הנדבק בצד הטומאה - נטמא בעולם הזה ובעולם הבא
וישב · ׳ויהי כדברה אל יוסף יום יום׳ - התורה כמגן מפני הסטרא אחרא ופיתוייה · מאמר 22 · פיסקה 17 · דף קצ ע"ב
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּד בַר נָשׁ אִתְדָּבַּק בְּהַהוּא סִטְרָא, אִתְמְשַׁךְ אֲבַתְרָהּ, וְאִסְתָּאַב עִמָּהּ בְּהַאי עַלְמָא, וְאִסְתָּאַב עִמָּהּ בְּעַלְמָא אָחֳרָא. תָּא חֲזֵי, הַאי סִטְרָא מְסָאֲבָא, מְנוּוָלָא אִיהוּ, לִכְלוּכָא אִיהוּ. כְּדִּכְתִיב, ׳צֵא תֹּאמַר לוֹ׳ (ישעיהו ל, כב), צוֹאָה מַמָּשׁ. וּבֵיהּ אִתְדָּן מַאן דְּאַסְטֵי אָרְחוֹי מִן אוֹרַיְיתָא, וּבֵיהּ אִתְדָנוּ אִינוּן חַיָּיבִין דְּעַלְמָא, דְּלֵית לוֹן מְהֵימְנוּתָא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
תרגום
בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁאָדָם נִדְבָּק לְאוֹתוֹ הַצַּד, נִמְשָׁךְ אַחֲרָיו, וְנִטְמָא עִמּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִטְמָא עִמּוֹ בָּעוֹלָם הָאַחֵר. בּא רְאֵה, צַד הַטֻּמְאָה הַזֶּה הוּא מְנֻוָּל, הוּא מְלֻכְלָךְ, כַּכָּתוּב ׳צֵא תֹּאמַר לוֹ׳ (ישעיה ל, כב), צוֹאָה מַמָּשׁ, וּבוֹ נִדּוֹן מִי שֶׁמַּסְטֶה דְּרָכָיו מֵהַתּוֹרָה, וּבוֹ נִדּוֹנִים אוֹתָם הָרְשָׁעִים שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ישעיה ל, כב).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, כד בר נש אתדבק בההוא סטרא, אתמשך אבתרה, ואסתאב עמה בהאי עלמא, ואסתאב עמה בעלמא אחרא. תא חזי, האי סטרא מסאבא, מנוולא איהו, לכלוכא איהו. כדכתיב, ׳צא תאמר לו׳ (ישעיהו ל, כב), צואה ממש. וביה אתדן מאן דאסטי ארחוי מן אורייתא, וביה אתדנו אינון חייבין דעלמא, דלית לון מהימנותא בקודשא בריך הוא.
התרגום: בא ראה, כשאדם נדבק לאותו הצד, נמשך אחריו, ונטמא עמו בעולם הזה ונטמא עמו בעולם האחר. בא ראה, צד הטמאה הזה הוא מנול, הוא מלכלך, ככתוב ׳צא תאמר לו׳ (ישעיה ל, כב), צואה ממש, ובו נדון מי שמסטה דרכיו מהתורה, ובו נדונים אותם הרשעים של העולם שאין להם אמונה בקדוש ברוך הוא (ישעיה ל, כב).
מן המפרשים
אור החמה: ת"ח האי סטרא מסאבא וגו' ספר ג' מדרגות שיש בו המדרגה הא' מסאבא שהוא טומאה רוחנית שנדבקת באדם המטמא עצמו. הב' מנוולא איהו הרי מנוול יותר מטמא שהיא עוד זוהמ' המנוולת. הג' לכלוכא שהוא יותר ממנוול מלוכלך והם מדרגות זו על זו ויותר…
הסולם: ר' אבא אמר וכו': רא"א, הכל הוא ענין אחד, דהיינו ב' הפירושים הנ"ל, אבל היצה"ר, הוא שהולך ומפתה בני אדם, כדי להטות דרכם ולהתדבק בהם, ובכל יום ויום ובכל עת ועת, מטה בני אדם מדרך האמת, כדי לדחותם מדרך החיים, ולהמשיכם לגיהנם.
נפש דוד: לנסבא שלטנו כו' למיהב לה רבו כו': וידרש לפי זה "ותתפשהו בבגדו" על עולמות בי"ע - לבושין, ששם אחיזתה. אבל למעלה - לא יגורך רע. והכל ע"פ מעשה יוסף וצדיקים למטה בעולם הזה. בהאי עלמא ואסתאב עמה בעלמא כו': וכמ"ש בריש סוטה קשורה בו…