ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 103: מדרש רות בהמשכו - שרש הכשפים בנפילים ובנשים ודין נב על זרע דוד › פיסקה 15

מעשה ברב הונא והמכשפה שלקחה עפר מרגליו - וגזרת בלבול דעתה שלא תהרג אחרים

זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - שרש הכשפים בנפילים ובנשים ודין נב על זרע דוד · מאמר 103 · פיסקה 15

לשון הזוהר

רַב הוּנָא הֲוָה סָלֵיק מִבָּבֶל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַהֲוָה סָלֵיק לְהָתָם, אִיעֲרַע בְּחַד כְּפַר, חָמָא הַהִיא אִתְּתָא דְּהֲוָה אַתְיָא אֲבַתְרֵיהּ, אֲרָמַאת מַיִין אֲכִתְפוֹי, וּנְטָלַת עַפְרָא מֵרַגְלוֹי. אַהֲדַר רֵישֵׁיהּ וַאֲמַר לָהּ, עֲבִידִי וְטוֹל בַּתְרָאי, דְּהָא לָא כְלוּם גַּבָּאי, אֲבָל גּוֹזְרַנִי עָלַיִךְ בִּלְבּוּלָא בְּדַעְתָּךְ. לְבָתַר אֲמַר, לָא בְגִינִי אֶלָּא בְגִין דְּלָא תִּיקְטְלִי בְּנֵי אֱינָשָׁא אוֹחֲרָנִין. וְכֵן הֲוָה, אִיתְבַּלְבֵּל דַּעְתָּהּ, וְלָא יָדְעָה מִידֵי, וּמֵתָה. וְעַל דָּא כְתִיב, ׳לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ׳ (תהלים צא, י).

תרגום

רַב הוּנָא הָיָה עוֹלֶה מִבָּבֶל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּכְשֶׁהָיָה עוֹלֶה לְשָׁם, נִזְדַּמֵּן לוֹ בִּכְפָר אֶחָד, רָאָה אוֹתָהּ אִשָּׁה שֶׁהָיְתָה בָּאָה אַחֲרָיו, נָשְׂאָה מַיִם עַל כְּתֵפֶיהָ, וְלָקְחָה עָפָר מֵרַגְלָיו. הֵסֵב רֹאשׁוֹ וְאָמַר לָהּ, עֲשִׂי וְקַחִי אַחֲרַי, שֶׁהֲרֵי אֵין כְּלוּם אֶצְלִי, אֲבָל גּוֹזֵר אֲנִי עָלַיִךְ בִּלְבּוּל בְּדַעְתֵּךְ. אַחַר כָּךְ אָמַר, לֹא בִּשְׁבִילִי אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תַּהַרְגִי בְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים. וְכֵן הָיָה, נִתְבַּלְבְּלָה דַּעְתָּהּ, וְלֹא יָדְעָה מְאוּמָה, וּמֵתָה. וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ׳ (תהלים צא, י).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רב הונא הוה סליק מבבל לארץ ישראל, והוה סליק להתם, איערע בחד כפר, חמא ההיא אתתא דהוה אתיא אבתריה, ארמאת מיין אכתפוי, ונטלת עפרא מרגלוי. אהדר רישיה ואמר לה, עבידי וטול בתראי, דהא לא כלום גבאי, אבל גוזרני עליך בלבולא בדעתך. לבתר אמר, לא בגיני אלא בגין דלא תיקטלי בני אינשא אוחרנין. וכן הוה, איתבלבל דעתה, ולא ידעה מידי, ומתה. ועל דא כתיב, ׳לא תאנה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך׳ (תהלים צא, י).

התרגום: רב הונא היה עולה מבבל לארץ ישראל, וכשהיה עולה לשם, נזדמן לו בכפר אחד, ראה אותה אשה שהיתה באה אחריו, נשאה מים על כתפיה, ולקחה עפר מרגליו. הסב ראשו ואמר לה, עשי וקחי אחרי, שהרי אין כלום אצלי, אבל גוזר אני עליך בלבול בדעתך. אחר כך אמר, לא בשבילי אלא בשביל שלא תהרגי בני אדם אחרים. וכן היה, נתבלבלה דעתה, ולא ידעה מאומה, ומתה. ועל זה כתוב, ׳לא תאנה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך׳ (תהלים צא, י).

מן המפרשים

הסולם: מן המקבילה באמור מאמר מט, טו (קז.) - התאמה חלקית עד דהוו אזלי וכו׳: בעוד שהיו הולכים, ראו נחש אחד הולך לפניהם. אמר ר״ש, ודאי שזה הולך לעשות לנו נס. רץ נחש הזה לפניהם, ונקשר באפעה אחת באמצע הדרך, נלחמו אחד באחד, ומתו. כשהגיעו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: