ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 101: מדרש רות בהמשכו - מדורי גיהנם ותשובת אדם הראשון ומעלת הדמעה שבתשובה › פיסקה 22

מה בין שמיעה להאזנה - ששתיהן שותקות ודמעה מכל הגוף אין בה שתיקה

זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - מדורי גיהנם ותשובת אדם הראשון ומעלת הדמעה שבתשובה · מאמר 101 · פיסקה 22

לשון הזוהר

מַאי בֵּין הַאי לְהַאי. רַבָּנִין דְּקֵיסָרֵי, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בַּר יוֹסֵי אֲמַר, תְּפִלָּה, לְזִמְנִין דְּבַר נַשׁ צַלֵּי צְלוֹתֵיהּ, וְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ, אֲבָל לָא בָּעֵי לְמֶעְבַּד שְׁאִילְתֵּיהּ, וְשָׁתֵיק מִנֵּיהּ, וְלָא אַשְׁגַּח בֵּיהּ, דְּהָא לָא כְתִיב בֵּיהּ אֶלָּא שְׁמִיעָה. שַׁוְּעָה אִיהוּ יַתִּיר מִתְּפִלָּה, דְּצָוַוח בִּרְעוּתָא דְלִבָּא לְקַמֵּיהּ מָרֵיהּ. וּבְגִין דְּשַׁוֵּי רְעוּתָא יַתִּיר, כְּתִיב בֵּיהּ הַאֲזִינָה, כְּמַאן דְּאַרְכִין אוּדְנֵיהּ גַּבֵּי הַהִיא מִלָּה, וְעִם כָּל דָּא שָׁתֵיק, וְלָא בָּעֵי לְמֶיעְבַּד רְעוּתֵיהּ. אֲבָל דִּמְעָה, אִיהִי בְּלִבָּא וּבִרְעוּתָא דְּכָל גּוּפָא, וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב בֵּיהּ, ׳אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרָשׁ׳.

תרגום

מַה בֵּין זֶה לָזֶה. הָרַבָּנִים שֶׁל קֵיסָרִין, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בַּר יוֹסֵי אָמְרוּ, תְּפִלָּה, לִפְעָמִים הָאָדָם מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, וְהקב"ה שׁוֹמֵעַ, אֲבָל אֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת שְׁאֵלָתוֹ, וְשׁוֹתֵק מִמֶּנּוּ, וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בּוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא כָּתוּב בּוֹ אֶלָּא שְׁמִיעָה. שַׁוְעָה הִיא יוֹתֵר מִתְּפִלָּה, שֶׁצּוֹעֵק בִּרְצוֹן הַלֵּב לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ. וּמִשּׁוּם שֶׁשָּׂם רָצוֹן יוֹתֵר, כָּתוּב בּוֹ הַאֲזִינָה, כְּמִי שֶׁמַּטֶּה אָזְנוֹ לְאוֹתוֹ הַדָּבָר, וְעִם כָּל זֶה שׁוֹתֵק, וְאֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ. אֲבָל דִּמְעָה, הִיא בַּלֵּב וּבִרְצוֹן כָּל הַגּוּף, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב בָּהּ, ׳אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרָשׁ׳ (תהלים לט, יג).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: מאי בין האי להאי. רבנין דקיסרי, ורבי אלעזר בר יוסי אמר, תפלה, לזמנין דבר נש צלי צלותיה, והקדוש ברוך הוא שומע, אבל לא בעי למעבד שאילתיה, ושתיק מניה, ולא אשגח ביה, דהא לא כתיב ביה אלא שמיעה. שועה איהו יתיר מתפלה, דצווח ברעותא דלבא לקמיה מריה. ובגין דשוי רעותא יתיר, כתיב ביה האזינה, כמאן דארכין אודניה גבי ההיא מלה, ועם כל דא שתיק, ולא בעי למיעבד רעותיה. אבל דמעה, איהי בלבא וברעותא דכל גופא, ובגין כך כתיב ביה, ׳אל דמעתי אל תחרש׳.

התרגום: מה בין זה לזה. הרבנים של קיסרין, ורבי אלעזר בר יוסי אמרו, תפלה, לפעמים האדם מתפלל תפלתו, והקב"ה שומע, אבל אינו רוצה לעשות שאלתו, ושותק ממנו, ואינו משגיח בו, שהרי לא כתוב בו אלא שמיעה. שועה היא יותר מתפלה, שצועק ברצון הלב לפני אדונו. ומשום ששם רצון יותר, כתוב בו האזינה, כמי שמטה אזנו לאותו הדבר, ועם כל זה שותק, ואינו רוצה לעשות רצונו. אבל דמעה, היא בלב וברצון כל הגוף, ומשום כך כתוב בה, ׳אל דמעתי אל תחרש׳ (תהלים לט, יג).

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: