ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 105: מדרש רות בהמשכו - עלית הרוחות בשערי הרקיע וסוד שני הלוחות שברות ונעמי › פיסקה 12

הזוהמא המכשכשת במעי חוה - שנתערבה בזרע אדם ועשתה גוף לרוח הרעה

זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - עלית הרוחות בשערי הרקיע וסוד שני הלוחות שברות ונעמי · מאמר 105 · פיסקה 12

לשון הזוהר

וְאִי תֵימָא מֵהַהוּא זוּהֲמָא נָפַק, וּקְרָא אֲמַר ׳וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן׳. וַדַּאי מֵאָדָם הֲוָה, וְלָא מֵהַהוּא זוּהֲמָא. אֶלָּא הַהוּא נָחָשׁ הִטִיל בָּהּ זוּהֲמָא בְּחַוָּה, וְהַהוּא זוּהֲמָא דְּאִשְׁתְּאַב בָּהּ, הֲוָה מְכַשְׁכְּשָׁא בִּמְעָהָא, וְלָא הֲוָה לֵיהּ גּוּפָא לְאִתְכַּלְּלָא בֵּיהּ, וּלְנָפְקָא הַהוּא רוּחָא לְעָלְמָא. כֵיוָן שֶׁבָּא אָדָם הָרִאשׁוֹן עָלֶיהָ, אִיתְעָרַב הַהוּא זוּהֲמָא בְּהַהוּא זֶרַע, וַעֲבַד גּוּפָא לְהַהוּא רוּחָא בִּישָׁא, וְזוּהֲמָא דְּהֲוָה בִּמְעָהָא אִתְכְּלִילָא בֵּיהּ, וּנְפַק לְעַלְמָא בִּדְיוֹקְנָא סוּמְקָא, סַגֵּי מִכָּל שְׁאָר בְּנֵי אֱנָשָׁא דְּעַלְמָא דַּהֲווֹ אֲבַתְרֵיהּ. וְעוֹד דְּהַהוּא זַרְעָא דְּאַטֵיל בָּהּ אָדָם לְמֶיעֱבַד גּוּפָא, מֵהַהוּא סִיטְרָא בִּישָׁא הֲוָה, וְאִתְתְּקַף הַהוּא רוּחָא בִּישָׁא, וְאִתְגְּלֵים בֵּיהּ, וְנָפֵיק לְעָלְמָא. כֵּיוָן דְּחָמַת לֵיהּ חַוָּה, אָמְרָה ׳קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'׳, עִם ה'.

תרגום

וְאִם תֹּאמַר מֵאוֹתָהּ הַטֻּמְאָה יָצָא, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר ׳וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן׳ (בראשית ד, א) - וַדַּאי מֵאָדָם הָיָה, וְלֹא מֵאוֹתָהּ הַטֻּמְאָה. אֶלָּא אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ הִטִּיל בָּהּ טֻמְאָה בְּחַוָּה, וְאוֹתָהּ הַטֻּמְאָה שֶׁנִּסְפְּגָה בָּהּ, הָיְתָה מְפַרְכֶּסֶת בְּמֵעֶיהָ, וְלֹא הָיָה לָהּ גּוּף לְהִתְכַּלֵּל בּוֹ, וּלְהוֹצִיא אוֹתָהּ הָרוּחַ לָעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁבָּא אָדָם הָרִאשׁוֹן עָלֶיהָ, נִתְעָרְבָה אוֹתָהּ הַטֻּמְאָה בְּאוֹתוֹ הַזֶּרַע, וְעָשְׂתָה גּוּף לְאוֹתָהּ הָרוּחַ הָרָעָה, וְהַטֻּמְאָה שֶׁהָיְתָה בְּמֵעֶיהָ נִכְלְלָה בּוֹ, וְיָצָא לָעוֹלָם בִּדְמוּת אֲדֻמָּה, יוֹתֵר מִכָּל שְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁהָיוּ אַחֲרָיו. וְעוֹד, שֶׁאוֹתוֹ הַזֶּרַע שֶׁהִטִּיל בָּהּ אָדָם לַעֲשׂוֹת גּוּף, מֵאוֹתוֹ הַצַּד הָרָע הָיָה, וְנִתְחַזְּקָה אוֹתָהּ הָרוּחַ הָרָעָה, וְנִתְגַּלְּמָה בּוֹ, וְיָצָא לָעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ חַוָּה, אָמְרָה ׳קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'׳, עִם ה'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואי תימא מההוא זוהמא נפק, וקרא אמר ׳והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין׳. ודאי מאדם הוה, ולא מההוא זוהמא. אלא ההוא נחש הטיל בה זוהמא בחוה, וההוא זוהמא דאשתאב בה, הוה מכשכשא במעהא, ולא הוה ליה גופא לאתכללא ביה, ולנפקא ההוא רוחא לעלמא. כיון שבא אדם הראשון עליה, איתערב ההוא זוהמא בההוא זרע, ועבד גופא לההוא רוחא בישא, וזוהמא דהוה במעהא אתכלילא ביה, ונפק לעלמא בדיוקנא סומקא, סגי מכל שאר בני אנשא דעלמא דהוו אבתריה. ועוד דההוא זרעא דאטיל בה אדם למיעבד גופא, מההוא סיטרא בישא הוה, ואתתקף ההוא רוחא בישא, ואתגלים ביה, ונפיק לעלמא. כיון דחמת ליה חוה, אמרה ׳קניתי איש את ה'׳, עם ה'.

התרגום: ואם תאמר מאותה הטמאה יצא, והכתוב אומר ׳והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין׳ (בראשית ד, א) - ודאי מאדם היה, ולא מאותה הטמאה. אלא אותו הנחש הטיל בה טמאה בחוה, ואותה הטמאה שנספגה בה, היתה מפרכסת במעיה, ולא היה לה גוף להתכלל בו, ולהוציא אותה הרוח לעולם. כיון שבא אדם הראשון עליה, נתערבה אותה הטמאה באותו הזרע, ועשתה גוף לאותה הרוח הרעה, והטמאה שהיתה במעיה נכללה בו, ויצא לעולם בדמות אדמה, יותר מכל שאר בני האדם שבעולם שהיו אחריו. ועוד, שאותו הזרע שהטיל בה אדם לעשות גוף, מאותו הצד הרע היה, ונתחזקה אותה הרוח הרעה, ונתגלמה בו, ויצא לעולם. כיון שראתה אותו חוה, אמרה ׳קניתי איש את ה'׳, עם ה'.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים