׳ברוך׳ מלך שהשלום שלו - ורשימת שני הכרובים שהמברך שבאמצע נוטל מהם
זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - קדוש הידים וסדר ברכת המזון עד ׳בקצה הערמה׳ · מאמר 110 · פיסקה 16
לשון הזוהר
וְאִינוּן עָנְיָן וְאָמְרִין לְגַבֵּי עָלְמָא עִילָּאָה, בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ. וְהַשְׁתָּא רְשִׁימוּ וְאָמְרֵי דַּרְגָּא יְדִיעַ, דְּכָל מְזוֹנָא מִינֵיהּ נָפְקָא, וְאָמְרֵי בָּרוּךְ. מַאן בָּרוּךְ, הַהוּא מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, מֶלֶךְ עִילָּאָה, דְּכָל בִּרְכָאן מִינֵיהּ נָפְקוֹ. וְהָא בָּרוּךְ מְנָא לָן. דִּכְתִיב, (מלכים א ב׳:מ״ה) ׳וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ׳, מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ. וְעַל דָּא, אִינוּן אָמְרֵי רְשִׁימָא דְּדוּכְתָּא, מַה דְּאִיהוּ לָא אֲמַר. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּהַאי עַלְמָא עִילָּאָה שֶׁהִיא בִּינָה, אָרֵיק בִּרְכָאן בְּקַדְמִיתָא לִתְרֵין כְּרוּבִין דִּתְחוֹתָה, וְאִינוּן יָמִינָא וּשְׂמָאלָא, חֶסֶד וּגְבוּרָה. וְעַל דָּא אִתְרְשִׁימוּ אִינוּן תְּרֵין, לְמֶיעֱבַד רְשִׁימָא דְּהַהוּא דַרְגָּא עִילָּאָה. הַהוּא דִּמְבָרֵךְ דְּאִיהוּ בְּאֶמְצָעִיתָא, נָטֵיל כּוֹלָּא מִבֵּין תְּרֵין סִטְרִין, וְאִיהוּ מְבָרֵךְ מִכָּאן וּלְהָלְאָה, וְאַרְשֵׁים דּוּכְתָּא וְדַרְגָּא, וּכְדֵין מִתְבַסְּמִין כַּחֲדָא בִּשְׁלָמָא רַבָּה, י"ב שִׁבְטִין דִּלְעֵילָא.
תרגום
וְהֵם עוֹנִים וְאוֹמְרִים אֶל הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, ׳בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ׳. וְעַכְשָׁיו רָשְׁמוּ וְאָמְרוּ דַּרְגָּה יְדוּעָה, שֶׁכָּל הַמָּזוֹן מִמֶּנָּה יוֹצֵא, וְאוֹמְרִים ׳בָּרוּךְ׳. מִיהוּ ׳בָּרוּךְ אוֹתוֹ׳ מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, מֶלֶךְ עֶלְיוֹן, שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת מִמֶּנּוּ יוֹצְאוֹת. וַהֲרֵי ׳בָּרוּךְ׳ מִנַּיִן לָנוּ. שֶׁכָּתוּב, ׳וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ׳, מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ. וְעַל זֶה, הֵם אוֹמְרִים סִימָן הַמָּקוֹם, מַה שֶּׁהוּא לֹא אָמַר. מַה הַטַּעַם, מִשּׁוּם שֶׁהָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן הַזֶּה שֶׁהִיא בִּינָה, שׁוֹפֵעַ בְּרָכוֹת תְּחִלָּה לִשְׁנֵי הַכְּרוּבִים שֶׁתַּחְתֶּיהָ, וְהֵם יָמִין וּשְׂמֹאל, חֶסֶד וּגְבוּרָה. וְעַל זֶה נִרְשְׁמוּ אוֹתָם הַשְּׁנַיִם, לַעֲשׂוֹת סִימָן שֶׁל אוֹתָהּ הַדַּרְגָּה הָעֶלְיוֹנָה. אוֹתוֹ הַמְבָרֵךְ שֶׁהוּא בָּאֶמְצַע, נוֹטֵל הַכֹּל מִבֵּין שְׁנֵי הַצְּדָדִים, וְהוּא מְבָרֵךְ מִכָּאן וָהָלְאָה, וּמְסַמֵּן מָקוֹם וְדַרְגָּה, וְאָז נִתְבַּסְּמִים כְּאֶחָד בְּשָׁלוֹם רַבָּה, שְׁנֵים עָשָׂר הַשְּׁבָטִים שֶׁלְּמַעְלָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואינון ענין ואמרין לגבי עלמא עילאה, ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו. והשתא רשימו ואמרי דרגא ידיע, דכל מזונא מיניה נפקא, ואמרי ברוך. מאן ברוך, ההוא מלך שהשלום שלו, מלך עילאה, דכל ברכאן מיניה נפקו. והא ברוך מנא לן. דכתיב, (מלכים א ב׳:מ״ה) ׳והמלך שלמה ברוך׳, מלך שהשלום שלו. ועל דא, אינון אמרי רשימא דדוכתא, מה דאיהו לא אמר. מאי טעמא, בגין דהאי עלמא עילאה שהיא בינה, אריק ברכאן בקדמיתא לתרין כרובין דתחותה, ואינון ימינא ושמאלא, חסד וגבורה. ועל דא אתרשימו אינון תרין, למיעבד רשימא דההוא דרגא עילאה. ההוא דמברך דאיהו באמצעיתא, נטיל כולא מבין תרין סטרין, ואיהו מברך מכאן ולהלאה, וארשים דוכתא ודרגא, וכדין מתבסמין כחדא בשלמא רבה, י"ב שבטין דלעילא.
התרגום: והם עונים ואומרים אל העולם העליון, ׳ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו׳. ועכשיו רשמו ואמרו דרגה ידועה, שכל המזון ממנה יוצא, ואומרים ׳ברוך׳. מיהו ׳ברוך אותו׳ מלך שהשלום שלו, מלך עליון, שכל הברכות ממנו יוצאות. והרי ׳ברוך׳ מנין לנו. שכתוב, ׳והמלך שלמה ברוך׳, מלך שהשלום שלו. ועל זה, הם אומרים סימן המקום, מה שהוא לא אמר. מה הטעם, משום שהעולם העליון הזה שהיא בינה, שופע ברכות תחלה לשני הכרובים שתחתיה, והם ימין ושמאל, חסד וגבורה. ועל זה נרשמו אותם השנים, לעשות סימן של אותה הדרגה העליונה. אותו המברך שהוא באמצע, נוטל הכל מבין שני הצדדים, והוא מברך מכאן והלאה, ומסמן מקום ודרגה, ואז נתבסמים כאחד בשלום רבה, שנים עשר השבטים שלמעלה.