ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 101: מדרש רות בהמשכו - מדורי גיהנם ותשובת אדם הראשון ומעלת הדמעה שבתשובה › פיסקה 26

׳וימת אלימלך׳ ומיתת שני בניו - שבר על שבר שבירידת אדם מגדלתו

זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - מדורי גיהנם ותשובת אדם הראשון ומעלת הדמעה שבתשובה · מאמר 101 · פיסקה 26

לשון הזוהר

קָם ר' יוֹחָנָן וְדָרִישׁ, ׳וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ אִישׁ נָעֳמִי וַתִּשָּׁאֵר הִיא וּשְׁנֵי בָנֶיהָ׳ (רות א). מֵת אֱלִימֶלֶךְ, נִשְׁאֲרוּ בָּנֶיהָ, לְאִתְנַחֲמָא בְּהוֹן, דְּאִשְׁתָּאֲרוּ תְּרֵין בְּנוֹי, לְאַשְׁלָמָא דוּכְתָּא דֶּאֱלִימֶלֶךְ, דְּהֲוָה נִשְׁמָתָא לְנִשְׁמָתָא. לְבָתַר מַה כְּתִיב, ׳וַיָּמוּתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן׳, רוּחַ דְּקוּדְשָׁא, וְרוּחַ דִּמְסָאֲבָא. הַשְׁתָּא הוּא תְּבִירוּ עַל תְּבִירוּ. נִשְׁמָתָא לְנִשְׁמָתָא דְּקוּדְשָׁא שֶׁהוּא י', וְרוּחַ הַשִּׂכְלִית שֶׁהוּא וא"ו, לֹא יְמוּתוּן, אֶלָּא אָדָם יוֹרֵד מִגְּדוּלָּתוֹ נִקְרָא מֵת. אוּף הָכָא, כַּד מִית רַבִּי אֱלִיעֶזְר, נֶחֳמָתָא בְּרַבָּנָן דְּאִשְׁתָּאֲרוּ, וְאִינוּן רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וַחֲבֵרָיו. מִיתוּ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וַחֲבֵרָיו, אִשְׁתָּאַר ר' כְּרוּסְפְּדָאי. וְהַשְׁתָּא חַבְרָנָא רַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי דְּמִית הַשְׁתָּא הוּא תְּבִירוּ עַל תְּבִירוּ.

תרגום

קָם רַבִּי יוֹחָנָן וְדָרַשׁ, ׳וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ אִישׁ נָעֳמִי וַתִּשָּׁאֵר הִיא וּשְׁנֵי בָנֶיהָ׳ (רות א) - מֵת אֱלִימֶלֶךְ, נִשְׁאֲרוּ בָּנֶיהָ, לְהִתְנַחֵם בָּהֶם, שֶׁנִּשְׁאֲרוּ שְׁנֵי בָּנָיו, לְהַשְׁלִים מְקוֹם אֱלִימֶלֶךְ, שֶׁהָיָה נְשָׁמָה לַנְּשָׁמָה. אַחַר כָּךְ מַה כָּתוּב, ׳וַיָּמוּתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן׳ (רות א, ה) - רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְרוּחַ הַטֻּמְאָה. עַכְשָׁיו הוּא שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר. נְשָׁמָה לַנְּשָׁמָה שֶׁל קֹדֶשׁ שֶׁהִיא י', וְרוּחַ הַשִּׂכְלִית שֶׁהִיא וא"ו, אֵינָן מֵתוֹת, אֶלָּא אָדָם הַיּוֹרֵד מִגְּדֻלָּתוֹ נִקְרָא מֵת. אַף כָּאן, כְּשֶׁמֵּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, נֶחָמָה בָּרַבָּנִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ, וְהֵם רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וַחֲבֵרָיו. מֵתוּ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וַחֲבֵרָיו, נִשְׁאַר רַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי. וְעַכְשָׁיו חֲבֵרֵנוּ רַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי שֶׁמֵּת עַכְשָׁיו, זֶה שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: קם ר' יוחנן ודריש, ׳וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה׳ (רות א). מת אלימלך, נשארו בניה, לאתנחמא בהון, דאשתארו תרין בנוי, לאשלמא דוכתא דאלימלך, דהוה נשמתא לנשמתא. לבתר מה כתיב, ׳וימותו גם שניהם מחלון וכליון׳, רוח דקודשא, ורוח דמסאבא. השתא הוא תבירו על תבירו. נשמתא לנשמתא דקודשא שהוא י', ורוח השכלית שהוא וא"ו, לא ימותון, אלא אדם יורד מגדולתו נקרא מת. אוף הכא, כד מית רבי אליעזר, נחמתא ברבנן דאשתארו, ואינון רבי יוחנן בן נורי וחבריו. מיתו רבי יוחנן בן נורי וחבריו, אשתאר ר' כרוספדאי. והשתא חברנא רבי כרוספדאי דמית השתא הוא תבירו על תבירו.

התרגום: קם רבי יוחנן ודרש, ׳וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה׳ (רות א) - מת אלימלך, נשארו בניה, להתנחם בהם, שנשארו שני בניו, להשלים מקום אלימלך, שהיה נשמה לנשמה. אחר כך מה כתוב, ׳וימותו גם שניהם מחלון וכליון׳ (רות א, ה) - רוח הקדש, ורוח הטמאה. עכשיו הוא שבר על שבר. נשמה לנשמה של קדש שהיא י', ורוח השכלית שהיא וא"ו, אינן מתות, אלא אדם היורד מגדלתו נקרא מת. אף כאן, כשמת רבי אליעזר, נחמה ברבנים שנשארו, והם רבי יוחנן בן נורי וחבריו. מתו רבי יוחנן בן נורי וחבריו, נשאר רבי כרוספדאי. ועכשיו חברנו רבי כרוספדאי שמת עכשיו, זה שבר על שבר.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: