תירוץ - הגואל מזמין מקום עד שישלים תיקונו כמקלט
וישב · ׳העירותי מצפון׳ - סוד הזרע, יבום הצדיק, ושכר הבנים לעולם הבא · מאמר 16 · פיסקה 19 · דף קפז ע"ב
לשון הזוהר
אֶלָּא וַדַּאי בָּעְיָא לִיבוּמֵי, בְּגִין דְּלָא יַדְעִינָן אִי הֲוָה שְׁלִים בְּעוֹבָדוֹי אִי לָאו. וְהִיא אִי אִתְיַיבְּמַת לָא הֲוָה בְּרֵיקַנְיָא. בְּגִין דְּאֲתַר אִית לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּהָא (ל) בַּר נָשׁ (ד) הֲוָה בְּעַלְמָא וּמִית בְּלָא בְּנִין וּפוּרָקָא לָא הֲוֵי לֵיהּ בְּעַלְמָא, כֵּיוָן דְּמִית הַאי זַכָּאָה שְׁלִים וְאִתְּתֵיה אִתְיַיבְּמַת, וְאִיהוּ אַתְרֵיהּ יָרִית. אֲתָא הַהוּא בַּר נָשׁ וְאִשְׁתַּלִּים הָכָא, וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֲתַר זַמִּין לֵיהּ (לעלמא) (בעלמא) עַד דְּיֵימוּת הַאי זַכָּאָה שְׁלִים, וְיִשְׁתְּלִים אִיהוּ בְּעַלְמָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְגו'׳ (במדבר לה, כח). וְדָא הוּא דְּתָנִינָן, בְּנִין זְמִינִין אִינוּן לְצַדִּיקַיָא בְּמִיתַתְהוֹן, בְּחַיֵּיהוֹן לָא זָכוּ וּבְמִיתַתְהוֹן זָכוּ. וּבְגִין כָּךְ כָּל עוֹבָדוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כֻּלְּהוּ קְשׁוֹט וּזְכוּ, (ס"א וחייס) וְחַיִּים עַל כֹּלָּא.
תרגום
אֶלָּא וַדַּאי צְרִיכָה לְיִבּוּם, מִשּׁוּם שֶׁאֵינֶנּוּ יוֹדְעִים אִם הָיָה שָׁלֵם בְּמַעֲשָׂיו וְאִם לֹא. וְאִם הִיא מִתְיַבֶּמֶת, זֶה לֹא הָיָה בְּרֵיקָנוּת, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ - הוּא לָאִישׁ הַזֶּה שֶׁהָיָה בָּעוֹלָם וּמֵת בְּלִי בָנִים וְגוֹאֵל לֹא הָיָה לוֹ בָּעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁהַצַּדִּיק הַשָּׁלֵם הַזֶּה מֵת וְאִשְׁתּוֹ מִתְיַבֶּמֶת, וְהוּא יָרַשׁ אֶת מְקוֹמוֹ, בָּא הָאִישׁ הַהוּא וּמִשְׁתַּלֵּם כָּאן, וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הקב"ה מַזְמִין לוֹ מָקוֹם לָעוֹלָם עַד שֶׁיָּמוּת הַצַּדִּיק הַשָּׁלֵם הַזֶּה וְהוּא יִשְׁתַּלֵּם בָּעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְגוֹ'׳ (במדבר לה, כח). וְזְהִוּ שֶׁשָּׁנִינוּ, בָּנִים מְזֻמָּנִים לַצַּדִּיקִים בְּמִיתָתָם. בְּחַיֵּיהֶם לֹא זָכוּ, וּבְמִיתָתָם זָכוּ. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּל מַעֲשָׂיו שֶׁל הקב"ה כֻּלָּם אֱמֶת וּזְכוּת, (וְחָס) וְחַיִּים עַל הַכֹּל.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אלא ודאי בעיא ליבומי, בגין דלא ידעינן אי הוה שלים בעובדוי אי לאו. והיא אי אתייבמת לא הוה בריקניא. בגין דאתר אית ליה לקודשא בריך הוא דהא (ל) בר נש (ד) הוה בעלמא ומית בלא בנין ופורקא לא הוי ליה בעלמא, כיון דמית האי זכאה שלים ואתתיה אתייבמת, ואיהו אתריה ירית. אתא ההוא בר נש ואשתלים הכא, ובין כך ובין כך קודשא בריך הוא, אתר זמין ליה (לעלמא) (בעלמא) עד דיימות האי זכאה שלים, וישתלים איהו בעלמא. הדא הוא דכתיב ׳כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול וגו'׳ (במדבר לה, כח). ודא הוא דתנינן, בנין זמינין אינון לצדיקיא במיתתהון, בחייהון לא זכו ובמיתתהון זכו. ובגין כך כל עובדוי דקודשא בריך הוא כלהו קשוט וזכו, (ס"א וחייס) וחיים על כלא.
התרגום: אלא ודאי צריכה ליבום, משום שאיננו יודעים אם היה שלם במעשיו ואם לא. ואם היא מתיבמת, זה לא היה בריקנות, משום שיש מקום לקדוש-ברוך - הוא לאיש הזה שהיה בעולם ומת בלי בנים וגואל לא היה לו בעולם. כיון שהצדיק השלם הזה מת ואשתו מתיבמת, והוא ירש את מקומו, בא האיש ההוא ומשתלם כאן, ובין כך ובין כך הקב"ה מזמין לו מקום לעולם עד שימות הצדיק השלם הזה והוא ישתלם בעולם. זהו שכתוב ׳כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול וגו'׳ (במדבר לה, כח). וזהו ששנינו, בנים מזמנים לצדיקים במיתתם. בחייהם לא זכו, ובמיתתם זכו. ומשום כך כל מעשיו של הקב"ה כלם אמת וזכות, (וחס) וחיים על הכל.
מן המפרשים
מהרח"ו: ◆ דף קפ"ז ע"ב ותירץ ר' יוסי כי ודאי ◆ דף קפ"ז ע"ב ותירץ ר' יוסי כי ודאי אם היינו יודעין אנחנו בבירור שהוא צדיק גמור לא היה צורך אל הייבום אמנם להיות שאין מכיר במעשי האנשים כי אם השי"ת לכן אנו צריכין לעשות לאשתו שתתייבם ואם הוא…
הסולם: אלא ודאי בעיא וכו': ומשיב, אלא ודאי שצריך ליבם את אשתו, משום שאין אנו יודעים אם היה שלם במעשיו אם לא. ואשתו אם נתיבמה, אינה לריק, אפילו אם היה שלם, משום שיש מקום אל הקב"ה בשביל אותם שמתו בלי בנים וגם אח ליבם אשתו אין להם, כי…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: