זוהמת הטומאה בידיים - האזהרה שלא להעביר יד על העין
וישב · ׳ויאמרו איש אל אחיו׳ - רוגז הדין הקשה בברכה ובקללה, וזוהמת הטומאה בנטילת ידיים · מאמר 12 · פיסקה 7 · דף קפד ע"ב
לשון הזוהר
וְכַד נִשְׁמָתָא אִתְהַדְּרַת לְגוּפָא, אִתְעֲבַר הַהוּא זוּהֲמָא. וְהָא אִתְּמָר דִּידוֹי דְּבַר נָשׁ זוּהֲמָא דִמְסָאֲבוּ אִשְׁתָּאַר בְּהוּ. וְעַל דָּא לָא יַעֲבָר יְדוֹי עַל עֵינוֹי, בְּגִין דְּהַהוּא רוּחַ מְסָאֲבָא שַׁרְיא עֲלוֹי, עַד דְּנָטִיל לוֹן. וְכַד נָטִיל יְדוֹי כְּדְקָא חָזֵי, כְּדֵין אִתְק3ַדּשׁ וְאִקְרֵי קָדוֹשׁ.
תרגום
כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה חוֹזֶרֶת לַגּוּף, עוֹבֶרֶת אוֹתָהּ הַזֻּהֲמָה, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר שֶׁבִּידֵי הָאָדָם נִשְׁאֶרֶת זֻהֲמַת הַטֻּמְאָה, וְעַל כֵּן אַל יַעֲבִיר יָדָיו עַל עֵינָיו, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָהּ רוּחַ הַטֻּמְאָה שׁוֹרָה עָלָיו עַד שֶׁנּוֹטֵל אוֹתָם, וּכְשֶׁנּוֹטֵל יָדָיו כָּרָאוּי, אָז מִתְקַדֵּשׁ וְנִקְרָא קָדוֹשׁ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכד נשמתא אתהדרת לגופא, אתעבר ההוא זוהמא. והא אתמר דידוי דבר נש זוהמא דמסאבו אשתאר בהו. ועל דא לא יעבר ידוי על עינוי, בגין דההוא רוח מסאבא שריא עלוי, עד דנטיל לון. וכד נטיל ידוי כדקא חזי, כדין אתק3דש ואקרי קדוש.
התרגום: כשהנשמה חוזרת לגוף, עוברת אותה הזהמה, והרי נתבאר שבידי האדם נשארת זהמת הטמאה, ועל כן אל יעביר ידיו על עיניו, משום שאותה רוח הטמאה שורה עליו עד שנוטל אותם, וכשנוטל ידיו כראוי, אז מתקדש ונקרא קדוש.
מן המפרשים
מקדש מלך: וכד נשמתא אתהדרת אז חוזרת בכח חדושה ודוחה את הטומאה ולבד בידים נשארה הטומאה והטעם כי משם ינוקת החיצונים מבחי' הצפרנים שהן עלולות לטומאה וכדר"זל בענין קציצתם וכנרמז בפסוק ויפוזו זרועי ידיו:
הסולם: וכד נשמתא אתהדרת וכו': וכשהנשמה חוזרת אל הגוף, מסתלקת זוהמא ההוא, ולמדנו, שידיו של האדם, זוהמת הטומאה נשאר עליהם, וע"כ לא יעביר ידיו על עיניו, כי רוח הטומאה שורה עליהם עד שרוחץ אותם, וכשנוטל ידיו כראוי, אז נתקדש ונקרא קדוש.