ממלכת הזוהר › זוהר › וישלח › מאמר 27: זמן התפילה וחיבור הכלה › פיסקה 3 (קעח ע"א)

שיחת הכלה עם בעלה בעמוד השחר - אין להפסיק

וישלח · זמן התפילה וחיבור הכלה · מאמר 27 · פיסקה 3 · דף קעח ע"א

לשון הזוהר

דְּהָא אֲנָא אִשְׁתַּדַּלְנָא בְּאוֹרַיְיתָא מִפַּלְגוּת לֵילְיָא, וְכַד אֲתָא צַפְרָא עַד כְּעָן לָא הֲוָה עִדְנָא לְצַלֵּי צְלוֹתָא. בְּגִין דְּהַהִיא שַׁעְתָּא דְּקַדְרוּתָא דְצַפְרָא אִשְׁתַּכַּח, אִתְּתָא מִשְׁתָּעֲיָא בְּבַעֲלָהּ, וְאִינוּן בְּרָזָא כְּחֲדָא, דְּבָעְיָא אִיהִי לְמֵיהַךְ לְמִשְׁכְּנָא בְּעוּלֵמְתָהָא דְּיַתְבֵי בַּהֲדָהּ. וּבְגִין כָּךְ לָא בָּעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְמִפְסַק מִלַיְיהוּ דְּמִתְחַבְּרָן כְּחֲדָא וּלְאַעֳלָא מִלָּה אַחֲרָא בֵּינַיְיהוּ.

תרגום

שֶׁהֲרֵי אֲנִי עוֹסֵק בַּתּוֹרָה מֵחֲצוֹת הַלַּיְלָה, וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַבֹּקֶר, עַד עַכְשָׁו לֹא הָיָה זְמַן לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה. מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁל קַדְרוּת הַשַּׁחַר נִמְצֵאת אִשָּׁה מְדַבֶּרֶת עִם בַּעְלָהּ וְהֵם בְּסוֹד כְּאֶחָד, שֶׁהִיא רוֹצָה לָלֶכֶת לְמִשְׁכָּנָהּ עִם עַלְמוֹתֶיהָ שֶׁיּוֹשְׁבוֹת עִמָּהּ. וְלָכֵן לֹא צָרִיךְ הָאָדָם לְהַפְסִיק דִּבּוּרָם כְּשֶׁמְּחֻבָּרִים כְּאֶחָד וּלְהַכְנִיס דָּבָר אַחֵר בֵּינֵיהֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דהא אנא אשתדלנא באורייתא מפלגות ליליא, וכד אתא צפרא עד כען לא הוה עדנא לצלי צלותא. בגין דההיא שעתא דקדרותא דצפרא אשתכח, אתתא משתעיא בבעלה, ואינון ברזא כחדא, דבעיא איהי למיהך למשכנא בעולמתהא דיתבי בהדה. ובגין כך לא בעי ליה לבר נש למפסק מלייהו דמתחברן כחדא ולאעלא מלה אחרא בינייהו.

התרגום: שהרי אני עוסק בתורה מחצות הלילה, וכאשר הגיע הבקר, עד עכשו לא היה זמן להתפלל תפלה. משום שאותה שעה של קדרות השחר נמצאת אשה מדברת עם בעלה והם בסוד כאחד, שהיא רוצה ללכת למשכנה עם עלמותיה שיושבות עמה. ולכן לא צריך האדם להפסיק דבורם כשמחברים כאחד ולהכניס דבר אחר ביניהם.

מן המפרשים

מקדש מלך: תנינן עד לא יפוק בר נש לאורחא וכו' הנה ר' יצחק בא מעירו וכן ר' אלעזר בא מעירו ונתחברו בדרך ור"י לא יצא מעירו עד שהגיע זמן תפלה והתפלל בביתו ולכך הקשה לר' אלעזר שהתפלל בדרך שסבר שגם הוא יצא מעירו אחר שהגיע זמן תפלה: דקדרותא…

אור החמה: ובג"כ לא בעי ליה לבר נש למפסק מלייהו אותו תיקון התורה שתקנו בחצות ונמשכו עד הבקר שלא להפסיק בענייני העולם או בשינה וכיוצא אלא לעסוק בתורה עד הגיע עת עונת ק"ש ותפלה זמן יחודם ומה שיצא לדרך ר' אלעזר אינו צורך העולם כי לשם ייחוד…

הסולם: דהא אנא אשתדלנא וכו': כי עוסק אני בתורה מחצות לילה, וכשהגיע הבוקר, עד עתה עוד לא היה זמן תפלה, משום שבשעה ההיא שקדרות הבוקר נמצאת, האשה מספרת עם בעלה, והם בסוד היחוד כאחד, והיא צריכה ללכת למשכן בין נערותיה היושבות עמה שם.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר