רבי חייא בוחן עוסקי תורה לשמה בפניו המאירים
וישב · ׳ויהי כדברה אל יוסף יום יום׳ - התורה כמגן מפני הסטרא אחרא ופיתוייה · מאמר 22 · פיסקה 3 · דף קצ ע"א
לשון הזוהר
דְּהָא רִבִּי חִיָּיא כַּד אֲתָא מֵהָתָם לְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, קָרָא בְּאוֹרַיְיתָא, עַד דְּהֲווּ אַנְפּוֹי נְהִירִין כְּשִׁמְשָׁא. וְכַד הֲווּ קָיְימִין קַמֵּיהּ כָּל אִינוּן דְּלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא. הֲוָה אָמַר, דָּא אִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא לִשְׁמָהּ, וְדָא לָא אִשְׁתַּדַּל לִשְׁמָהּ, וְהֲוָה צַלֵּי עַל הַהוּא דְּאִתְעַסַּק לִשְׁמָהּ, דְּלֶיהוֵי הָכִי תָּדִיר, וְיִזְכֵּי לְעַלְמָא דְאָתֵי. וְצַלֵּי עַל הַהוּא דְּלָא אִתְעַסַּק בָּהּ לִשְׁמָהּ, דְּיֵיתֵי לְאִתְעַסְּקָא בָּהּ לִשְׁמָהּ, וְיִזְכֵּי לְחַיֵּי עָלְמָא.
תרגום
שֶׁהֲרֵי רַבִּי חִיָּיא, כַּאֲשֶׁר בָּא מִשָּׁם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, קָרָא בַּתּוֹרָה, עַד שֶׁהָיוּ פָנָיו מְאִירִים כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, וּכְשֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לְפָנָיו כָּל אוֹתָם שֶׁעָסְקוּ בַתּוֹרָה, הָיָה אוֹמֵר: זֶה הִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, וְזֶה לֹא הִשְׁתַּדֵּל לִשְׁמָהּ. וְהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל אוֹתוֹ שֶׁמִּתְעַסֵּק לִשְׁמָהּ, שֶׁכָּךְ יִהְיֶה תָמִיד וְיִזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא. וּמִתְפַּלֵּל עַל אוֹתוֹ שֶׁלֹּא הִתְעַסֵּק לִשְׁמָהּ, שֶׁיָּבא לְהִתְעַסֵּק בָּהּ לִשְׁמָהּ וְיִזְכֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: דהא רבי חייא כד אתא מהתם לארעא דישראל, קרא באורייתא, עד דהוו אנפוי נהירין כשמשא. וכד הוו קיימין קמיה כל אינון דלעאן באורייתא. הוה אמר, דא אשתדל באורייתא לשמה, ודא לא אשתדל לשמה, והוה צלי על ההוא דאתעסק לשמה, דליהוי הכי תדיר, ויזכי לעלמא דאתי. וצלי על ההוא דלא אתעסק בה לשמה, דייתי לאתעסקא בה לשמה, ויזכי לחיי עלמא.
התרגום: שהרי רבי חייא, כאשר בא משם לארץ ישראל, קרא בתורה, עד שהיו פניו מאירים כמו השמש, וכשהיו עומדים לפניו כל אותם שעסקו בתורה, היה אומר: זה השתדל בתורה לשמה, וזה לא השתדל לשמה. והיה מתפלל על אותו שמתעסק לשמה, שכך יהיה תמיד ויזכה לעולם הבא. ומתפלל על אותו שלא התעסק לשמה, שיבא להתעסק בה לשמה ויזכה לחיי עולם.
מן המפרשים
אור החמה: דהא ר' חייא כד אתא מהתם וגו' תורת חוצה לארץ מלובשת בקליפות וחיצונים ואינה מאירה. תורה א"י היא פשוטה מלבושי שק ולכך היתה מאירה התורה בו ולעולם מסק בה לשמה אלא שלשמה דחוצה לארץ אינה מצלחת ואינה מאירה ואינה מחלקת בין לשמה לשלא…
הסולם: דהא רבי חייא וכו': כי ר"ח כשבא משם מבבל לארץ ישראל, קרא בתורה עד שפניו היו מאירים כשמש. וכשהיו עומדים לפניו כל אלו שלמדו תורה, היה אמר זה עסק בתורה לשמה, וזה לא עסק בה לשמה. והיה מתפלל על אותו שעסק בה לשמה, שיהיה כן תמיד,…