ממלכת הזוהר › זוהר › וישב › מאמר 23: ׳ויהי אחר הדברים האלה חטאו משקה מלך מצרים׳ - דיוקן האדם ועליית יוסף › פיסקה 11 (קצא ע"ב)

קרבנות בארץ הקודש מול תורה ומעשים בגלות - כפרת השכינה

וישב · ׳ויהי אחר הדברים האלה חטאו משקה מלך מצרים׳ - דיוקן האדם ועליית יוסף · מאמר 23 · פיסקה 11 · דף קצא ע"ב

לשון הזוהר

וְתָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּהֲווּ יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, לָא אִשְׁתַּכַּח בִּידַיְיהוּ חוֹבָא, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ. בְּגִין דְּאִינוּן קָרְבָּנִין, דְּהֲווּ מַקְרִבִין בְּכָל יוֹמָא, הֲווּ מְכַפְּרֵי עֲלַיְיהוּ. הַשְׁתָּא דְּאִתְגָּלוֹן יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעָא, וְלֵית מַאן דִּמְכַפֵּר עֲלַיְיהוּ, אוֹרַיְיתָא הִיא מְכַפְּרָא עֲלַיְיהוּ, וְעוֹבָדִין דְּכַשְׁרָן, בְּגִין דִּשְׁכִינְתָּא עִמְּהוֹן בְּגָלוּתָא. וּמַאן דְּאִיהוּ לָא מִסְתַּכַּל בְּאָרְחוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, גָּרִים לִשְׁכִינְתָּא לְאִתְכַּפְיָא בְּגוֹ עַפְרָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳יַשְׁפִּילֶנָּה יַשְׁפִּילָהּ עַד אָרֶץ וְגו'׳ (ישעיהו כו, ה).

תרגום

וּבֹא וּרְאֵה, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, לֹא נִמְצָא בִידֵיהֶם חֵטְא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָם הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהָיוּ מַקְרִיבִים בְּכָל יוֹם הָיוּ מְכַפְּרִים עֲלֵיהֶם. עַכְשָׁו שֶׁיִּשְׂרָאֵל גָּלוּ מִן הָאָרֶץ וְאֵין מִי שֶׁמְּכַפֵּר עֲלֵיהֶם, הַתּוֹרָה מְכַפֶּרֶת עֲלֵיהֶם וּמַעֲשִׂים כְּשֵׁרִים, מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁכִינָה עִמָּהֶם בַּגָּלוּת, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל בְּדַרְכֵי הקב"ה, גּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה לְהִכָּנַע בְּתוֹךְ הֶעָפָר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳יַשְׁפִּילֶנָּה יַשְׁפִּילָהּ עַד אֶרֶץ וְגוֹ'׳ (ישעיה כו, ה).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ותא חזי, בזמנא דהוו ישראל בארעא קדישא, לא אשתכח בידייהו חובא, כמה דאוקמוה. בגין דאינון קרבנין, דהוו מקרבין בכל יומא, הוו מכפרי עלייהו. השתא דאתגלון ישראל מארעא, ולית מאן דמכפר עלייהו, אורייתא היא מכפרא עלייהו, ועובדין דכשרן, בגין דשכינתא עמהון בגלותא. ומאן דאיהו לא מסתכל בארחוי דקודשא בריך הוא, גרים לשכינתא לאתכפיא בגו עפרא, כמה דאת אמר, ׳ישפילנה ישפילה עד ארץ וגו'׳ (ישעיהו כו, ה).

התרגום: ובא וראה, בזמן שישראל היו בארץ הקדושה, לא נמצא בידיהם חטא, כמו שבארוהו, משום שאותם הקרבנות שהיו מקריבים בכל יום היו מכפרים עליהם. עכשו שישראל גלו מן הארץ ואין מי שמכפר עליהם, התורה מכפרת עליהם ומעשים כשרים, משום שהשכינה עמהם בגלות, ומי שאינו מסתכל בדרכי הקב"ה, גורם לשכינה להכנע בתוך העפר, כמו שנאמר ׳ישפילנה ישפילה עד ארץ וגו'׳ (ישעיה כו, ה).

מן המפרשים

אור החמה: לאתכפייא בגו עפרא וגו' מפני שהשכינה למטה בנפרדים והחיצונים קרובים לה מפני שנתלבשה ממש בשר החיצוני שיש' גולים בתוכו וכשיש' פוגמין מיד החיצוני הוא מתגבר והשכינה שוכנת בתוכו ומשפיעו ומשליטו על ישר' והיינו הכנעת השכינה. אמנם נראה…

הסולם: ות"ח בזמנא וכו': ובוא וראה, בזמן שהיו ישראל בארץ הקדש, לא היה נמצא בידיהם עון, כמו שבארוה, משום שאלו הקרבנות שהיו מקריבים בכל יום, היו מכפרים עליהם, עתה שנגלו ישראל מן הארץ, ואין מי שיכפר עליהם, התורה היא מכפרת עליהם, והמעשים…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: