ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 109: מדרש רות בהמשכו - ׳לעת האכל׳ ועשרת הדברים הקודמים לברכת המזון › פיסקה 3

זכר ונקבה שבצד הרע הנקרא שם רע - שנזון מחטאי ישראל וחלק העצם לכלב

זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - ׳לעת האכל׳ ועשרת הדברים הקודמים לברכת המזון · מאמר 109 · פיסקה 3

לשון הזוהר

הַהוּא סִטְרָא בִישָׁא, אִינוּן תְּרֵין, דְּכוּרָא וְנוּקְבָא, וְאִינוּן מְחוּבָּרִין, וּשְׁמָהָן דִּילְהוֹן בְּהִפּוּכָא דְבִישׁ, אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֵל אַחֵר, שֵׁם רָע. הַהִיא נוּקְבָא, הָכֵי אִתְקַרְיָא, בְּחִבּוּרָא דִּדְכוּרָא, דְּאִתְחַבַּר בַּהֲדָהּ דְּלָא מִתְפָּרְשָׁן. וּמְמֻנִּין עַל שְׁאָר עַמִּין, וְלָאו בְּגִין שֵׁם דִּילְהוֹן, אַף עַל גַּב דְּאִיהִי מְנַדְּדָא וּמְרַחֲקָא מִינֵיהּ, אִיהִי עִמְּהוֹן בְּגָלוּתְהוֹן. וְלָא יָדְעֵי דְּהָא בְּשֵׁם קַדִּישָׁא דִּילָן אִינוּן מִתְתַּקְפִין, דְּאִיהִי אִתְּזָנַת וְאַתְקִיפַת לְהַהוּא שֵׁם רַע בְּחוֹבֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (שה"ה א) ׳שָׂמוּנִי נוֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים׳. וַאֲפִילּוּ בְּזִמְנָא דְּשַׁלִּיטִין, הַהוּא דְּקִדּוּשָׁא דִּמְהֵימְנוּתָא נָטֵיל וְיָהֵיב חוּלַק גְּרָמָא לְכַלְבָּא, וּמִינֵיהּ אִתְּזְנוּ רְשָׁעִים.

תרגום

אוֹתוֹ הַצַּד הָרָע, הֵם שְׁנַיִם, זָכָר וּנְקֵבָה, וְהֵם מְחֻבָּרִים, וּשְׁמוֹתֵיהֶם בְּהֶפֶךְ שֶׁל רַע - אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֵל אַחֵר, שֵׁם רָע. אוֹתָהּ הַנְּקֵבָה, כָּךְ נִקְרֵאת, בְּחִבּוּר הַזָּכָר, שֶׁמִּתְחַבֵּר עִמָּהּ שֶׁאֵינָם נִפְרָדִים. וְהֵם מְמֻנִּים עַל שְׁאָר הָעַמִּים, וְלֹא בִּשְׁבִיל שְׁמָם, אַף עַל גַּב שֶׁהִיא נוֹדֶדֶת וּמִתְרַחֶקֶת מִמֶּנּוּ, הִיא עִמָּהֶם בְּגָלוּתָם. וְאֵינָם יוֹדְעִים שֶׁהֲרֵי בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁלָּנוּ הֵם מִתְחַזְּקִים, שֶׁהִיא נִזּוֹנָה וּמְחַזֶּקֶת אֶת אוֹתוֹ הַשֵּׁם הָרָע בְּחֶטְאֵי יִשְׂרָאֵל. כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, ׳שָׂמוּנִי נוֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים׳ (שיר השירים א, ו) - וַאֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁהֵם שׁוֹלְטִים, אוֹתוֹ הַצַּד שֶׁל קְדֻשַּׁת הָאֱמוּנָה נוֹטֵל וְנוֹתֵן חֵלֶק עֶצֶם לַכֶּלֶב, וּמִמֶּנּוּ נִזּוֹנִים הָרְשָׁעִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ההוא סטרא בישא, אינון תרין, דכורא ונוקבא, ואינון מחוברין, ושמהן דילהון בהפוכא דביש, אלהים אחרים, אל אחר, שם רע. ההיא נוקבא, הכי אתקריא, בחבורא דדכורא, דאתחבר בהדה דלא מתפרשן. וממנין על שאר עמין, ולאו בגין שם דילהון, אף על גב דאיהי מנדדא ומרחקא מיניה, איהי עמהון בגלותהון. ולא ידעי דהא בשם קדישא דילן אינון מתתקפין, דאיהי אתזנת ואתקיפת לההוא שם רע בחוביהון דישראל. כמה דאת אמר, (שה"ה א) ׳שמוני נוטרה את הכרמים׳. ואפילו בזמנא דשליטין, ההוא דקדושא דמהימנותא נטיל ויהיב חולק גרמא לכלבא, ומיניה אתזנו רשעים.

התרגום: אותו הצד הרע, הם שנים, זכר ונקבה, והם מחברים, ושמותיהם בהפך של רע - אלהים אחרים, אל אחר, שם רע. אותה הנקבה, כך נקראת, בחבור הזכר, שמתחבר עמה שאינם נפרדים. והם ממנים על שאר העמים, ולא בשביל שמם, אף על גב שהיא נודדת ומתרחקת ממנו, היא עמהם בגלותם. ואינם יודעים שהרי בשם הקדוש שלנו הם מתחזקים, שהיא נזונה ומחזקת את אותו השם הרע בחטאי ישראל. כמו שאתה אומר, ׳שמוני נוטרה את הכרמים׳ (שיר השירים א, ו) - ואפלו בזמן שהם שולטים, אותו הצד של קדשת האמונה נוטל ונותן חלק עצם לכלב, וממנו נזונים הרשעים.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים