׳הללויה׳ - איחוד שם ושבח, י"ה וכנסת ישראל
וישלח · ׳הללויה אודה ה' בכל לבב׳ - קימת דוד בחצות ושבח הקב"ה תמיד · מאמר 29 · פיסקה 4 · דף קעח ע"ב
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, הַלְלוּיָהּ, בְּכָל אִינוּן שִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן דְּקָאֲמַר דָּוִד, הָא תָּנִינָן דִּלְעֵילָא מִכֻּלְּהוֹן הוּא הַלְלוּיָהּ וְאוּקְמוּהָ. מַאי טַעְמָא בְּגִין דְּכָלִיל שְׁמָא וּשְׁבָחָא כַּחֲדָא. מַאי שְׁמָא וּשְׁבָחָא. שְׁמָא דָּא (א) י"ה. שְׁבָחָא מַאן אִיהוּ, אֶלָּא דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל דְּאִיהוּ (הלל בגימ' ה"ס שהוא אדני) מְתַקְנָּא שְׁבָחָא תָּדִיר לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלָא אִשְׁתַּכְּכַת. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תהילים פג ב) ׳אֱלהִים אַל דֳּמִי לָךְ אַל תֶּחרָשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל׳. בְּגִין דְּסִדּוּרָא דְּשְׁבָחָא אִיהִי מְסַדְּרַת וּמְשַׁבַּחַת תָּדִיר לְגַבֵּיהּ. וּבְגִין כָּךְ שְׁמָא וּשְׁבָחָא כַּחֲדָא. אוֹדֶה יהו"׳ה בְּכָל לֵבָב׳, כְּמָה דְאוּקְמוּהָ בְּיֵצֶר הַטּוֹב וּבְיֵצֶר הָרָע, בְּגִין דְּאִינוּן מִשְׁתַּכְּחֵי תָּדִיר לְגַבֵּיהּ דְּבַר נָשׁ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (דברים ו) ׳בְּכָל לְבָבְךָ וְאוּקְמוּהָ׳.
תרגום
בֹּא רְאֵה, הַלְלוּיָהּ, בְּכָל אוֹתָן שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁדָּוִד אָמַר, הֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁלְּמַעְלָה מִכֻּלָּם הוּא הַלְלוּיָהּ, וּבֵאֲרוּהוּ, מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכּוֹלֵל הַשֵּׁם וְהַשֶּׁבַח כְּאֶחָד. מַה שֵּׁם וּמַה שֶּׁבַח? שֵׁם זֶה י"ה. הַשֶּׁבַח מַהוּ? אֶלָּא זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא (הַלֵּל בְּגִימַטְרִיָּא ה"ס, שֶׁהוּא אדנ"י) מְתַקֶּנֶת שֶׁבַח תָּמִיד לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא שׁוֹקֶטֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל׳ (שם פג, ב) - מִשּׁוּם שֶׁסִּדּוּר הַשֶּׁבַח הִיא מְסַדֶּרֶת וּמְשַׁבַּחַת תָּמִיד אֵלָיו, וְלָכֵן שֵׁם וְשֶׁבַח כְּאֶחָד. ׳אוֹדֶה ה' בְּכָל לֵבָב׳ (תהלים קיא, א) כּ - ְמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ - בַּיֵּצֶר הַטּוֹב וּבַיֵּצֶר הָרָע, מִשּׁוּם שֶׁהֵם נִמְצָאִים תָּמִיד אֵצֶל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳בְּכָל לְבָבְךְ׳ (דברים ו, ה), וּבֵאֲרוּהוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, הללויה, בכל אינון שירין ותושבחן דקאמר דוד, הא תנינן דלעילא מכלהון הוא הללויה ואוקמוה. מאי טעמא בגין דכליל שמא ושבחא כחדא. מאי שמא ושבחא. שמא דא (א) י"ה. שבחא מאן איהו, אלא דא כנסת ישראל דאיהו (הלל בגימ' ה"ס שהוא אדני) מתקנא שבחא תדיר לקודשא בריך הוא, ולא אשתככת. כמה דאת אמר, (תהילים פג ב) ׳אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקט אל׳. בגין דסדורא דשבחא איהי מסדרת ומשבחת תדיר לגביה. ובגין כך שמא ושבחא כחדא. אודה יהו"׳ה בכל לבב׳, כמה דאוקמוה ביצר הטוב וביצר הרע, בגין דאינון משתכחי תדיר לגביה דבר נש, כמה דאת אמר, (דברים ו) ׳בכל לבבך ואוקמוה׳.
התרגום: בא ראה, הללויה, בכל אותן שירות ותשבחות שדוד אמר, הרי שנינו שלמעלה מכלם הוא הללויה, ובארוהו, מה הטעם? משום שכולל השם והשבח כאחד. מה שם ומה שבח? שם זה י"ה. השבח מהו? אלא זו כנסת ישראל שהיא (הלל בגימטריא ה"ס, שהוא אדנ"י) מתקנת שבח תמיד לקדוש ברוך הוא ולא שוקטת, כמו שנאמר ׳אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקט אל׳ (שם פג, ב) - משום שסדור השבח היא מסדרת ומשבחת תמיד אליו, ולכן שם ושבח כאחד. ׳אודה ה' בכל לבב׳ (תהלים קיא, א) כ - מו שבארוהו - ביצר הטוב וביצר הרע, משום שהם נמצאים תמיד אצל האדם, כמו שנאמר ׳בכל לבבך׳ (דברים ו, ה), ובארוהו.
מן המפרשים
אור החמה: הא תנינן דלעילא מכלהון הוא הללויה. עם היות שפירשו בתיקונים כי אשרי בכתר שיר בחכמה ברכה בבינה הלל בת"ת עכ"ז נודע שבח ומעלת הת"ת שהוא אוחז בחכמה ובינה וסוד הדעת והיינו שמא יו"ה דקאמר ושבחא היינו מלכות המתעוררת הלל לת"ת והלל לשון…
מהרח"ו: מ"ט בגין דכליל שמא ושבחא וגו'. פשט הענין מבואר. ואפשר לומר ענין נאה אחר כי הללויה הוא שבחא כי פירושו הוא הללו ושבחו את השי"ת, וגם מלת הללויה הוא סוד שם בן ד', כיצד הל"ל בגימ' אדנ"י והיא ה' אחרונה שבשם, נשאר עתה מתיבת הללויה ג'…
הסולם: ת"ח הללויה וכו': בוא וראה, הללויה, הנה בכל השירות והתשבחות שאמר דוד, למדנו, שהעליון מכולם הוא הללויה, ובארוהו, מהו הטעם, משום שכולל שם ושבח ביחד, ושואל, מהו שם ושבח, הנה השם הוא י"ה אבל השבח מה הוא ומשיב, אלא שבח הוא כנסת…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: