מהכל עשה אחד המשבח מכלם - הרקיע ארץ ישראל והאדם
זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - ׳יהי רקיע׳ הבדלת המים והפרגוד שעל ראשי החיה · מאמר 10 · פיסקה 20
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, רָקִיעַ אֶחָד עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמִמֶּנּוּ נִתְהַוּוּ הַשָּׁמַיִם. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א׳:ח׳) ׳וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם׳. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, וְלֹא זוֹ בִּלְבָד, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, לֹא עָשָׂה אֶלָּא דָּבָר א' מֵהַכֹּל, וְאוֹתוֹ דָּבָר הוֹצִיא כָּל פְּעוּלוֹתָיו לְמִינוֹ, כְּגוֹן הַשָּׁמַיִם, עָשָׂה מִמֶּנּוּ אֶחָד, אוֹתוֹ הַמְשׁוּבָּח מִכֻּלָּם. וְאֶרֶץ עָשָׂה אֶחָד. תָּא שְׁמַע, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מֵהַכֹּל עָשָׂה אֶחָד, אוֹתוֹ הַמְשׁוּבָּח מִכּוּלָּם, וְזֶהוּ ׳הָרָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא׳, שֶׁמִּמֶּנּוּ נִתְהַוּוּ הַשָּׁמַיִם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם׳. וְאֶרֶץ אוֹתָהּ הַמְשׁוּבַּחַת מִכּוּלָּן, וְזוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמִמֶּנָּהּ נִתְהַוּוּ שְׁאָר הָאֲרָצוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ח׳:כ״ו) ׳עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת׳, אֶרֶץ, זוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְחוּצוֹת, שְׁאָר הָאֲרָצוֹת שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ. הָאָדָם אֶחָד, וּמִמֶּנּוּ נִתְהַוּוּ כָּל הַשְּׁאָר, דִּכְתִיב (שם) ׳וְרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל׳. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מְנָא לָן. מֵהַאי קְרָא דְּאָמַר דָּוִד, (תהילים קמ״ח:א׳) ׳הַלְּלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמָיִם׳, מֵאוֹתוֹ שֶׁנַּעֲשׂוּ הַשָּׁמַיִם מִמֶּנּוּ.
תרגום
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, רָקִיעַ אֶחָד עָשָׂה הקב"ה, וּמִמֶּנּוּ נִתְהַוּוּ הַשָּׁמַיִם. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א׳:ח׳) ׳וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם׳ (בראשית א, ח). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה הקב"ה בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, לֹא עָשָׂה אֶלָּא דָּבָר אֶחָד מֵהַכֹּל, וְאוֹתוֹ דָּבָר הוֹצִיא כָּל פְּעֻלּוֹתָיו לְמִינוֹ, כְּגוֹן הַשָּׁמַיִם, עָשָׂה מִמֶּנּוּ אֶחָד, אוֹתוֹ הַמְּשֻׁבָּח מִכֻּלָּם. וָאֶרֶץ עָשָׂה אֶחָד. בֹּא שְׁמַע, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מֵהַכֹּל עָשָׂה אֶחָד, אוֹתוֹ הַמְּשֻׁבָּח מִכֻּלָּם, וְזֶהוּ ׳הָרָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא׳, שֶׁמִּמֶּנּוּ נִתְהַוּוּ הַשָּׁמַיִם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם׳ (בראשית א, ח). וָאֶרֶץ אוֹתָהּ הַמְּשֻׁבַּחַת מִכֻּלָּן, וְזוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמִמֶּנָּה נִתְהַוּוּ שְׁאָר הָאֲרָצוֹת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי ח׳:כ״ו) ׳עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת׳ (משלי ח, כו), ׳אֶרֶץ׳ - זוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְ ׳חוּצוֹת׳ - שְׁאָר הָאֲרָצוֹת שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ. הָאָדָם אֶחָד, וּמִמֶּנּוּ נִתְהַוּוּ כָּל הַשְּׁאָר, שֶׁכָּתוּב (שם) ׳וְרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל׳. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מִנַּיִן לָנוּ? מִפָּסוּק זֶה שֶׁאָמַר דָּוִד, (תהילים קמ״ח:א׳) ׳הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם׳ (תהלים קמח, א), מֵאוֹתוֹ שֶׁנַּעֲשׂוּ הַשָּׁמַיִם מִמֶּנּוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי יהודה, רקיע אחד עשה הקדוש ברוך הוא, וממנו נתהוו השמים. שנאמר (בראשית א׳:ח׳) ׳ויקרא אלהים לרקיע שמים׳. אמר רבי יהודה, ולא זו בלבד, אלא כל מה שעשה הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, לא עשה אלא דבר א' מהכל, ואותו דבר הוציא כל פעולותיו למינו, כגון השמים, עשה ממנו אחד, אותו המשובח מכלם. וארץ עשה אחד. תא שמע, אמר רבי יהודה, מהכל עשה אחד, אותו המשובח מכולם, וזהו ׳הרקיע כעין הקרח הנורא׳, שממנו נתהוו השמים. הדא הוא דכתיב ׳ויקרא אלהים לרקיע שמים׳. וארץ אותה המשובחת מכולן, וזו ארץ ישראל, וממנה נתהוו שאר הארצות, הדא הוא דכתיב (משלי ח׳:כ״ו) ׳עד לא עשה ארץ וחוצות׳, ארץ, זו ארץ ישראל, וחוצות, שאר הארצות שבחוצה לארץ. האדם אחד, וממנו נתהוו כל השאר, דכתיב (שם) ׳וראש עפרות תבל׳. וכן כל כיוצא בזה. אמר רבי יצחק, מנא לן. מהאי קרא דאמר דוד, (תהילים קמ״ח:א׳) ׳הללו את ה' מן השמים׳, מאותו שנעשו השמים ממנו.
התרגום: אמר רבי יהודה, רקיע אחד עשה הקב"ה, וממנו נתהוו השמים. שנאמר (בראשית א׳:ח׳) ׳ויקרא אלהים לרקיע שמים׳ (בראשית א, ח). אמר רבי יהודה, ולא זו בלבד, אלא כל מה שעשה הקב"ה במעשה בראשית, לא עשה אלא דבר אחד מהכל, ואותו דבר הוציא כל פעלותיו למינו, כגון השמים, עשה ממנו אחד, אותו המשבח מכלם. וארץ עשה אחד. בא שמע, אמר רבי יהודה, מהכל עשה אחד, אותו המשבח מכלם, וזהו ׳הרקיע כעין הקרח הנורא׳, שממנו נתהוו השמים, זהו שכתוב ׳ויקרא אלהים לרקיע שמים׳ (בראשית א, ח). וארץ אותה המשבחת מכלן, וזו ארץ ישראל, וממנה נתהוו שאר הארצות, זהו שכתוב (משלי ח׳:כ״ו) ׳עד לא עשה ארץ וחוצות׳ (משלי ח, כו), ׳ארץ׳ - זו ארץ ישראל, ו ׳חוצות׳ - שאר הארצות שבחוצה לארץ. האדם אחד, וממנו נתהוו כל השאר, שכתוב (שם) ׳וראש עפרות תבל׳. וכן כל כיוצא בזה. אמר רבי יצחק, מנין לנו? מפסוק זה שאמר דוד, (תהילים קמ״ח:א׳) ׳הללו את ה' מן השמים׳ (תהלים קמח, א), מאותו שנעשו השמים ממנו.