ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 102: מדרש רות בהמשכו - הדין שלמעלה ודרשות ׳עיר קטנה׳ ותקון נרו של דוד › פיסקה 22

התורה כקלחת שאין לה אזנים - אזני שלמה שעל השתדלות דוד נעשו

זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - הדין שלמעלה ודרשות ׳עיר קטנה׳ ותקון נרו של דוד · מאמר 102 · פיסקה 22

לשון הזוהר

דְּתָנִינָן, עַד לָא אֲתָא שְׁלֹמֹה, הֲוַת אוֹרַיְיתָא כְּקַלַּחַת דְּלֵית לָהּ אָזְנַיִם, וּמַאן דְּקָרַב בַּהֲדָהּ אִיתּוֹקַד. כֵּיוָן דַּאֲתָא שְׁלֹמֹה, וְעָבַד לָה אָזְנַיִם, וְאִשְׁתֵּיזְבוּן בְּנֵי עָלְמָא בַּעֲצָתֵיהּ. יְהַב בְּהַהִיא עִיר כִּבְיָכוֹל שְׁזֵיבוּתָא. וּבַמֶּה, בְּחָכְמָתוֹ. וְכָל דָּא בְּגִין תִּיקוּנָא דְּאַתְקֵין, וְאִשְׁתַּדְּלוּתָא דְּאִשְׁתַּדֵּל אֲבַתְרָהּ הַהוּא מִסְכֵּן, דְּאִיהוּ דָּוִד. דְּלָאו אִית בַּר נָשׁ דְּאִשְׁתַּדֵּל אֲבַתְרָהּ, כְּדָוִד מַלְכָּא.

תרגום

שֶׁשָּׁנִינוּ, עַד שֶׁלֹּא בָּא שְׁלֹמֹה, הָיְתָה הַתּוֹרָה כְּקַלַּחַת שֶׁאֵין לָהּ אָזְנַיִם, וּמִי שֶׁקָּרַב אֵלֶיהָ נִשְׂרַף. כֵּיוָן שֶׁבָּא שְׁלֹמֹה, וְעָשָׂה לָהּ אָזְנַיִם, וְנִצְּלוּ בְּנֵי הָעוֹלָם בַּעֲצָתוֹ. נָתַן בְּאוֹתָהּ הָעִיר כִּבְיָכוֹל הַצָּלָה. וּבַמֶּה, בְּחָכְמָתוֹ. וְכָל זֶה בִּשְׁבִיל הַתִּקּוּן שֶׁתִּקֵּן, וְהַהִשְׁתַּדְּלוּת שֶׁהִשְׁתַּדֵּל אַחֲרֶיהָ אוֹתוֹ הַמִּסְכֵּן, שֶׁהוּא דָּוִד. שֶׁאֵין אָדָם שֶׁהִשְׁתַּדֵּל אַחֲרֶיהָ, כְּדָוִד הַמֶּלֶךְ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דתנינן, עד לא אתא שלמה, הות אורייתא כקלחת דלית לה אזנים, ומאן דקרב בהדה איתוקד. כיון דאתא שלמה, ועבד לה אזנים, ואשתיזבון בני עלמא בעצתיה. יהב בההיא עיר כביכול שזיבותא. ובמה, בחכמתו. וכל דא בגין תיקונא דאתקין, ואשתדלותא דאשתדל אבתרה ההוא מסכן, דאיהו דוד. דלאו אית בר נש דאשתדל אבתרה, כדוד מלכא.

התרגום: ששנינו, עד שלא בא שלמה, היתה התורה כקלחת שאין לה אזנים, ומי שקרב אליה נשרף. כיון שבא שלמה, ועשה לה אזנים, ונצלו בני העולם בעצתו. נתן באותה העיר כביכול הצלה. ובמה, בחכמתו. וכל זה בשביל התקון שתקן, וההשתדלות שהשתדל אחריה אותו המסכן, שהוא דוד. שאין אדם שהשתדל אחריה, כדוד המלך.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים