ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 109: מדרש רות בהמשכו - ׳לעת האכל׳ ועשרת הדברים הקודמים לברכת המזון › פיסקה 1

׳מנדיכם׳ בבני עשו וישמעאל - שהם הנתונים בנדוי מכם ולא אתם מהם

זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - ׳לעת האכל׳ ועשרת הדברים הקודמים לברכת המזון · מאמר 109 · פיסקה 1

לשון הזוהר

׳אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שׂנְאֵיכֶם׳, אֵלּוּ בְּנֵי עֵשָׂו וּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל. מְנַדֵּיכֶם, מַאן מְנַדֵּי לְמַאן. אֶלָּא אִינוּן בְּנִידּוּי מִנַּיְיכוּ, דְּלָא תֵיכְלוּן בַּהֲדַיְיהוּ, וְלָא תֵישְׁתּוּן בַּהֲדַיְיהוּ, וְלָא תִקְרְבוּן בַּהֲדַיְיהוּ. וְעַל דָּא אִינוּן מִנַּיְיכוּ בְּנִידּוּי. דָּבָר אַחֵר מְנַדֵּיכֶם, בְּגָלוּתְכוֹן. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (איכה ד׳:ט״ו) ׳סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוּ׳. וּמַאי קָא אַמְרֵי. לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד ה', בְּגִינָן וּבְגִין נַפְשָׁאן, יִכְבַּד ה', וְכָל יְקָרָא דִילֵיהּ בְּגִינָן הוּא. וְכַד יִשְׂרָאֵל מִתְעָרֵי, וּמְחַכָּן בְּכָל יוֹמָא חֶדְוָה דְפוּרְקָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִינוּן לָא מְהֵימְנֵי כְּלַל, וְאָמַר נִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם, בְּזִמְנָא דְּנָחִית הַהוּא חֶדְוָה דִילְכוֹן. וְהֵם יְבוֹשׁוּ, כְּמַאן דְּתָלֵי סוּרְחָנֵיהּ בְּאוֹחֲרָן.

תרגום

׳אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שֹׂנְאֵיכֶם׳ - אֵלֶּה בְּנֵי עֵשָׂו וּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל. ׳מְנַדֵּיכֶם׳ - מִי מְנַדֶּה אֶת מִי. אֶלָּא הֵם בְּנִדּוּי מִכֶּם, שֶׁלֹּא תֹאכְלוּ עִמָּהֶם, וְלֹא תִשְׁתּוּ עִמָּהֶם, וְלֹא תִקְרְבוּ עִמָּהֶם. וְעַל זֶה הֵם מִכֶּם בְּנִדּוּי. דָּבָר אַחֵר, ׳מְנַדֵּיכֶם׳ - בְּגָלוּתְכֶם. כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, ׳סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוּ׳ (איכה ד, טו) - וּמָה הֵם אוֹמְרִים. לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד ה' - בִּשְׁבִילֵנוּ וּבִשְׁבִיל נַפְשֵׁנוּ יִכְבַּד ה', וְכָל כְּבוֹדוֹ בִּשְׁבִילֵנוּ הוּא. וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְעוֹרְרִים, וּמְחַכִּים בְּכָל יוֹם לְשִׂמְחַת גְּאֻלַּת הקב"ה, הֵם אֵינָם מַאֲמִינִים כְּלָל, וְנֶאֱמַר ׳וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם׳, בִּזְמַן שֶׁתֵּרֵד אוֹתָהּ שִׂמְחַתְכֶם. וְהֵם יֵבֹשׁוּ, כְּמִי שֶׁתּוֹלֶה סֻרְחָנוֹ בְּאַחֵר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳אמרו אחיכם שנאיכם׳, אלו בני עשו ובני ישמעאל. מנדיכם, מאן מנדי למאן. אלא אינון בנידוי מנייכו, דלא תיכלון בהדייהו, ולא תישתון בהדייהו, ולא תקרבון בהדייהו. ועל דא אינון מנייכו בנידוי. דבר אחר מנדיכם, בגלותכון. כמה דאת אמר, (איכה ד׳:ט״ו) ׳סורו טמא קראו למו׳. ומאי קא אמרי. למען שמי יכבד ה', בגינן ובגין נפשאן, יכבד ה', וכל יקרא דיליה בגינן הוא. וכד ישראל מתערי, ומחכן בכל יומא חדוה דפורקנא דקודשא בריך הוא, אינון לא מהימני כלל, ואמר נראה בשמחתכם, בזמנא דנחית ההוא חדוה דילכון. והם יבושו, כמאן דתלי סורחניה באוחרן.

התרגום: ׳אמרו אחיכם שנאיכם׳ - אלה בני עשו ובני ישמעאל. ׳מנדיכם׳ - מי מנדה את מי. אלא הם בנדוי מכם, שלא תאכלו עמהם, ולא תשתו עמהם, ולא תקרבו עמהם. ועל זה הם מכם בנדוי. דבר אחר, ׳מנדיכם׳ - בגלותכם. כמו שאתה אומר, ׳סורו טמא קראו למו׳ (איכה ד, טו) - ומה הם אומרים. למען שמי יכבד ה' - בשבילנו ובשביל נפשנו יכבד ה', וכל כבודו בשבילנו הוא. וכשישראל מתעוררים, ומחכים בכל יום לשמחת גאלת הקב"ה, הם אינם מאמינים כלל, ונאמר ׳ונראה בשמחתכם׳, בזמן שתרד אותה שמחתכם. והם יבשו, כמי שתולה סרחנו באחר.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים