ממלכת הזוהר › זוהר › וישלח › מאמר 11: ׳ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית׳ - בית העולם והתעטרות המהימנותא בשלמותו › פיסקה 1 (קעב ע"א)

בריאת בית העולם מניצוץ חזק שהתלהט מתוך החושך

וישלח · ׳ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית׳ - בית העולם והתעטרות המהימנותא בשלמותו · מאמר 11 · פיסקה 1 · דף קעב ע"א

לשון הזוהר

׳וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת׳. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, ׳שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם יהו"ה לֹא יִבְנֶה בַּיִת וְגו'׳ (תהילים קכז, א), ׳אִם יהו"ה לא יִשְׁמָר עִיר וְגו'׳. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְסָלִיק בִּרְעוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִבְרֵי עַלְמָא, אַפִּיק (טו א) מִבּוּצִינָא דְקַרְדִינוּתָא חַד קִטּוּרָא, וְאִתְלְהִיט מִגּוֹ חֲשׁוֹכָא, וְאִשְׁתָּאַר בִּסְלִיקוּ. וְנָחֲתָא לְתַתָּא, הַהִיא חֲשֵׁכָה לָהִיט (ואתלהיט) בְּמֵאָה שְׁבִילִין אוֹרְחִין דְּקִיקִין רַבְרְבָן, וְאִתְעֲבִיד בֵּיתָא דְעַלְמָא.

תרגום

׳וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת׳ - רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, ׳שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת וְגוֹ'׳ (תהלים קכז, א) - ׳אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר וְגוֹ'׳. בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה בִּרְצוֹן הקב"ה לִבְרֹא עוֹלָם, הוֹצִיא מִתּוֹךְ נִיצוֹץ חָזָק קֶשֶׁר אֶחָד, וְהִתְלַהֵט מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, וְנִשְׁאָר בַּעֲלִיָּה וְיָרַד לְמַטָּה. אוֹתָהּ חֲשֵׁכָה לָהֲטָה (והתלהטה) בְּמֵאָה שְׁבִילִים דְּרָכִים דַּקִּיקִים גְּדוֹלִים, וְנַעֲשָׂה בַּיִת שֶׁל הָעוֹלָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת על כן קרא שם המקום סכות׳. רבי חייא פתח ואמר, ׳שיר המעלות לשלמה אם יהו"ה לא יבנה בית וגו'׳ (תהילים קכז, א), ׳אם יהו"ה לא ישמר עיר וגו'׳. תא חזי, בשעתא דסליק ברעותא דקודשא בריך הוא למברי עלמא, אפיק (טו א) מבוצינא דקרדינותא חד קטורא, ואתלהיט מגו חשוכא, ואשתאר בסליקו. ונחתא לתתא, ההיא חשכה להיט (ואתלהיט) במאה שבילין אורחין דקיקין רברבן, ואתעביד ביתא דעלמא.

התרגום: ׳ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת על כן קרא שם המקום סכות׳ - רבי חייא פתח ואמר, ׳שיר המעלות לשלמה אם ה' לא יבנה בית וגו'׳ (תהלים קכז, א) - ׳אם ה' לא ישמר עיר וגו'׳. בא ראה, בשעה שעלה ברצון הקב"ה לברא עולם, הוציא מתוך ניצוץ חזק קשר אחד, והתלהט מתוך החשך, ונשאר בעליה וירד למטה. אותה חשכה להטה (והתלהטה) במאה שבילים דרכים דקיקים גדולים, ונעשה בית של העולם.

מן המפרשים

כתם פז: ההיא חשוכא להיט ואתלהיט במאה שבילין וכו' אמר כי הגחלת המיוחסת אל החשך להעלמתה להטה והוציאה השלהבת והאירה במאה שבילין ארחין סוד מספר המאה הם העשר ספירות כי כל נקודה בת עשר והם מאה כי כל א' כלולה מכלם וקראם שבילין ארחין בתחלה…

מקדש מלך: ואשתאר בסליקו פי' אעפ"י שירדו הכ' גבורות מגבורה דעתיק לאימא ומשם למלכות לא תאמר ח"ו שנתמעט אורם מכמות שהיה לכן אמר ואשתאר בסליקו במעלתם הראשונה: האי ביתא איהו גו אמצעיתא דכולא פי' שהיא בתוך פנימיות ההיכלות של בי"ע שהם חיצונים…

מהרח"ו: אפיק מבוצינא דקרדינותא וגו'. הכוונה הי' ספירות דכולהו הוו ' חד קטורא ' ואין שום הפרש ח"ו ביניהם:

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: