׳ויאמרו איש אל אחיו׳
רוגז הדין הקשה בברכה ובקללה, וזוהמת הטומאה בנטילת ידיים
אחוות שמעון ולוי מצד הדין הקשה - רוגז של הריגה
וּבֹא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, ׳וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו׳ (שמות טז, טו) - זֶה שִׁמְעוֹן וְלֵוִי שֶׁהֵם הָיוּ וַדַּאי אַחִים בַּכֹּל, מִשּׁוּם שֶׁבָּאוּ מִצַּד הַדִּין הַקָּשֶׁה. וּמִשּׁוּם כָּךְ רָגְזָם הוּא רֹגֶז שֶׁל הֶרֶג בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה׳ (בראשית מט, ז).
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, מַה כְּתִיב ׳וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו׳ (שמות טז, טו), דָּא שִׁמְעוֹן וְלֵוִי דְּאִינוּן הֲווּ אַחִין וַדַּאי בְּכֹלָּא, בְּגִין דְּקָא אָתוּ מִסִּטְרָא דְדִינָא קַשְׁיָא. וּבְגִין כָּךְ רוּגְזָא דִלְהוֹן, אִיהוּ רוּגְזָא דִּקְטָלָא בְּעַלְמָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה׳ (בראשית מט, ז).
סוד הרוגז - רוגז מבורך ורוגז מקולל, משני צדדים
בֹּא רְאֵה אֶת סוֹד הַדָּבָר, יֵשׁ רֹגֶז וְיֵשׁ רֹגֶז. יֵשׁ רֹגֶז שֶׁהוּא מְבֹרָךְ מִמַּעְלָה וּמִמַּטָּה, כאברהם, שאף שעשה מלחמה והרג אנשים, קדש בכך שם שמים ונאמר עליו 'ברוך אברם' וְנִקְרָא בָּרוּךְ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שֶׁכָּתוּב ׳בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׳ (בראשית יד, יט), וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. וְיֵשׁ רֹגֶז מְקֻלָּל לְמַעְלָה וּמַטָּה, והוא הכעס היוצא מצד הגבורה והדין ומגביר את החיצונים (או"ה) כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, שֶׁנִּקְרָא אָרוּר, שֶׁכָּתוּב ׳אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה׳ (בראשית ג, יד) - ׳אָרוּר אַפָּם כִּי עָז׳ כי יש כעס מצד אברהם, ובו 'ברוך', וכעס מצד יצחק, ובו 'ארור' (או"ה).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, רָזָא דְמִלָּה, אִית רוּגְזָא וְאִית רוּגְזָא. אִית רוּגְזָא דְּאִיהוּ מְבָרְכָא מֵעֵילָא וּמִתַּתָּא, וְאִקְרֵי בָּרוּךְ, כְּמָה דְאִתְּמָר דִּכְתִיב ׳בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קוֹנִה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׳ (בראשית יד, יט) וְהָא אוּקְמוּהָ. וְאִית רוּגְזָא דְּאִיהִי אִתְלַטְיָא לְעֵילָא וְתַתָּא, כְּמָה דְאִתְּמָר דְּאִקְרֵי אָרוּר. דִּכְתִיב, ׳אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה׳ (בראשית ג, יד). ׳אָרוּר אַפָּם כִּי עָז׳.
הר גריזים והר עיבל - כנגד שתי דרגות הברכה והקללה
וְעַל הַסּוֹד הַזֶּה יֵשׁ שְׁנֵי הָרִים, שֶׁכָּתוּב ׳וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל׳ (דברים יא, כט), כְּנֶגֶד שְׁתֵּי הַדְּרָגוֹת הַלָּלוּ - וְעַל כֵּן זֶה נִקְרָא אָרוּר וְזֶה נִקְרָא בָּרוּךְ. וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי הֵם מִצַּד הַדִּין הַקָּשֶׁה, וּמִצַּד הַדִּין הַקָּשֶׁה הֶחָזָק יוֹצֵא רֹגֶז שֶׁמְּקֻלָּל.
בלשון הזוהר
וְעַל רָזָא דָא אִית תְּרֵין טוּרִין דִּכְתִיב, וְנָתַתָּ ׳אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִיזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל׳ (דברים יא, כט), לָקֳבֵיל אִלֵּין תְּרֵין דַּרְגִּין - וְעַל דָּא, דָּא אִקְרֵי אָרוּר, וְדָא אִקְרֵי בָּרוּךְ. וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי אִינוּן מִסִּטְרָא דְדִינָא קַשְׁיָא, וּמִן סִטְרָא דְדִינָא קַשְׁיָא תַּקִּיפָא, נָפְקַת רוּגְזָא דְאִתְלַטְיָא.
שני בני יצחק - אחד מבורך ואחד מקולל, איש בארצו
וּבֹא וּרְאֵה, מִצַּד הַדִּין הַקָּשֶׁה יוֹצֵא רֹגֶז לִשְׁנֵי צְדָדִים - אֶחָד שֶׁהִתְבָּרֵךְ וְאֶחָד שֶׁהִתְקַלֵּל, אֶחָד בָּרוּךְ וְאֶחָד אָרוּר. כְּמוֹ כֵן מֵהַצַּד שֶׁל יִצְחָק יָצְאוּ שְׁנֵי בָנִים - אֶחָד מְבֹרָךְ, וְאֶחָד שֶׁהִתְקַלֵּל לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. זֶה נִפְרַד לְצִדּוֹ וְזֶה נִפְרַד לְצִדּוֹ. זֶה דִּיּוּרוֹ בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, וְזֶה דִּיּוּרוֹ בְּהַר שֵׂעִיר, שֶׁכָּתוּב ׳אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה׳ (בראשית כה, כז) - זֶה מְקוֹמוֹ בְּמָקוֹם שֶׁל מִדְבָּר, חָרְבָּה וּשְׁמָמָה, וְזֶה ׳יֹשֵׁב אֹהָלִים׳, וְהַכֹּל כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ.
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, מִסִּטְרָא דְדִינָא קַשְׁיָא נָפְקֵי רוּגְזָא לִתְרֵי סִטְרִין, חַד דְּאִתְבָּרַךְ, וְחַד דְּאִתְלַטְיָא. חַד בָּרוּךְ וְחַד אָרוּר. כְּגַוְונָא דָא מִסִּטְרָא דְיִצְחָק נָפְקוּ תְּרֵין בְּנִין, חַד מְבוֹרָךְ, וְחַד דְּאִתְלַטְיָא לְעֵילָא וְתַתָּא. דָּא אִתְפָּרַשׁ לְסִטְרֵיהּ, וְדָא אִתְפָּרַשׁ לְסִטְרֵיהּ. דָּא דִּיּוּרֵיהּ בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, וְדָא דִּיּוּרֵיהּ בְּטוּרָא דְשֵׂעִיר. דִּכְתִיב, ׳אִישׁ יוֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה׳ (בראשית כה, כז). דָּא אַתְרֵיהּ בְּאֲתַר דְּמִדְבָּרָא וְחָרְבָא וּשְׁמָמָה, וְדָא ׳יוֹשֵׁב אֹהָלִים׳. וְכֹלָּא כְּגַוְונָא דְאִצְטְרִיךְ.
משתי הדרגות יוצאות כל הברכות וכל הקללות שבעולם
וּמִשּׁוּם כָּךְ שְׁתֵּי דְרָגוֹת הֵן - בָּרוּךְ וְאָרוּר, זֶה לְצִדּוֹ וְזֶה לְצִדּוֹ. מִזֶּה יוֹצְאוֹת כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁל הָעוֹלָמוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה וְכָל הַטּוֹב וְכָל הָאוֹר וְכָל גְּאֻלָּה וְכָל הַצָּלָה. וּמִזֶּה יוֹצְאוֹת כָּל הַקְּלָלוֹת וְכָל חֶרֶב וְכָל דָּם וְכָל שְׁמָמָה וְכָל הָרָעוֹת וְכָל הַטֻּמְאָה שֶׁל הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ תְּרֵין דַּרְגִּין אִינוּן, בָּרוּךְ וְאָרוּר, דָּא לְסִטְרֵיהּ וְדָא לְסִטְרֵיהּ. מֵהַאי נָפְקִין כָּל בִּרְכָאן דְּעָלְמִין לְעֵילָא וְתַתָּא וְכָל טִיבוּ וְכָל נְהִירוּ וְכָל פּוּרְקָן וְכָל שֵׁזָבוּתָא. וּמֵהַאי נָפְקִין כָּל לְוָוטִין וְכָל חַרְבָּא וְכָל דָּמָא וְכָל שְׁמָמָא וְכָל בִּישִׁין וְכָל מְסָאֲבוּ דְעָלְמָא.
טעימת טעם המוות בלילה - רוח טומאה שורה על הגוף
רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, ׳אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסוֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךְ יהו"ה׳ (תהלים כו, ו). הַפָּסוּק הַזֶּה בֵּאֲרוּהוּ. אֲבָל בֹּא רְאֵה כָּאן אֶת סוֹד הַדָּבָר, שֶׁהֲרֵי אֵין לְךְ אָדָם בָּעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ טוֹעֵם אֶת טַעַם הַמָּוֶת בַּלַּיְלָה, וְרוּחַ הַטֻּמְאָה שׁוֹרָה עַל אוֹתוֹ הַגּוּף. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה מִסְתַּלֶּקֶת מִן הָאָדָם וְיוֹצֵאת מִמֶּנּוּ. וְעַל שֶׁהַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה יוֹצֵאת וּמִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, שׁוֹרָה רוּחַ שֶׁל טֻמְאָה עַל אוֹתוֹ הַגּוּף וְנִטְמָא.
בלשון הזוהר
רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאֲמַר, ׳אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסוֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ יהו"ה׳ (תהילים כו, ו). הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל תָּא חֲזֵי, רָזָא דְמִלָּה הָכָא, דְּהָא לֵית לָךְ בַּר נָשׁ בְּעַלְמָא דְּלָא טָעִים טַעְמָא דְמוֹתָא בְּלֵילְיָא, וְרוּחַ מְסָאֲבָא שַׁרְיָא עַל הַהוּא גוּפָא. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּנִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא אִסְתַּלְּקַת מִנֵּיהּ דְּבַר נָשׁ, וְנָפְקַת מִנֵּיהּ. וְעַל דְּנִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא נָפְקַת וְאִסְתַּלְּקַת מִנִּיהּ, שַׁרְיָא רוּחָא מְסָאֲבָא עַל הַהוּא גוּפָא וְאִסְתָּאַב.
זוהמת הטומאה בידיים - האזהרה שלא להעביר יד על העין
כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה חוֹזֶרֶת לַגּוּף, עוֹבֶרֶת אוֹתָהּ הַזֻּהֲמָה. וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר שֶׁבִּידֵי הָאָדָם נִשְׁאֶרֶת זֻהֲמַת הַטֻּמְאָה. וְעַל כֵּן אַל יַעֲבִיר יָדָיו עַל עֵינָיו, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָהּ רוּחַ הַטֻּמְאָה שׁוֹרָה עָלָיו עַד שֶׁנּוֹטֵל אוֹתָם. וּכְשֶׁנּוֹטֵל יָדָיו כָּרָאוּי, אָז מִתְקַדֵּשׁ וְנִקְרָא קָדוֹשׁ.
בלשון הזוהר
וְכַד נִשְׁמָתָא אִתְהַדְּרַת לְגוּפָא, אִתְעֲבַר הַהוּא זוּהֲמָא. וְהָא אִתְּמָר דִּידוֹי דְּבַר נָשׁ זוּהֲמָא דִמְסָאֲבוּ אִשְׁתָּאַר בְּהוּ. וְעַל דָּא לָא יַעֲבָר יְדוֹי עַל עֵינוֹי, בְּגִין דְּהַהוּא רוּחַ מְסָאֲבָא שַׁרְיא עֲלוֹי, עַד דְּנָטִיל לוֹן. וְכַד נָטִיל יְדוֹי כְּדְקָא חָזֵי, כְּדֵין אִתְקַדּשׁ וְאִקְרֵי קָדוֹשׁ.
שני כלים בנטילה - אחד לקבל טומאה ואחד להתקדש
וְאֵיךְ צָרִיךְ לְהִתְקַדֵּשׁ? צָרִיךְ כְּלִי אֶחָד לְמַטָּה וּכְלִי אֶחָד מִלְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ מֵאוֹתוֹ שֶׁלְּמַעְלָה. וְאוֹתוֹ שֶׁלְּמַטָּה שֶׁיּוֹשֵׁב בַּזֻּהֲמָה שֶׁטֻּמְאָה בּוֹ. וְזֶה הַכְּלִי לְקַבֵּל טֻמְאָה, וְזֶה לְהִתְקַדֵּשׁ מִמֶּנּוּ, זֶה בָּרוּךְ וְזֶה אָרוּר. וְלֹא צָרִיךְ לִשְׁפֹּךְ בַּבַּיִת אֶת אוֹתָם מַיִם שֶׁל הַזֻּהֲמָה, שֶׁלֹּא יִקְרַב אֲלֵיהֶם אִישׁ, שֶׁהֲרֵי בָּהֶם מִתְכַּנְּסִים הַצַּד שֶׁלָּהֶם, וְיָכוֹל לְקַבֵּל נֵזֶק מֵאוֹתָם הַמַּיִם הַטְּמֵאִים.
בלשון הזוהר
וְהֵיךָ בָּעֵי לְאִתְקַדְּשָׁא. בָּעֵי חַד כְּלִי לְתַתָּא וְחַד כְּלִי מִלְּעֵילָא, בְּגִין דְּיִתְקַדַּשׁ מֵהַהוּא דִלְעֵילָא. וְהַהוּא דִלְתַתָּא דְּיָתִיב בְּזוּהֲמָא דִּמְסָאֲבוּ בֵּיהּ. וְדָא כְּלִי לְקַבְּלָא מְסָאֲבוּ, וְדָא לְאִתְקַדְּשָׁא מִנֵּיהּ, דָּא בָּרוּךְ וְדָא אָרוּר. וְלָא בָּעְיָין אִינוּן מַיִין דְּזוּהֲמָא לְאוֹשְׁדָא לוֹן בְּבֵיתָא, דְּלָא יִקְרַב בְּהוּ בַּר נָשׁ. דְּהָא בְּהוּ מִתְכַּנְּשֵׁי סִטְרָא דִלְהוֹן, יָכִיל לְקַבְּלָא נִזְקָא מֵאִינוּן מַיִין מְסָאֲבִין.
טרם נטילת ידיים נקרא טמא - אחריה נקרא טהור
וְעַד שֶׁתַּעֲבֹר הַזֻּהֲמָה מִיָּדוֹ לֹא יְבָרֵךְ, וּבֵאַרְנוּ. וּמִשּׁוּם כָּךְ, בְּטֶרֶם יְקַדֵּשׁ הָאָדָם אֶת יָדָיו בַּבֹּקֶר, נִקְרָא טָמֵא. כֵּיוָן שֶׁהִתְקַדֵּשׁ, נִקְרָא טָהוֹר. וּמִשּׁוּם כָּךְ אַל יִטֹּל אֶלָּא מִיָּד שֶׁנִּטְהֲרָה בָּרִאשׁוֹנָה, שֶׁכָּתוּב ׳וְהִזָּה הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא׳ (במדבר יט, יט) - זֶה נִקְרָא טָהוֹר, וְזֶה נִקְרָא טָמֵא.
בלשון הזוהר
וְעַד דְּיִתְעֲבַר זוּהֲמָא מִן יְדוֹי לָא יְבָרֵךְ, וְאוֹקִימְנָא. וּבְגִין כָּךְ, בַּר נָשׁ עַד לָא יְקַדֵּשׁ יְדוֹי בְּצַפְרָא, אִקְרֵי טָמֵא. כֵּיוָן דְּאִתְקַדַּשׁ אִקְרֵי טָהוֹר. וּבְגִין כָּךְ לָא יִטּוֹל אֶלָּא מִן יְדָא דְּאִדְכֵּי בְּקַדְמִיתָא, דִּכְתִיב, ׳וְהִזָּה הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא׳ (במדבר יט, יט) - דָּא אִקְרֵי טָהוֹר, וְדָא אִקְרֵי טָמֵא.
איסור השימוש במי הנטילה - שפיכתם במקום שאין עוברים
מִשּׁוּם כָּךְ כְּלִי אֶחָד לְמַעְלָה וּכְלִי אֶחָד לְמַטָּה, זֶה קָדוֹשׁ וְזֶה טָמֵא. וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת דָּבָר עִם אוֹתָם הַמַּיִם, אֶלָּא צָרִיךְ לִשְׁפֹּךְ אוֹתָם בְּמָקוֹם שֶׁאֲנָשִׁים לֹא עוֹבְרִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יָלִין אוֹתָם בַּבַּיִת. שֶׁהֲרֵי כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁפְּכוּ בָּאָרֶץ, רוּחַ הַטֻּמְאָה נִמְצֵאת שָׁם וִיכוֹלָה לְהַזִּיק. וְאִם חָפַר לָהֶם מִדְרוֹן תַּחַת הָאָרֶץ שֶׁלֹּא יֵרָאוּ - יָפֶה.
בלשון הזוהר
בְּגִין כָּךְ חַד כְּלִי לְעֵילָא וְחַד כְּלִי לְתַתָּא, דָּא קַדִּישָׁא וְדָא מְסָאֲבָא. וּמֵאִינוּן מַיִין אָסִיר לְמֶעְבַּד בְּהוּ מִידִי, אֶלָּא בָּעֵי לְאוֹשְׁדָא לוֹן בְּאֲתַר דִּבְנֵי נָשָׁא לָא עָבְרִין עֲלַיְיהוּ, וְלָא יָבִית לוֹן בְּבֵיתָא. דְּהָא כֵּיוָן דְּאִתּוֹשְׁדָן בְּאַרְעָא, רוּחָא מְסָאֲבָא אִשְׁתַּכַּח תַּמָּן וְיָכִיל לְנַזְקָא. וְאִי חָפַר לוֹן מִדְרוֹן תְּחוֹת אַרְעָא דְּלָא יִתְחֲזוּן שַׁפִּיר.
איסור מסירת מי הנטילה למכשפות - טהרת ישראל מכל טומאה
וְלֹא יִתֵּן אוֹתָם לְנָשִׁים מְכַשְּׁפוֹת שֶׁיּוּכְלוּ לְהָרַע בָּהֶם לִבְנֵי אָדָם. מִשּׁוּם שֶׁהֵם מַיִם שֶׁהִתְקַלְּלוּ, וְהקב"ה רוֹצֶה לְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ קְדוֹשִׁים. שֶׁכָּתוּב ׳וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם׳ (יחזקאל לו, כה).
בלשון הזוהר
וְלָא יָהִיב לוֹן לִנְשֵׁי חֳרָשַׁיָא דְּיִכְלוּן לְאַבְאָשָׁא בְּהוּ לִבְנֵי נָשָׁא. בְּגִין דְּאִינוּן מַיִין דְּאִתְלַטְיָין, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְדַכָּאָה לוֹן לְיִשְׂרָאֵל וּלְמֶהֱוֵי קַדִּישִׁין. דִּכְתִיב, ׳וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם׳ (יחזקאל לו, כה):
׳ויקחהו וישליכו אתו הברה׳
עונש עזיבת התורה, וחסידות ראובן בהצלת יוסף
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.