עץ החיים. ותורה - עמוד האמצע. חיים ומזון, היוצאים מהעולם הבא, כדי להזין בהם את העולם התחתון.