התפשטות אותיות השם מן האלף לבדה - וטעמי זרקא תלישא ושלשלת כשמותם
זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - ׳עד בואנה בית לחם׳ בדין הנפש והגוף ובשם הנסתר שבאדם · מאמר 106 · פיסקה 16
לשון הזוהר
וְכֵן בָּאָדָם, מִן הָא' לְבַדָּהּ הִתְפַּשְּׁטוּ ד' אוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם, אִי, אָה, אוֹ, אָה. וּמִן הָאָלֶף הִתְפַּשֵּׁט ה"א הַנֶּעֱלָם, כִּי הוּא מוֹצִיא מַה שֶּׁקִּבֵּל. וְגַם שְׁתֵּי הֲבָרוֹתָיו אָה אוֹ, הָרִאשׁוֹן מְקַבֵּל וְהַשֵּׁנִי מוֹלִיד. וְהַיו"ד הַנֶּעֱלָם שֶׁל אִי מוֹרֶה, כִּי מִמֶּנּוּ מִתְפַּשֵּׁט הַכֹּל. וְעַל כֵּן נִקְרָא הָרִאשׁוֹן מְקַבֵּל וְהַשֵּׁנִי מוֹלִיד. וְהַיו"ד הַנֶּעֱלָם שֶׁמּוֹרֶה כִּי מִמֶּנּוּ מִתְפַּשֵּׁט הַכֹּל. וְעַל כֵּן נִקְרָא הָרִאשׁוֹן זַרְקָא, כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא, כִּי הוּא מוֹרֶה שֶׁאֵין לוֹ סוֹף. וְהַשְּׁנִיָּה תְּלִשָּׁא, מִלָּה מוּרְכֶּבֶת: תַּלְמוּד לוֹמַר ש"א. כִּי הִיא נוֹשֵׂאת הַתַּלְמוּד לוֹמַר. וְהַשְּׁלִישִׁי שַׁלְשֶׁלֶת, כִּשְׁמָהּ כֵּן הִיא, הַמַּשְׁפַּעַת לַתֵּל שֶׁהַכֹּל פּוֹנִים שָׁם.
תרגום
וְכֵן בָּאָדָם, מִן הָא' לְבַדָּהּ הִתְפַּשְּׁטוּ ד' אוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם, אִי, אָה, אוֹ, אָה. וּמִן הָאָלֶף הִתְפַּשֵּׁט ה"א הַנֶּעֱלָם, כִּי הוּא מוֹצִיא מַה שֶּׁקִּבֵּל. וְגַם שְׁתֵּי הֲבָרוֹתָיו אָה אוֹ, הָרִאשׁוֹן מְקַבֵּל וְהַשֵּׁנִי מוֹלִיד. וְהַיו"ד הַנֶּעֱלָם שֶׁל אִי מוֹרֶה, כִּי מִמֶּנּוּ מִתְפַּשֵּׁט הַכֹּל. וְעַל כֵּן נִקְרָא הָרִאשׁוֹן מְקַבֵּל וְהַשֵּׁנִי מוֹלִיד. וְהַיו"ד הַנֶּעֱלָם שֶׁמּוֹרֶה כִּי מִמֶּנּוּ מִתְפַּשֵּׁט הַכֹּל. וְעַל כֵּן נִקְרָא הָרִאשׁוֹן זַרְקָא, כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא, כִּי הוּא מוֹרֶה שֶׁאֵין לוֹ סוֹף. וְהַשְּׁנִיָּה תְּלִשָּׁא, מִלָּה מוּרְכֶּבֶת: תַּלְמוּד לוֹמַר ש"א. כִּי הִיא נוֹשֵׂאת הַתַּלְמוּד לוֹמַר. וְהַשְּׁלִישִׁי שַׁלְשֶׁלֶת, כִּשְׁמָהּ כֵּן הִיא, הַמַּשְׁפַּעַת לַתֵּל שֶׁהַכֹּל פּוֹנִים שָׁם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכן באדם, מן הא' לבדה התפשטו ד' אותיות של שם, אי, אה, או, אה. ומן האלף התפשט ה"א הנעלם, כי הוא מוציא מה שקבל. וגם שתי הברותיו אה או, הראשון מקבל והשני מוליד. והיו"ד הנעלם של אי מורה, כי ממנו מתפשט הכל. ועל כן נקרא הראשון מקבל והשני מוליד. והיו"ד הנעלם שמורה כי ממנו מתפשט הכל. ועל כן נקרא הראשון זרקא, כשמו כן הוא, כי הוא מורה שאין לו סוף. והשניה תלשא, מלה מורכבת: תלמוד לומר ש"א. כי היא נושאת התלמוד לומר. והשלישי שלשלת, כשמה כן היא, המשפעת לתל שהכל פונים שם.
התרגום: וכן באדם, מן הא' לבדה התפשטו ד' אותיות של שם, אי, אה, או, אה. ומן האלף התפשט ה"א הנעלם, כי הוא מוציא מה שקבל. וגם שתי הברותיו אה או, הראשון מקבל והשני מוליד. והיו"ד הנעלם של אי מורה, כי ממנו מתפשט הכל. ועל כן נקרא הראשון מקבל והשני מוליד. והיו"ד הנעלם שמורה כי ממנו מתפשט הכל. ועל כן נקרא הראשון זרקא, כשמו כן הוא, כי הוא מורה שאין לו סוף. והשניה תלשא, מלה מורכבת: תלמוד לומר ש"א. כי היא נושאת התלמוד לומר. והשלישי שלשלת, כשמה כן היא, המשפעת לתל שהכל פונים שם.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: