׳ואתה תשמע השמים׳ ממש - תפלת ישראל שמטטרו"ן מעלה ברקיע
זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - ׳יהי רקיע׳ הבדלת המים והפרגוד שעל ראשי החיה · מאמר 10 · פיסקה 22
לשון הזוהר
עַד דַּהֲווֹ יָתְבֵי, קָרֵיב בְּרֵיהּ דְּר' יוֹסֵי לַאֲבוּהִי, אָמַר לֵיהּ הַאי דְּאָמַר שְׁלֹמֹה, (מלכים א ח׳:ל״ט) ׳וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתְּךָ׳, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ׳מִן הַשָּׁמַיִם׳. שָׁמַע רַבִּי יוֹחָנָן, אָמַר לֵיהּ אֵימָא בְּרִי אֵימָא, דְּמִלָּה דְּפוּמָךְ מִלָּה קַדִּישָׁא הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הַאי פְּסוּקָא שָׁאֵיל, ׳וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתְּךָ׳. ׳מִן הַשָּׁמַיִם׳ הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן, מִקְרָא חָסֵר הוּא, כְּמוֹ שַׁוְעַת עֲנִיִּים, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר מִן עֲנִיִּים. וְכֵן צַעֲקַת עֲנָוִים, וְכֵן הַרְבֵּה. קָרֵיב לַאֲבוּהִי, וְאָמַר לֵיהּ מִלָּה שְׁמַעְנָא בֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן, אֵימָא בְּרִי אֵימָא. אֲמַר, שְׁמַעְנָא דִּי בְּעִידָנָא דִּי בָּעוֹן יִשְׂרָאֵל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן בְּבָתֵּי צְלוֹתְהוֹן, מטטרו"ן מָארֵי דְּאַפַּיָא, נָטֵיל כָּל צְלוֹתְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל וְסָלֵיק לְהוֹ בְּהַאי רָקִיעַ, וְכַד בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַשְׁגָחָא בִּזְכוּתְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, מְעַיֵּין בְּהַהוּא רְקִיעָא דְּאִתְקְרֵי שָׁמַיִם, דְּתַמָּן בָּעוּתְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, וּמְרַחֵם עֲלַיְיהוּ. דִּכְתִיב ׳וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם׳, מַמָּשׁ. כֵּן אָמַר דָּוִד, ׳הַלְּלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם׳, דְּתַמָּן הוּא תּוּשְׁבַּחְתָּא דְיִשְׂרָאֵל. אָתָא ר' יוֹחָנָן וּנְשָׁקֵיהּ עַל רֵישֵׁיהּ, וּבָרְכֵיהּ, אֲמַר מַרְגְּלָא הָדָא הֲוַות תְּחוֹת יְדָיךְ, מַרְגְּלָא תְּהֵא בְּדָרָךְ.
תרגום
עַד שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים, קָרַב בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי אֶל אָבִיו, אָמַר לוֹ, זֶה שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה, (מלכים א ח׳:ל״ט) ׳וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ׳, הָיָה לוֹ לוֹמַר ׳מִן הַשָּׁמַיִם׳. שָׁמַע רַבִּי יוֹחָנָן, אָמַר לוֹ, אֱמֹר בְּנִי אֱמֹר, שֶׁדְּבַר פִּיךָ דָּבָר קָדוֹשׁ הוּא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, פָּסוּק זֶה שָׁאַל, ׳וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ׳, ׳מִן הַשָּׁמַיִם׳ הָיָה לוֹ לוֹמַר. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן, מִקְרָא חָסֵר הוּא, כְּמוֹ ׳שַׁוְעַת עֲנִיִּים׳, הָיָה לוֹ לוֹמַר ׳מִן עֲנִיִּים׳. וְכֵן ׳צַעֲקַת עֲנָוִים׳, וְכֵן הַרְבֵּה. קָרַב אֶל אָבִיו, וְאָמַר לוֹ, דָּבָר שָׁמַעְתִּי בּוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן, אֱמֹר בְּנִי אֱמֹר. אָמַר, שָׁמַעְתִּי שֶׁבְּעֵת שֶׁמְּבַקְּשִׁים יִשְׂרָאֵל תְּפִלָּתָם וּבַקָּשָׁתָם בְּבָתֵּי תְּפִלָּתָם, מטטרו"ן בַּעַל הַפָּנִים, נוֹטֵל אֶת כָּל תְּפִלַּת יִשְׂרָאֵל וּמַעֲלֶה אוֹתָהּ בָּרָקִיעַ הַזֶּה, וּכְשֶׁרוֹצֶה הקב"ה לְהַשְׁגִּיחַ בִּזְכוּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מֵעַיֵּן בְּאוֹתוֹ הָרָקִיעַ שֶׁנִּקְרָא ׳שָׁמַיִם׳, שֶׁשָּׁם בַּקָּשַׁת יִשְׂרָאֵל, וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם. שֶׁכָּתוּב ׳וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם׳ מַמָּשׁ. כֵּן אָמַר דָּוִד, ׳הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם׳ (תהלים קמח, א), שֶׁשָּׁם הִיא תְּהִלַּת יִשְׂרָאֵל. בָּא רַבִּי יוֹחָנָן וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, וּבֵרְכוֹ, אָמַר, מַרְגָּלִית זוֹ הָיְתָה תַּחַת יָדֶיךָ, מַרְגָּלִית תְּהֵא בְּדוֹרְךָ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: עד דהוו יתבי, קריב בריה דר' יוסי לאבוהי, אמר ליה האי דאמר שלמה, (מלכים א ח׳:ל״ט) ׳ואתה תשמע השמים מכון שבתך׳, הוה ליה למימר ׳מן השמים׳. שמע רבי יוחנן, אמר ליה אימא ברי אימא, דמלה דפומך מלה קדישא היא. אמר רבי יוסי, האי פסוקא שאיל, ׳ואתה תשמע השמים מכון שבתך׳. ׳מן השמים׳ הוה ליה למימר. אמר ליה רבי יוחנן, מקרא חסר הוא, כמו שועת עניים, הוה ליה למימר מן עניים. וכן צעקת ענוים, וכן הרבה. קריב לאבוהי, ואמר ליה מלה שמענא ביה, אמר ליה רבי יוחנן, אימא ברי אימא. אמר, שמענא די בעידנא די בעון ישראל צלותהון ובעותהון בבתי צלותהון, מטטרו"ן מארי דאפיא, נטיל כל צלותהון דישראל וסליק להו בהאי רקיע, וכד בעי קודשא בריך הוא לאשגחא בזכותהון דישראל, מעיין בההוא רקיעא דאתקרי שמים, דתמן בעותהון דישראל, ומרחם עלייהו. דכתיב ׳ואתה תשמע השמים׳, ממש. כן אמר דוד, ׳הללו את ה' מן השמים׳, דתמן הוא תושבחתא דישראל. אתא ר' יוחנן ונשקיה על רישיה, וברכיה, אמר מרגלא הדא הוות תחות ידיך, מרגלא תהא בדרך.
התרגום: עד שהיו יושבים, קרב בנו של רבי יוסי אל אביו, אמר לו, זה שאמר שלמה, (מלכים א ח׳:ל״ט) ׳ואתה תשמע השמים מכון שבתך׳, היה לו לומר ׳מן השמים׳. שמע רבי יוחנן, אמר לו, אמר בני אמר, שדבר פיך דבר קדוש הוא. אמר רבי יוסי, פסוק זה שאל, ׳ואתה תשמע השמים מכון שבתך׳, ׳מן השמים׳ היה לו לומר. אמר לו רבי יוחנן, מקרא חסר הוא, כמו ׳שועת עניים׳, היה לו לומר ׳מן עניים׳. וכן ׳צעקת ענוים׳, וכן הרבה. קרב אל אביו, ואמר לו, דבר שמעתי בו. אמר לו רבי יוחנן, אמר בני אמר. אמר, שמעתי שבעת שמבקשים ישראל תפלתם ובקשתם בבתי תפלתם, מטטרו"ן בעל הפנים, נוטל את כל תפלת ישראל ומעלה אותה ברקיע הזה, וכשרוצה הקב"ה להשגיח בזכותם של ישראל, מעין באותו הרקיע שנקרא ׳שמים׳, ששם בקשת ישראל, ומרחם עליהם. שכתוב ׳ואתה תשמע השמים׳ ממש. כן אמר דוד, ׳הללו את ה' מן השמים׳ (תהלים קמח, א), ששם היא תהלת ישראל. בא רבי יוחנן ונשקו על ראשו, וברכו, אמר, מרגלית זו היתה תחת ידיך, מרגלית תהא בדורך.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: