ממלכת הזוהר › זוהר › וישלח › מאמר 17: מיתת רחל ותיקון המלכות בשנים עשר השבטים - מהתחלה קשה ללידת בנימין › פיסקה 1 (קעד ע"א)

מיתת רחל עם השלמת השבטים - עטרת השכינה ובנימין במערב

וישלח · מיתת רחל ותיקון המלכות בשנים עשר השבטים - מהתחלה קשה ללידת בנימין · מאמר 17 · פיסקה 1 · דף קעד ע"א

לשון הזוהר

עַד דְּהֲווּ אָזְלֵי, אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי אֶלְעָזָר, הָא אִתְּמָר דְּכַד מִיתַת רָחֵל נָטְלָא בֵּיתָא מַאן דְּאִצְטְרִיךְ לְאִתְתַּקְּנָא בִּתְרֵיסַר שִׁבְטִין כְּדְקָא יְאוּת. אַמַּאי מִיתַת רָחֵל מִיָּד, אָמַר לֵיהּ, הָא לְמֶהֱוֵי שְׁכִינְתָּא מִתְעַטְּרָא כְּדְקָא יְאוּת וּלְמֶהֱוֵי אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה וּבֵיהּ שַׁרְיָא (לעילא) לְנַטְלָא בֵּיתָא וּלְאִתְתַּקָּנָא. וְעַל דָּא בִּנְיָמִין הוּא תָּדִיר בְּמַעֲרָב וְלָא בְסִטְרָא אָחֳרָא. וּבֵיהּ שַׁרְיָא לְאִתְתַּקְּנָא בִּתְרֵיסַר שִׁבְטִין, וּבֵיהּ שַׁרְיָא מַלְכוּתָא דִרְקִיעָא לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בְּאַרְעָא. וְרָזָא דָּא, בְּכָל שֵׁירוּתָא דְּאַתְיָא לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בְּקַשְׁיוּ אִיהוּ, וְעַל דָּא אִית בָּהּ דִּינָא דְמוֹתָא וּמִתַּמָּן אִתְיַשְּׁבַת.

תרגום

עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי נִתְבָּאֵר, הֲרֵי נִתְבָּאֵר שֶׁכְּשֶׁמֵּתָה רָחֵל, נָטְלָה הַבַּיִת מִי שֶׁצָּרִיךְ לְהִתַּקֵּן בִּשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים כָּרָאוּי. לָמָּה מֵתָה רָחֵל מִיָּד? אָמַר לוֹ, הֲרֵי לִהְיוֹת שְׁכִינָה מִתְעַטֶּרֶת כָּרָאוּי וְלִהְיוֹת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה, וּבוֹ שׁוֹרָה (לְמַעְלָה) לִטֹּל הַבַּיִת וּלְהִתַּקֵּן. וְעַל זֶה בִּנְיָמִין הוּא תָּמִיד בַּמַּעֲרָב וְלֹא בְּצַד אַחֵר. וּבוֹ שׁוֹרָה לְהִתַּקֵּן בִּשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, וּבוֹ שׁוֹרָה מַלְכוּת הָרָקִיעַ לְהִוָּדַע בָּאָרֶץ. וְסוֹד זֶה, שֶׁכָּל הַתְחָלָה שֶׁבָּאָה לְהִתְוַדֵּעַ, הִיא בְקַשְׁיוּת, וְעַל זֶה יֵשׁ בָּהּ דִּין שֶׁל מָוֶת וּמִשָּׁם מִתְיַשֶּׁבֶת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: עד דהוו אזלי, אמר ליה רבי יוסי לרבי אלעזר, הא אתמר דכד מיתת רחל נטלא ביתא מאן דאצטריך לאתתקנא בתריסר שבטין כדקא יאות. אמאי מיתת רחל מיד, אמר ליה, הא למהוי שכינתא מתעטרא כדקא יאות ולמהוי אם הבנים שמחה וביה שריא (לעילא) לנטלא ביתא ולאתתקנא. ועל דא בנימין הוא תדיר במערב ולא בסטרא אחרא. וביה שריא לאתתקנא בתריסר שבטין, וביה שריא מלכותא דרקיעא לאשתמודעא בארעא. ורזא דא, בכל שירותא דאתיא לאשתמודעא בקשיו איהו, ועל דא אית בה דינא דמותא ומתמן אתישבת.

התרגום: עד שהיו הולכים, אמר לו רבי יוסי לרבי נתבאר, הרי נתבאר שכשמתה רחל, נטלה הבית מי שצריך להתקן בשנים עשר שבטים כראוי. למה מתה רחל מיד? אמר לו, הרי להיות שכינה מתעטרת כראוי ולהיות אם הבנים שמחה, ובו שורה (למעלה) לטל הבית ולהתקן. ועל זה בנימין הוא תמיד במערב ולא בצד אחר. ובו שורה להתקן בשנים עשר שבטים, ובו שורה מלכות הרקיע להודע בארץ. וסוד זה, שכל התחלה שבאה להתודע, היא בקשיות, ועל זה יש בה דין של מות ומשם מתישבת.

מן המפרשים

כתם פז: עד דהוו אזלי א"ל ר' יוסי לר' אלעזר הא אתמר דכד מיתת רחל כשנולד בנימן שנאמר ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני ואביו קרא לו בנימן ר' יוסי שאל לר' אלעזר כי באמת קבלה בידם כי אחרי מיתת רחל והעדרה מאהל יעקב מיד יעקב נתעלה…

אור החמה: עד הוו אזלי וגו' הא אתמר דכד מיתת רחל וגו' הענין שהשכינה היא מתתקנת בי"ב לא פחות ולפי זה עיקרם י"ב גבולים ובעת מולד בנימן אינו חשוב והיה ראוי שיהיה עכוב עד שיגדל בנימן ויהיה לו איזה חשיבות. וז"ש אמאי מיתת רחל מיד ששכינה לא…

רמ"א: דכד מיתת רחל נטלא ביתא מאן דאצטריך לאתתקנא דכד מיתת רחל נטלא ביתא מאן דאצטריך לאתתקנא בתריסר שבטין כדקא יאות אמאי מיתת רחל מיד א"ל הא למהוי שכינתא מתעטרא כדקא יאות ולמהוי אם הבנים שמחה וביה שריא (לעילא) לנטלא ביתא ולאתתקנא…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר