׳וגדולה היא אלי׳ - שבחו של שלמה בעצמו מפני שאין אחר שיאמרנו
זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - הדין שלמעלה ודרשות ׳עיר קטנה׳ ותקון נרו של דוד · מאמר 102 · פיסקה 28
לשון הזוהר
וְאִי תֵימָא, דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא כָּל כָּךְ מְשַׁבַּח גַּרְמֵיהּ, וְקָרָא אִיהוּ עַל נַפְשֵׁיהּ חָכָם. אֶלָּא בְּגִין כָּךְ אֲמַר אִיהוּ בְּקַדְמִיתָא, וּגְדוֹלָה הִיא אֵלַי. מִלָּה דָּא רַבְרְבָא דַּאֲנָא אָתֵי לְשַׁבָּחָא גַּרְמָאי. אֶלָּא הוֹאִיל וְלָא אִיתָא אָחֳרָא דְּיֵימָא לֵיהּ. אֲתוֹ חַבְרַיָיא וּנְשָׁקוּהוּ, קָרוֹ עֲלֵיהּ, (ישעיהו נ״ד:י״ג) ׳וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ׳.
תרגום
וְאִם תֹּאמַר, שֶׁשְּׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ כָּל כָּךְ מְשַׁבֵּחַ אֶת עַצְמוֹ, וְקוֹרֵא הוּא עַל עַצְמוֹ חָכָם. אֶלָּא מִשּׁוּם כָּךְ אָמַר הוּא בַּתְּחִלָּה, וּגְדוֹלָה הִיא אֵלַי. דָּבָר זֶה גָּדוֹל שֶׁאֲנִי בָּא לְשַׁבֵּחַ עַצְמִי. אֶלָּא הוֹאִיל וְלֹא הָיָה אַחֵר שֶׁיֹּאמַר אוֹתוֹ. בָּאוּ הַחֲבֵרִים וּנְשָׁקוּהוּ, קָרְאוּ עָלָיו, (ישעיהו נ״ד:י״ג) ׳וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ׳ (ישעיה נד, יג).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואי תימא, דשלמה מלכא כל כך משבח גרמיה, וקרא איהו על נפשיה חכם. אלא בגין כך אמר איהו בקדמיתא, וגדולה היא אלי. מלה דא רברבא דאנא אתי לשבחא גרמאי. אלא הואיל ולא איתא אחרא דיימא ליה. אתו חברייא ונשקוהו, קרו עליה, (ישעיהו נ״ד:י״ג) ׳וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך׳.
התרגום: ואם תאמר, ששלמה המלך כל כך משבח את עצמו, וקורא הוא על עצמו חכם. אלא משום כך אמר הוא בתחלה, וגדולה היא אלי. דבר זה גדול שאני בא לשבח עצמי. אלא הואיל ולא היה אחר שיאמר אותו. באו החברים ונשקוהו, קראו עליו, (ישעיהו נ״ד:י״ג) ׳וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך׳ (ישעיה נד, יג).