ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 107: מדרש רות בהמשכו - מצות הפתח בזכור ושמור ושרש זרע דוד בצדיק › פיסקה 6

מעשה בבחור התועה בשדה - ׳כנפי מצוה׳ שהכיר בהם ולא חשדם ברשעים

זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - מצות הפתח בזכור ושמור ושרש זרע דוד בצדיק · מאמר 107 · פיסקה 6

לשון הזוהר

רַבִּי נְהוֹרָאי וְרַבִּי יְהוּדָאי, אִיעָרְעוּ תְּחוֹת אִילָנָא חָדָא בְּחַקְלָא, וַהֲווּ יַתְבֵי. אַדְּהָכֵי, חָמוּ חַד רַוָּוק, דְּאָתֵי וְטָעֵי בְּחַקְלָא. אֲמַר רַבִּי יוּדָאי, אוֹ טָעֵי הַהוּא בַּר נַשׁ בְּחַקְלָא, אוֹ לִסְטִים הוּא, אוֹ דָּחִיל מִינָן. אָמַר רִבִּי נְהוֹרָאי, שְׁכִינְתָּא גַבָּן, קוּם. קָמוּ, רָמוּ לֵיהּ קָלָא, כֵּיוָן דְּחָמֵי לוֹן קָרֵיב לְגַבַּיְיהוּ, אֲמַר רַבִּי נְהוֹרָאי, מַאן אַנְתְּ. אָמַר לֵיהּ, מִגּוֹ דְּלָא שָׁאֵילְנָא לְכוֹן בִּשְׁלָמָא, לָא יַדְעִיתוּן לִי. יוּדָאי אֲנָא, וְטָעֵינָא הַשְׁתָּא בְּהַאי חַקְלָא, וְלָא שָׁאֵילְנָא עֲלַיְיכוּ, דַּאֲמֵינָא שֶׁמָא רְשָׁעִים הֵם. וּכְתִיב, (ישעיהו מ״ח:כ״ב) ׳אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה' לָרְשָׁעִים׳. וּכְדֵין דְּלָא אִשְׁתְּמוֹדְעִי בְּכוֹן. עַד דַּחֲמֵינָא בְּכוֹן כַּנְפֵי מִצְוָה, וְחָדֵינָא. הַשְׁתָּא שְׁלָמָא עֲלַיְיכוּ רַבָּנָן. יָתְבֵי תְּחוֹת אִילָנָא, אֲמַר רַבִּי יוּדָאי, נִתְעַסֵּק בְּפוּלְחָנָא דְמָרָנָא, וְנִפְתַּח בְּאוֹרַיְיתָא.

תרגום

רַבִּי נְהוֹרַאי וְרַבִּי יְהוּדַאי, נִפְגְּשׁוּ תַּחַת אִילָן אֶחָד בַּשָּׂדֶה, וְהָיוּ יוֹשְׁבִים. בֵּינְתַיִם, רָאוּ בָּחוּר אֶחָד, שֶׁבָּא וְתוֹעֶה בַּשָּׂדֶה. אָמַר רַבִּי יְהוּדַאי, אוֹ שֶׁתּוֹעֶה אוֹתוֹ בֶּן הָאָדָם בַּשָּׂדֶה, אוֹ לִסְטִים הוּא, אוֹ פּוֹחֵד מִמֶּנּוּ. אָמַר רַבִּי נְהוֹרַאי, הַשְּׁכִינָה עִמָּנוּ, קוּמוּ. קָמוּ, הֵרִימוּ לוֹ קוֹל. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם, הִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם. אָמַר רַבִּי נְהוֹרַאי, מִי אַתָּה. אָמַר לוֹ, מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא שָׁאַלְתִּי לִשְׁלוֹמְכֶם, לֹא הִכַּרְתֶּם אוֹתִי. יְהוּדַאי אֲנִי, וְתוֹעֶה עַכְשָׁיו בַּשָּׂדֶה הַזֶּה, וְלֹא שָׁאַלְתִּי עֲלֵיכֶם, שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁמָּא רְשָׁעִים הֵם. וְכָתוּב, ׳אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה' לָרְשָׁעִים׳ (ישעיה מח, כב) - וְלָכֵן לֹא הִכַּרְתִּי בָּכֶם. עַד שֶׁרָאִיתִי בָּכֶם כַּנְפֵי מִצְוָה, וְשָׂמַחְתִּי. עַכְשָׁיו שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם רַבָּנָן. יָשְׁבוּ תַּחַת הָאִילָן, אָמַר רַבִּי יְהוּדַאי, נַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת רִבּוֹנֵנוּ, וְנִפְתַּח בַּתּוֹרָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי נהוראי ורבי יהודאי, איערעו תחות אילנא חדא בחקלא, והוו יתבי. אדהכי, חמו חד רווק, דאתי וטעי בחקלא. אמר רבי יודאי, או טעי ההוא בר נש בחקלא, או לסטים הוא, או דחיל מינן. אמר רבי נהוראי, שכינתא גבן, קום. קמו, רמו ליה קלא, כיון דחמי לון קריב לגבייהו, אמר רבי נהוראי, מאן אנת. אמר ליה, מגו דלא שאילנא לכון בשלמא, לא ידעיתון לי. יודאי אנא, וטעינא השתא בהאי חקלא, ולא שאילנא עלייכו, דאמינא שמא רשעים הם. וכתיב, (ישעיהו מ״ח:כ״ב) ׳אין שלום אמר ה' לרשעים׳. וכדין דלא אשתמודעי בכון. עד דחמינא בכון כנפי מצוה, וחדינא. השתא שלמא עלייכו רבנן. יתבי תחות אילנא, אמר רבי יודאי, נתעסק בפולחנא דמרנא, ונפתח באורייתא.

התרגום: רבי נהוראי ורבי יהודאי, נפגשו תחת אילן אחד בשדה, והיו יושבים. בינתים, ראו בחור אחד, שבא ותועה בשדה. אמר רבי יהודאי, או שתועה אותו בן האדם בשדה, או לסטים הוא, או פוחד ממנו. אמר רבי נהוראי, השכינה עמנו, קומו. קמו, הרימו לו קול. כיון שראה אותם, התקרב אליהם. אמר רבי נהוראי, מי אתה. אמר לו, מתוך שלא שאלתי לשלומכם, לא הכרתם אותי. יהודאי אני, ותועה עכשיו בשדה הזה, ולא שאלתי עליכם, שאמרתי שמא רשעים הם. וכתוב, ׳אין שלום אמר ה' לרשעים׳ (ישעיה מח, כב) - ולכן לא הכרתי בכם. עד שראיתי בכם כנפי מצוה, ושמחתי. עכשיו שלום עליכם רבנן. ישבו תחת האילן, אמר רבי יהודאי, נעסק בעבודת רבוננו, ונפתח בתורה.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים