ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 109: מדרש רות בהמשכו - ׳לעת האכל׳ ועשרת הדברים הקודמים לברכת המזון › פיסקה 24

מעשה בעני שקם מן השלחן - ׳ונטמתם בם׳ בטמאה סתומה שאין לה פתיחה

זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - ׳לעת האכל׳ ועשרת הדברים הקודמים לברכת המזון · מאמר 109 · פיסקה 24

לשון הזוהר

עוּבְהָא הֲוָה בְּבָבֶל, בְּחַד בַּר נָשׁ דְּזַמִּין הַהוּא מִסְכֵּינָא לְמֵיכַל, חָמָא לֵיהּ דְּלָא נְטַל יְדוֹי וְאָכֵיל. הַהוּא מִסְכֵּינָא קָם מִפְּתוֹרָא וְאָזֵיל לֵיהּ, קַרְיֵיהּ, וְאָמַר לֵיהּ תִּיב בְּקִיּוּמָךְ וְאָכֵיל. אָמַר לֵיהּ, חַס וְשָׁלוֹם דְּאָכֵיל אֲנָא עִמָּךְ, דַּעֲלָיךְ כְּתִיב, (משלי כ״ג:ו׳) ׳אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן׳ וכו', וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּאֲכָלְךָ טָמֵא. וּכְתִיב, (ויקרא י״א:מ״ג) ׳וְלֹא תִטַמְּאוּ בָהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם׳. דְּכָל מַאן דְּשַׁרְיָיא עֲלֵיהּ רוּחַ ׳רַע עַיִן׳, מְקַבֵּל טוּמְאָה סְתוּמָה, דְּלֵית לָהּ פְּתִיחוּ כְּלָל. אֲתָא עוּבְדָא קַמֵּי רַבָּנָן, וְיַהֲבוּ לֵיהּ לְהַהוּא מִסְכֵּינָא מְאָה זוּזֵי.

תרגום

מַעֲשֶׂה הָיָה בְּבָבֶל, בְּאִישׁ אֶחָד שֶׁהִזְמִין אוֹתוֹ הֶעָנִי לֶאֱכֹל, רָאָה אוֹתוֹ שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו וְאָכַל. אוֹתוֹ הֶעָנִי קָם מִן הַשֻּׁלְחָן וְהָלַךְ לוֹ. קָרָא לוֹ, וְאָמַר לוֹ שֵׁב בִּמְקוֹמְךָ וֶאֱכֹל. אָמַר לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁאֹכַל אֲנִי עִמְּךָ, שֶׁעָלֶיךָ כָּתוּב, ׳אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן׳ (משלי כג, ו) - וְכוּ', וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּאֲכָלְךָ טָמֵא. וְכָתוּב, ׳וְלֹא תְטַמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם׳ - שֶׁכָּל מִי שֶׁשּׁוֹרָה עָלָיו רוּחַ ׳רַע עַיִן׳, מְקַבֵּל טֻמְאָה סְתוּמָה, שֶׁאֵין לָהּ פְּתִיחָה כְּלָל. בָּא הַמַּעֲשֶׂה לִפְנֵי הָרַבָּנָן, וְנָתְנוּ לְאוֹתוֹ עָנִי מֵאָה זוּזִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: עובהא הוה בבבל, בחד בר נש דזמין ההוא מסכינא למיכל, חמא ליה דלא נטל ידוי ואכיל. ההוא מסכינא קם מפתורא ואזיל ליה, קרייה, ואמר ליה תיב בקיומך ואכיל. אמר ליה, חס ושלום דאכיל אנא עמך, דעליך כתיב, (משלי כ״ג:ו׳) ׳אל תלחם את לחם רע עין׳ וכו', ולא עוד אלא שמאכלך טמא. וכתיב, (ויקרא י״א:מ״ג) ׳ולא תטמאו בהם ונטמתם בם׳. דכל מאן דשרייא עליה רוח ׳רע עין׳, מקבל טומאה סתומה, דלית לה פתיחו כלל. אתא עובדא קמי רבנן, ויהבו ליה לההוא מסכינא מאה זוזי.

התרגום: מעשה היה בבבל, באיש אחד שהזמין אותו העני לאכל, ראה אותו שלא נטל ידיו ואכל. אותו העני קם מן השלחן והלך לו. קרא לו, ואמר לו שב במקומך ואכל. אמר לו, חס ושלום שאכל אני עמך, שעליך כתוב, ׳אל תלחם את לחם רע עין׳ (משלי כג, ו) - וכו', ולא עוד אלא שמאכלך טמא. וכתוב, ׳ולא תטמאו בהם ונטמתם בם׳ - שכל מי ששורה עליו רוח ׳רע עין׳, מקבל טמאה סתומה, שאין לה פתיחה כלל. בא המעשה לפני הרבנן, ונתנו לאותו עני מאה זוזים.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים