׳ויקחהו וישליכו אתו הברה׳
עונש עזיבת התורה, וחסידות ראובן בהצלת יוסף
השתדלות בתורה - זכיה בחיים בעולם הזה ובבא
׳וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם׳ (בראשית לז, כד). רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, ׳תּוֹרַת יהו"ה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ׳ (תהלים יט, ח) - (מִי שמבטל דִּבְרֵי תוֹרָה כְּאִלּוּ הֶחֱרִיב עוֹלָם שָׁלֵם). כַּמָּה יֵשׁ לִבְנֵי אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, יִהְיוּ לוֹ חַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא וְזוֹכֶה בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה וְלֹא מִשְׁתַּדֵּל בָּהּ לִשְׁמָהּ כָּרָאוּי, זוֹכֶה לְשָׂכָר טוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵין דָּנִים אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַהוּא.
בלשון הזוהר
׳וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם׳ (בראשית לז, כד). רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאֲמַר, ׳תּוֹרַת יהו"ה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ׳ (תהילים יט, ח) (מאן דבטיל מילי דאורייתא כאילו חריב עלמא שלים). כַּמָּה אִית לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא, דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא לֶהוֵי לֵיהּ חַיִּים בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי, וְזָכֵי בִּתְרֵין עָלְמִין. וְאֲפִילּוּ מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא וְלָא יִשְׁתַּדַּל בָּהּ לִשְׁמָהּ כְּדְקָא יָאוֹת, זָכֵי לְאֲגַר טַב בְּעַלְמָא דֵין, וְלָא דָיְינִין לֵיהּ בְּהַהוּא עַלְמָא.
אורך ימים ועושר וכבוד - שכר לומד התורה לשמה
וּבֹא וּרְאֵה, כָּתוּב ׳אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד׳ (משלי ג, טז). ׳אֹרֶךְ יָמִים׳ בְּאוֹתוֹ שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ ׳אֹרֶךְ יָמִים׳ בָּעוֹלָם הַהוּא שֶׁבּוֹ אֹרֶךְ הַיָּמִים. וְאוֹתָם הַיָּמִים הֵם וַדַּאי יָמִים, שָׁם הוּא בִּטְחוֹן הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁבּוֹטֵחַ אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה לְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, לְהִתְחַזֵּק בָּעוֹלָם הַהוּא, ׳בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד׳ - יֵשׁ לוֹ שָׂכָר טוֹב וְשַׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה.
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, כְּתִיב, ׳אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד׳ (משלי ג, טז). ׳אֹרֶךְ יָמִים׳ בְּהַהוּא דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא לִשְׁמָהּ, דְּאִית לֵיהּ ׳אֹרֶךְ יָמִים׳ בְּהַהוּא עַלְמָא דְּבֵיהּ אוֹרְכָא דְיוֹמִין. וְאִינוּן יוֹמִין אִינוּן יוֹמִין וַדַּאי, תַּמָּן אִיהוּ רָחֲצָנוּ דִקְדוּשָׁא דִלְעֵילָא דְּאִתְרְחִיץ בַּר נָשׁ בְּהַאי עַלְמָא לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא, לְאִתְתַּקְּפָא בְּהַהוּא עַלְמָא ׳בִּשְׂמֹאלָהּ עוֹשֶׁר וְכָבוֹד׳, אֲגַר טַב וְשַׁלְוָה אִית לֵיהּ בְּהַאי עַלְמָא.
הליכת התורה לפני האדם - שמירתו בקבר ולימוד סנגוריה
וְכָל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, כְּשֶׁיּוֹצֵא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, הַתּוֹרָה הוֹלֶכֶת לְפָנָיו וּמַכְרִיזָה לְפָנָיו וּמְגִנָּה עָלָיו שֶׁלֹּא יִקְרְבוּ אֵלָיו בַּעֲלֵי הַדִּין. כְּשֶׁשּׁוֹכֵב הַגּוּף בַּקֶּבֶר, הִיא שׁוֹמֶרֶת אוֹתוֹ. כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה הוֹלֶכֶת לְהִסְתַּלֵּק לָשׁוּב לִמְקוֹמָהּ, הִיא הוֹלֶכֶת לִפְנֵי הַנְּשָׁמָה הַהִיא. וְכַמָּה שְׁעָרִים נִשְׁבָּרִים מִלִּפְנֵי הַתּוֹרָה עַד שֶׁנִּכְנֶסֶת לִמְקוֹמָהּ. וְעוֹמֶדֶת עַל הָאָדָם עַד שֶׁיִּתְעוֹרֵר בַּזְּמַן שֶׁיָּקוּמוּ הַמֵּתִים שֶׁל הָעוֹלָם, וְהִיא מְלַמֶּדֶת עָלָיו סָנֵגוֹרְיָה.
בלשון הזוהר
וְכָל מַאן דְּיִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא לִשְׁמָהּ, כַּד נָפִיק מֵהַאי עַלְמָא, אוֹרַיְיתָא אָזְלָא קַמֵּיהּ וְאַכְרָזַת קַמֵּיהּ וְאֲגִינַת עֲלֵיהּ, דְּלָא יִקְרְבוּן בַּהֲדֵיהּ מָארֵיהוֹן דְּדִינָא. כַּד שָׁכִיב גּוּפָא בְּקִבְרָא, הִיא נָטְרַת לֵיהּ. כַּד נִשְׁמָתָא אָזְלָא לְאִסְתַּלְּקָא לְמֵיתַב לְאַתְרָהּ, אִיהִי אָזְלָא קַמָּהּ דְּהַהִיא נִשְׁמָתָא. וְכַמָּה תַּרְעִין אִתָּבְרוּ מִקַּמָּהּ דְּאוֹרַיְיתָא עַד דְּעָאלַת לְדוּכְתָּהּ. וְקָיְימָא עֲלֵיהּ דְּבַר נָשׁ עַד דְּיִתְעַר בְּזִמְנָא דִּיקוּמוּן מֵתַיָיא דְעַלְמָא, וְאִיהִי מַלְפָא סַנֵּיגוֹרָא עֲלֵיהּ.
בהתהלכך תנחך ובשכבך תשמר - התורה מלווה חי ומת
זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳בְּהִתְהַלֶּכְךְ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךְ תִּשְׁמֹר עָלֶיךְ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךְ׳ (משלי ו, כב). ׳בְּהִתְהַלֶּכְךְ תַּנְחֶה אֹתָךְ׳ - כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. ׳בְּשָׁכְבְּךְ תִּשְׁמֹר עָלֶיךְ׳ - בְּשָׁעָה שֶׁשּׁוֹכֵב הַגּוּף בַּקֶּבֶר, שֶׁהֲרֵי אָז בַּזְּמַן הַהוּא נִדּוֹן הַגּוּף בַּקֶּבֶר, וְאָז הַתּוֹרָה מְגִנָּה עָלָיו. ׳וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךְ׳ - כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, בִּזְמַן שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ הַמֵּתִים שֶׁל הָעוֹלָם מִן הֶעָפָר. ׳הִיא תְשִׂיחֶךְ׳ לִהְיוֹת עָלֶיךְ סָנֵגוֹר.
בלשון הזוהר
הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ׳ (משלי ו, כב). ׳בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ׳, כְּמָה דְאִתְּמָר. ׳בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ׳, בְּשַׁעְתָּא דְּשָׁכִיב גּוּפָא בְּקִבְרָא, דְּהָא כְּדֵין בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְדָּן גּוּפָא בְּקִבְרָא וּכְדֵין אוֹרַיְיתָא אֲגִינַת עֲלֵיהּ. ׳וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ׳ - כְּמָא דְאִתְּמָר בְּזִמְנָא דְּיִתְעָרוּן מֵתֵי עַלְמָא מִן עַפְרָא. ׳הִיא תְשִׂיחֶךָ׳ לְמֶהֱוֵי סַנֵּיגוֹרְיָא עֲלָךְ.
שיבת התורה הנשכחת אל מעי האדם בתחית המתים
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, ׳הִיא תְשִׂיחֶךְ׳. מַה זֶּה ׳הִיא תְשִׂיחֶךְ׳? מִשּׁוּם שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁעַכְשָׁו יָקוּמוּ מֵהֶעָפָר, הַתּוֹרָה לֹא תִשְׁתַּכַּח מֵהֶם. שֶׁהֲרֵי אָז יֵדְעוּ אֶת כָּל אוֹתָהּ הַתּוֹרָה שֶׁעָזְבוּ כְּשֶׁהִסְתַּלְּקוּ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, אוֹתָהּ הַתּוֹרָה שְׁמוּרָה מֵאוֹתוֹ זְמַן, וְתִכָּנֵס לִמְעֵיהֶם כְּמוֹ מִקֹּדֶם, וְהִיא תְדַבֵּר בִּמְעֵיהֶם.
בלשון הזוהר
רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, ׳הִיא תְשִׂיחֶךָ׳. מַאי ׳הִיא תְשִׂיחֶךָ׳. בְּגִין דְּאַף עַל גַּב דְּהַשְׁתָּא יְקוּמוּן מֵעַפְרָא, אוֹרַיְיתָא לָא יִתְנְשֵׁי מִנְּהוֹן. דְּהָא כְּדֵין יִנְדְּעוּן כָּל הַהִיא אוֹרַיְיתָא דְּשָׁבְקוּ כַּד אִסְתַּלְקוּ מֵהַאי עַלְמָא, הַהִיא אוֹרַיְיתָא נְטִירָא מֵהַהוּא זִמְנָא וְתִיעוּל בְּמֵעַיְיהוּ כְּמִלְּקַדְּמִין וְאִיהִי תְּמַלֵּל בְּמֵעַיְיהוּ.
תיקון הדברים במעי האדם - יותר משהיו בראשונה
וְכָל הַדְּבָרִים מְתֻקָּנִים יוֹתֵר מִכְּמוֹ שֶׁהָיוּ בָּרִאשׁוֹנָה, שֶׁהֲרֵי כָּל אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁהוּא לֹא יָכֹל לְהַשִּׂיג אוֹתָם כָּרָאוּי וְהוּא הִשְׁתַּדֵּל בָּהֶם וְלֹא נִדְבַּק בָּהֶם - כֻּלָּם נִכְנָסִים לְמֵעָיו מְתֻקָּנִים וְהַתּוֹרָה תְּדַבֵּר בּוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךְ׳. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, כְּמוֹ זֶה כָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה לְהִשְׁתַּדֵּל בָּהּ לָעוֹלָם הַבָּא, וְהִנֵּה נִתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
וְכָל מִלִּין מִתְתַּקְּנָן יַתִּיר מִכְּמָה דְּהֲווּ בְּקַדְמִיתָא, דְּהָא כָּל אִינוּן מִלִּין דְּאִיהוּ לָא יָכִיל לְאַדְבָּקָא לוֹ כְּדְקָא יָאוֹת וְאִיהוּ אִשְׁתַּדַּל בְּהוּ וְלָא אִתְדָּבַּק בְּהוּ. כֻּלְּהוּ עָאלִין בְּמֵעוֹי מִתְתַּקְנָן, וְאוֹרַיְיתָא תְּמַלֵּל בֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ׳. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, כְּגַוְונָא דָא כָּל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא בְּהַאי עַלְמָא, זָכֵי לְאִשְׁתַּדְּלָא בָּהּ לְעַלְמָא דְאָתֵי וְהָא אִתְּמָר.
עונש עוזב התורה - ירידה לבור שאון וטיט היון
בֹּא רְאֵה, אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁלֹּא זוֹכֶה לְהִשְׁתַּדֵּל בָּעוֹלָם הַזֶּה בַּתּוֹרָה וְהוּא הוֹלֵךְ בַּחֲשֵׁכָה, כְּשֶׁיּוֹצֵא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, נוֹטְלִים אוֹתוֹ וּמַכְנִיסִים אוֹתוֹ לַגֵּיהִנֹּם לַמָּקוֹם הַתַּחְתּוֹן, שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְרַחֵם עָלָיו, שֶׁנִּקְרָא בּוֹר שָׁאוֹן טִיט הַיָּוֵן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן וַיָּקֶם עַל סֶלַע רַגְלַי כּוֹנֵן אֲשׁוּרָי׳ (תהלים מ, ג).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, הַהוּא בַר נָשׁ דְּלָא זָכֵי לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּהַאי עַלְמָא בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִיהוּ אָזִיל בְּחֲשׁוֹכָא, כַּד נָפִיק מֵהַאי עַלְמָא, נָטְלִין לֵיהּ וְעָאלִין לֵיהּ לַגֵּיהִנֹּם, אֲתַר תַּתָּאָה דְּלָא יְהֵא מְרַחֵם עֲלֵיהּ, דְּאִקְרֵי בּוֹר שָׁאוֹן טִיט הַיָּוֵן. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן וַיָּקֶם עַל סֶלַע רַגְלָי כּוֹנֵן אֲשׁוּרָי׳ (תהילים מ, ג).
פשר הבור הריק - גיהנם למי שלא השתדל בתורה
וּמִשּׁוּם כָּךְ, אוֹתוֹ שֶׁלֹּא מִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמִתְטַנֵּף בַּטִּנּוֹפוֹת שֶׁל הָעוֹלָם, מַה כָּתוּב? ׳וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה׳ (בראשית לז, כד) - זֶה הוּא הַגֵּיהִנֹּם, הַמָּקוֹם שֶׁדָּנִים אֶת אוֹתָם שֶׁלֹּא הִשְׁתַּדְּלוּ בַּתּוֹרָה. ׳וְהַבּוֹר רֵק׳ - כְּמוֹ שֶׁהוּא הָיָה רֵיק, מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיָה ׳בּוֹ מַיִם׳.
בלשון הזוהר
וּבְּגִין כָּךְ הַהוּא דְּלָא אִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא בְּהַאי עַלְמָא וְאִתְטַנַּף בְּטִנּוּפֵי עַלְמָא, מַה כְּתִיב ׳וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִיכוּ אֹתוֹ הַבּוֹרָה׳ (בראשית לז, כד). דָּא הוּא גֵּיהִנֹּם, אֲתַר דְּדַיְינִין לְהוּ לְאִינוּן דְּלָא אִשְׁתַּדְּלוּ בְּאוֹרַיְיתָא. ׳וְהַבּוֹר רֵק׳, כְּמָה דְאִיהוּ הֲוָה רֵק. מַאי טַעְמָא בְּגִין דְּלָא הֲוָה בֵּיהּ מַיִם.
גלות ישראל מארצם - רק על עזיבת התורה
וּבֹא וּרְאֵה כַּמָּה הוּא הָעֹנֶשׁ שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי לֹא גָלוּ יִשְׂרָאֵל מֵהָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהִסְתַּלְּקוּ מִן הַתּוֹרָה וְנֶעֶזְבוּ מִמֶּנָּה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת וְגוֹ'׳ (ירמיה ט, יא) - ׳עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ וְגוֹ'׳. ׳וַיּאמֶר יהו"ה עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי וְגוֹ'׳. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, מִכָּאן ׳לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת׳ (ישעיה ה, יג).
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, כַּמָּה הוּא עוֹנְשָׁא דְּאוֹרַיְיתָא, דְּהָא לָא אִתְגָּלוּ יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא, אֶלָּא בְּגִין דְּאִסְתַּלָּקוּ מֵאוֹרַיְיתָא, וְאִשְׁתְּבָקוּ מִינָהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת וְגו'׳ (ירמיהו ט, יא) ׳עַל מַה אָבְדָה הָאָרֶץ וְגו'׳. ׳וַיֹּאמֶר יהו"ה עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי וְגו'׳. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, מֵהָכָא, ׳לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת׳ (ישעיהו ה, יג).
קיום העולם תלוי בקיום התורה יומם ולילה
מִשּׁוּם כָּךְ הַכֹּל עוֹמֵד עַל קִיּוּם הַתּוֹרָה, וְהָעוֹלָם לֹא מִתְקַיֵּם בְּקִיּוּמוֹ אֶלָּא בַּתּוֹרָה, שֶׁהִיא קִיּוּם הָעוֹלָמוֹת, מַעְלָה וּמַטָּה, שֶׁכָּתוּב ׳אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי׳ (ירמיה לג, כה).
בלשון הזוהר
בְּגִין כָּךְ כֹּלָּא קָיְימָא עַל קִיּוּמָא דְאוֹרַיְיתָא, וְעַלְמָא לָא אִתְקְיַּים בְּקִיּוּמֵיהּ אֶלָּא בְּאוֹרַיְיתָא, דְּאִיהוּ קִיּוּמָא דְעָלְמִין עֵילָא וְתַתָּא דִּכְתִיב, ׳אִם לא בְרִיתִי יוֹמָם וָלַיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לא שָׂמְתִּי׳ (ירמיהו לג, כה).
הבור רמז למצרים - מקום נטול סוד המהימנותא
׳וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה׳ (בראשית לז, כד) - רֶמֶז עַל שֶׁזָּרְקוּ אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַמִּצְרִים, הַמָּקוֹם שֶׁלֹּא נִמְצָא בּוֹ סוֹד הָאֱמוּנָה כְּלָל. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, אִם נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים הָיוּ בוֹ, לָמָּה כָּתוּב בִּרְאוּבֵן ׳לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו׳ - וְכִי לֹא חָשַׁשׁ רְאוּבֵן לָזֶה שֶׁהִנֵּה אוֹתָם נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יַזִּיקוּ אוֹתוֹ, וְאֵיךְ אָמַר ׳לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו׳ - וְכָתוּב ׳לְמַעַן הַצִּיל אוֹתוֹ׳?
בלשון הזוהר
׳וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ הַבּוֹרָה׳ (בראשית לז, כד) - רָמַז עַל דְּאַרְמִיאוּ לֵיהּ לְגוֹ מִצְרָאֵי אֲתַר דְּלָא אִשְׁתַּכַּח רָזָא דִמְהֵימְנוּתָא כְּלָל. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, אִי נְחָשִׁין וְעַקְרַבִּין הֲווּ בֵּיהּ, אַמַּאי כְּתִיב בִּרְאוּבֵן ׳לְמַעַן הַצִּיל אוֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו׳. וְכִי לָא חַיִּישׁ רְאוּבֵן לְהַאי. דְּהָא אִינוּן נְחָשִׁין וְעַקְרַבִּין יְנַזְקוּן לֵיהּ, וְאֵיךְ אָמַר ׳לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו׳, וּכְתִיב ׳לְמַעַן הַצִּיל אוֹתוֹ׳.
שיקול ראובן - עדיף בור הנחשים על יד האחים
אֶלָּא שֶׁרָאָה רְאוּבֵן שֶׁהַנֵּזֶק נִמְצָא בִּידֵי אֶחָיו, מִשּׁוּם שֶׁיָּדַע כַּמָּה הֵם שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ וּרְצוֹנָם לַהֲרֹג אוֹתוֹ. אָמַר רְאוּבֵן, טוֹב לְהַפִּיל אוֹתוֹ לְתוֹךְ בּוֹר הַנְּחָשִׁים וְהָעַקְרַבִּים וְלֹא יִמָּסֵר בִּידֵי שׂוֹנְאָיו שֶׁלֹּא מְרַחֲמִים עָלָיו. מִכָּאן אָמְרוּ, יַפִּיל אָדָם עַצְמוֹ לָאֵשׁ אוֹ לְבוֹר שֶׁל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וְלֹא יִמָּסֵר בִּידֵי שׂוֹנְאָיו (שֶׁמְּעַטִּים הֵם שֶׁיְּכוֹלִים לְהִנָּצֵל, וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר ׳לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם׳).
בלשון הזוהר
אֶלָּא חָמָא רְאוּבֵן דְּנִזְקָא אִשְׁתַּכַּח בִּידַיְיהוּ דְּאֲחוֹי, בְּגִין דְּיָדַע כַּמָּה שָׂנְאִין לֵיהּ וּרְעוּתָא דִלְהוֹן לְקָטְלָא לֵיהּ. אָמַר רְאוּבֵן, טַב לְמִנְפַּל לֵיהּ לְגוֹ גּוֹבָא דִּנְחָשִׁין וְעַקְרַבִּין, וְלָא יִתְמְסַר בִּידָא דְּשַׂנְאוֹי דְּלָא מְרַחֲמֵי עֲלֵיהּ. מִכָּאן אָמְרוּ יַפִּיל בַר נָשׁ גַּרְמֵיהּ לְאֶשָׁא אוֹ לְגוּבָא דִּנְחָשִׁין וְעַקְרַבִּין, וְלָא יִתְמַסַּר בִּידָא דְּשַׂנְאוֹי (דזעירין אינון דיכלי לאשתזבא. ובגין כך אמר ׳למען הציל אותו מידם׳).
תקוות ניצול בבור לצדיק - לא כן ביד השונאים
מִשּׁוּם שֶׁכָּאן בִּמְקוֹם הַנְּחָשִׁים וְהָעַקְרַבִּים - אִם הוּא צַדִּיק, הקב"ה יַעֲשֶׂה לוֹ נֵס, וְלִפְעָמִים שֶׁזְּכוּת אָבוֹת מְסַיְּעִים לָאָדָם וְיִנָּצֵל מֵהֶם. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁנִּמְסָר בִּידֵי שׂוֹנְאָיו, מְעַטִּים הֵם שֶׁיְּכוֹלִים לְהִנָּצֵל.
בלשון הזוהר
בְּגִין דְּהָכָא אֲתַר דִּנְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים. אִי אִיהוּ צַדִּיקָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַרְחִישׁ לֵיהּ נִיסָא. וּלְזִמְנִין דִּזְכוּ דְּאֲבָהָן מְסַיְיעִין לֵיהּ לְבַר נָשׁ וְיִשְׁתְּזִיב מִנַּיְיהוּ. אֲבָל כֵּיוָן דְּיִתְמַסַּר בִּידָא דְּשַׂנְאוֹי, זְעִירִין אִינוּן דְּיָכְלִין לְאִשְׁתְּזָבָא.
׳למען הציל אתו מידם׳ - אף אם ימות בבור עצמו
וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר ׳לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם׳ (בראשית לז, כב) - מִיָּדָם דַּוְקָא, וְלֹא כָתוּב ׳לְמַעַן הַצִּיל אוֹתוֹ׳ - וְיוֹתֵר לֹא. אֶלָּא אָמַר רְאוּבֵן, יִנָּצֵל מִיָּדָם, וְאִם יָמוּת בַּבּוֹר - יָמוּת. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם׳.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ אָמַר, ׳לְמַעַן הַצִּיל אוֹתוֹ מִיָּדָם׳ (בראשית לז, כב). מִיָּדָם דַּיְיקָא, וְלָא כְּתִיב ׳לְמַעַן הַצִּיל אוֹתוֹ׳ וְתוּ לָא. אֶלָּא אָמַר רְאוּבֵן, יִשְׁתְּזִיב מִן יְדַיְיהוּ, וְאִי יְמוּת בְּגוּבָא יְמוּת. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב ׳וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּילֵהוּ מִיָּדָם׳.
חסידות ראובן - ידיעת אכזריות שמעון ולוי משכם
בֹּא רְאֵה כַּמָּה הִיא חֲסִידוּתוֹ שֶׁל רְאוּבֵן, שֶׁמִּשּׁוּם שֶׁיָּדַע שֶׁשִּׁמְעוֹן וְלֵוִי, הַשֻּׁתָּפוּת וְהַחָכְמָה וְהַחֲבֵרוּת שֶׁלָּהֶם הֵם קָשִׁים, שֶׁכַּאֲשֶׁר הִתְחַבְּרוּ בִּשְׁכֶם הָרְגוּ כָּל זָכָר (ס"א: וְזֶה שֶׁהָרְגוּ כָּל זָכָר), לֹא דַי לָהֶם, אֶלָּא שֶׁנּוֹטְלִים נָשִׁים וָטַף וְכֶסֶף וְזָהָב וְכָל הַבְּהֵמוֹת וְכָל כְּלֵי יְקָר וְכָל מִי שֶׁנִּמְצָא בַּקִּרְיָה, וְלֹא דַי כָּל זֶה, אֶלָּא שֶׁאֲפִלּוּ כָּל מַה שֶּׁבַּשָּׂדֶה נָטְלוּ, שֶׁכָּתוּב ׳וְאֶת אֲשֶׁר בָּעִיר וְאֶת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ׳ (בראשית לד, כח).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּמָּה חֲסִידוּתֵיהּ דִּרְאוּבֵן, דִּבְגִין דְּיָדַע דְּשִׁמְעוֹן וְלֵוִי שׁוּתְּפוּתָא וַחֲכִימוּתָא וְחַבְרוּתָא דִּלְהוֹן, קַשְׁיָא אִינוּן. דְּכַד אִתְחַבָּרוּ בִּשְׁכֶם, קָטְלוּ כָּל דְּכוּרָא (ס"א: ל"ג והא דקטלו כל דכורא) לָא דַי לוֹן. אֶלָּא דְּנָטְלִין נָשִׁין וָטַף וְכַסְפָּא וְדַהֲבָא וְכָל בְּעִירֵי וְכָל מָאנֵי דִיקָר וְכָל מַאן דְּאִשְׁתַּכַּח בְּקַרְתָּא. וְלָא דַי כָּל דָא, אֶלָּא דְּאָפִילּוּ כָּל מַה דִּבְחַקְלָא נָטְלוּ. דִּכְתִיב, ׳וְאֶת אֲשֶׁר בָּעִיר וְאֶת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ׳ (בראשית לד, כח).
חשש ראובן משאירת שארית מיוסף בידי האחים
אָמַר, וּמָה הַקִּרְיָה הַגְּדוֹלָה כָּזוֹ לֹא נִצְּלָה מֵהֶם - אִלּוּ הָעֶלֶם הַזֶּה יִפֹּל בִּידֵיהֶם, לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ חֲתִיכַת בָּשָׂר בָּעוֹלָם. וְעַל כֵּן אָמַר טוֹב לְהִנָּצֵל מֵהֶם, שֶׁלֹּא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ שְׁאֵרִית בָּעוֹלָם וְלֹא יִרְאֶה מִמֶּנּוּ אַבָּא כְּלוּם לְעוֹלָמִים.
בלשון הזוהר
אָמַר, וּמַה קַּרְתָּא רַבָּתָא כִּי הַאי לָא אִשְׁתְּזִיב מִנְּהוֹן, אִלְמָלֵא רַבְיָא דָא יִפּוֹל בִּידַיְיהוּ, לָא יַשְׁאֲרוּן מִנֵּיהּ אוּמְצָא בְּעַלְמָא. וְעַל דָּא אָמַר, טַב לְאִשְׁתְּזָבָא מִנַּיְיהוּ דְּלָא יַשְׁאֲרוּן מִנֵּיהּ אִשְׁתָּאֲרוּתָא בְּעַלְמָא, וְלָא יֶחמֵי אַבָּא מִנֵּיהּ כְּלוּם לְעָלְמִין.
עדיפות מיתה שלמה על פני נזק לגוף יוסף
וְכָאן אִם יָמוּת, לֹא יְכוֹלִים לוֹ, וְיִשָּׁאֵר כָּל גּוּפוֹ שָׁלֵם וְאָשִׁיב אוֹתוֹ לְאַבָּא שָׁלֵם. וְעַל כֵּן ׳לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו׳ - אַף עַל גַּב שֶׁיָּמוּת שָׁם. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר ׳הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ׳, וְלֹא אָמַר ׳אֵינֶנּוּ חַי׳, אֶלָּא אָמַר ׳אֵינֶנּוּ׳ - אֲפִלּוּ מֵת.
בלשון הזוהר
וְהָכָא אִי יְמוּת, לָא יָכְלִין לֵיהּ וְיִשְׁתָּאַר כָּל גּוּפֵיהּ שְׁלִים, וַאֲתִיב לֵיהּ לְאַבָּא שְׁלִים. וְעַל דָּא ׳לְמַעַן הַצִּיל אוֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו׳, אַף עַל גַּב דִּימוּת הָתָם. וּבְגִין כָּךְ אָמַר ׳הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ׳. וְלָא אָמַר ׳אֵינְנּוּ חַי׳, אֶלָּא אָמַר ׳אֵינֶנּוּ׳, אֲפִילּוּ מֵת.
חכמת ראובן - השתתפות עמם ב ׳לא נכנו נפש׳
בֹּא רְאֵה מַה שֶּׁעָשָׂה, שֶׁהוּא בְחָכְמָה הָיָה מְשַׁתֵּף עַצְמוֹ עִמָּהֶם, שֶׁכָּתוּב ׳לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ׳ (בראשית לז, כא) - וְלֹא כָתוּב לֹא תַכּוּהוּ. וְהוּא לֹא הָיָה שָׁם כְּשֶׁנִּמְכַּר יוֹסֵף, שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם שִׁמְּשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד יוֹם אֶחָד, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה שֶׁל רְאוּבֵן. וְעַל כֵּן רָצָה שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהָיָה הַשִּׁמּוּשׁ שֶׁלּוֹ לֹא יֵאָבֵד יוֹסֵף. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו׳. ׳וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף׳ - דַּוְקָא, אֲפִלּוּ (חַי אוֹ) מֵת, מִיָּד ׳וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ׳. וַאֲפִלּוּ רְאוּבֵן לֹא יָדַע מֵאוֹתָהּ הַמְּכִירָה שֶׁל יוֹסֵף, וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהוּ שֶׁהַשְּׁכִינָה הִשְׁתַּתְּפָה עִמָּהֶם, וְעַל כֵּן לֹא יָדַע רְאוּבֵן מֵהַמְּכִירָה הַהִיא שֶׁל יוֹסֵף, וְלֹא הִתְגַּלְּתָה לוֹ עַד אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁיּוֹסֵף הִתְגַּלָּה לְאֶחָיו.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מַאי דְּעֲבַד, דְּאִיהוּ בְּחָכְמְתָא הֲוָה שַׁתִּיף גַּרְמֵיהּ בַּהֲדַיְיהוּ, דִּכְתִיב ׳לא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ׳ (בראשית לז, כא) - וְלָא כְּתִיב לָא תַכּוּהוּ. וְאִיהוּ לָא הֲוָה תַּמָּן כַּד אִזְדַּבַּן יוֹסֵף, דְּהָא כֻּלְּהוּ מְשַׁמְּשֵׁי לַאֲבוּהוֹן כָּל חַד וְחַד יוֹמָא חַד, וְהַהוּא יוֹמָא דִרְאוּבֵן הֲוָה. וְעַל דָּא בָּעָא דִּבְהַהוּא יוֹמָא דְּהֲוָה שִׁמּוּשָׁא דִילֵיהּ לָא יִתְאֲבִיד יוֹסֵף. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב ׳וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו׳. ׳וְהִנֵה אֵין יוֹסֵף׳ - דַּיְיקָא. אֲפִילּוּ (חי או) מִית, מִיָּד ׳וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמֶר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ׳. וְאֲפִילּוּ רְאוּבֵן לָא יָדַע מֵהַהוּא זְבִינָא דְיוֹסֵף, וְהָא אוּקְמוּהָ דְּאִשְׁתַּתִּיף בְּהוּ שְׁכִינְתָּא, וְעַל דָּא לָא יָדַע רְאוּבֵן מֵהַהוּא זְבִינָא דְיוֹסֵף וְלָא אִתְגַלְיָיא לֵיהּ עַד הַהוּא זִמְנָא דְּאִתְגְּלֵי יוֹסֵף לַאֲחוֹהִי.
שכר ראובן - ׳יחי ראובן ואל ימת׳ על השתדלותו
בֹּא רְאֵה כַּמָּה גָרַם לִרְאוּבֵן מִשּׁוּם שֶׁהוּא הִשְׁתַּדֵּל לְהַחֲיוֹת אֶת יוֹסֵף, מַה כָּתוּב, ׳יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וְגוֹ'׳ (דברים לג, ו). שֶׁהֲרֵי מִשּׁוּם זֶה, אַף עַל גַּב שֶׁיָּדַע שֶׁנִּלְקְחָה בְכוֹרָתוֹ מִמֶּנּוּ וְנִתְּנָה לְיוֹסֵף, הִשְׁתַּדֵּל לְהַחֲיוֹת אוֹתוֹ, וְהִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה וְאָמַר ׳יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת׳, וְהִתְקַיֵּם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם זֶה, וּמִשּׁוּם שֶׁעָשָׂה תְשׁוּבָה מֵהַמַּעֲשֶׂה הַהוּא, שֶׁכָּל מִי שֶׁעוֹשֶׂה תְשׁוּבָה, הקב"ה מְקַיֵּם אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּמָּה גָּרִים לֵיהּ לִרְאוּבֵן בְּגִין דְּאִיהוּ אִשְׁתַּדַּל לְאַחֲיָיא לֵיהּ לְיוֹסֵף, מַה כְּתִיב, ׳יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמוֹת וְגו'׳ (דברים לג, ו). דְּהָא בְּגִין דָּא, אַף עַל גַּב דְּיָדַע דְּאִשְׁתְּקִיל בְּכֵירוּתֵיהּ מִנֵּיהּ וְאִתְיְהִיב לְיוֹסֵף, אִשְׁתַּדַּל לְאֲחַיָיא לֵיהּ, וְצַלֵּי משֶׁה וְאֲמַר ׳יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמוֹת׳, וְאִתְקְיַּים בְּעַלְמָא דֵין וְאִתְקְיַּים בְּעַלְמָא דְאָתֵי. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דָּא, וּבְגִין דְּעֲבַד תְּשׁוּבָה מֵהַהוּא עוֹבָדָא, דְּכָל מַאן דְּעָבִיד תְּשׁוּבָה, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קַיַּים לֵיהּ בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי.
דיוק הקב"ה עם הצדיקים - דם השעיר ככתם כתונת יוסף
׳וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים׳.בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב?במכירת יוסף ׳וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וְגוֹ'׳וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם (בראשית לז, לא). הֲרֵי בֵּאֲרוּהוּ,שחטו דוקא שעיר עזים שֶׁמִּשּׁוּם שֶׁדַּם הַשָּׂעִיר דּוֹמֶה לְדָם שֶׁל אָדָם. אֲבָל בֹּא רְאֵה, אַף עַל גַּב שֶׁהַדָּבָר בָּא כָּרָאוּי,כלומר שאין בו עבירה (בעה"ס) הקב"ה מְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי מַה כְּתִיב, ׳וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וְגוֹ'׳ (בראשית לז, לא), הָא אוּקְמוּהָ דִּבְגִין דְּדָמָא דְּשָׂעִיר דַּמְיָא לְדָמָא דְבַר נָשׁ. אֲבָל תָּא חֲזֵי, אַף עַל גַּב דְּמִלָּה אַתְיָא כְּדְקָא חָזֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְדַקְדֵּק בְּהוּ בְּצַדִּיקַיָיא אֲפִילּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה.
עונש יעקב בשעיר בניו - כנגד שעיר שהקריב ליצחק
יַעֲקֹב עָשָׂה מַעֲשֶׂה כָּרָאוּי,כשהביא לאביו מטעמים משני גדיי העזים, כמצות אמו בַּמֶּה? מִשּׁוּם שֶׁהִקְרִיב לְאָבִיו שָׂעִיר, שֶׁהוּא צַד הַדִּין הַקָּשֶׁה.כעשו, ׳איש שעיר׳, שהוא מן הצד הזה וְעִם כָּל זֶה, מִשּׁוּם שֶׁהוּא הִקְרִיב שָׂעִיר וְהִכְחִישׁ אֶת אָבִיווהחליש את כחו שֶׁהוּא הַצַּד שֶׁלּוֹ,שגם יצחק מדתו דין קשה, ולכן נאחז בו הדין שבשעיר (בעה"ס) נֶעֱנַשׁ בַּשָּׂעִיר הָאַחֵר הַזֶּה שֶׁהִקְרִיבוּ לוֹ בָּנָיו אֶת הַדָּם שֶׁלּוֹ.טבול בכתנת יוסף
בלשון הזוהר
יַעֲקֹב עָבַד עוֹבָדָא כְּדְקָא יָאוֹת. בְּמַאי, בְּגִין דְּאַקְרִיב לְגַבּוֹי אֲבוֹי שָׂעִיר, דְּאִיהוּ סִטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא. וְעִם כָּל דָּא, בְּגִין דְּאִיהוּ אַקְרִיב שָׂעִיר וְאַכְּחִישׁ לֵיהּ לְאֲבוֹי דְּאִיהוּ סִטְרָא דִילֵיהּ, אִתְעֲנַשׁ בְּהַאי שָׂעִיר אָחֳרָא, דְּאַקְרִיבוּ לֵיהּ בְּנוֹי דָמָא דִילֵיהּ.
עורות גדיי העזים וטבילת הכתונת - מדה כנגד מדה
בּוֹביעקב כָּתוּב ׳וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו׳שהלבישה אותו רבקה, כדי שימששנו אביו ויחשבנו לעשו (בראשית כז, טז), מִשּׁוּם כָּךְ - ׳וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם׳ - הִקְרִיבוּ לוֹ כֻּתֹּנֶת לְהַכְחִישׁ אוֹתוֹ.ולהטעותו בלבוש, כמו שהטעה הוא את אביו בלבוש וְהַכֹּל זֶה כְּנֶגֶד זֶה.מידה כנגד מידה הוּא גָּרַם שֶׁכָּתוּב ׳וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד׳כשנכנס עשו ונודע ליצחק שאחר נטל את הברכות - מִשּׁוּם כָּךְ גָּרְמוּ לוֹבניו שֶׁחָרַד חֲרָדָה בַּזְּמַן הַהוּא, שֶׁכָּתוּב ׳הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךְ הִיא אִם לֹא׳.
בלשון הזוהר
בְּאִיהוּ כְּתִיב, ׳וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו׳ (בראשית כז, טז), בְּגִין כָּךְ - ׳וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם׳ - אַקְרִיבוּ לֵיהּ כֻּתּוֹנְתָּא לְאַכְּחָשָׁא לֵיהּ. וְכֹלָּא דָּא לָקֳבֵל דָּא. אִיהוּ גָּרִים דִּכְתִיב ׳וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד׳ (בראשית כז, לג) - בְּגִין כָּךְ גָּרְמוּ לֵיהּ דְּחָרַד חֲרָדָה בְּהַהוּא זִמְנָא דִּכְתִיב ׳הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא׳ (בראשית לז, לב).
׳הכר נא הכתנת׳ - הד ל ׳האתה זה בני עשו׳
רַבִּי חִיָּיא אָמַר, כָּתוּב בּוֹביעקב, שאמר לו אביו ׳הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא׳ (בראשית כז, כא) - לוֹ כָּתוּב,שאמרו לו בניו באותה לשון ממש ׳הַכְּתֹנֶת בִּנְךְ׳ - הִיא אִם לֹא. וּמִשּׁוּם כָּךְ הקב"ה מְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים בְּכָל מַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים.
בלשון הזוהר
רִבִּי חִיָּיא אָמַר, בֵּיהּ כְּתִיב, ׳הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא׳ (בראשית כז, כא) - לֵיהּ כְּתִיב, ׳הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא׳. וּבְגִין כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְדַקְדֵּק בְּהוּ בְּצַדִּיקַיָא בְּכָל מַה דְּאִינוּן עָבְדִין.
פניית השבטים ליהודה - מלכותו אחר צער יעקב
רַבִּי אַבָּא אָמַר (נ"א: אָמַר רַבִּי אַבָּא), כֵּיוָן שֶׁכָּל הַשְּׁבָטִים רָאוּ אוֹתוֹ הַצַּעַר שֶׁל אֲבִיהֶם, וַדַּאי הִתְנַחֲמוּ וְנָתְנוּ עַצְמָם עַל יוֹסֵף שֶׁיִּפְדּוּ אוֹתוֹ אִם יִמְצְאוּ אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ שֶׁלֹּא יְכוֹלִים, חָזְרוּ אֶל יְהוּדָה וְהֶעֱבִירוּ אוֹתוֹ מֵעֲלֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁהוּא הָיָה מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם. (וְאָז ס"א: וְכֵיוָן שֶׁ) הֶעֱבִירוּהוּ מֵעֲלֵיהֶם, מַה כָּתוּב? ׳וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיֵּרֶד יְהוּדָה וְגוֹ'׳.
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא אָמַר, (נ"א: אָמַר רִבִּי אַבָּא) כֵּיוָן דְּחָמוּ כֻּלְּהוּ שִׁבְטִין הַהוּא צַעֲרָא דְּאֲבוּהוֹן, אִתְנֶחָמוּ וַודַּאי, וִיהִיבוּ גַּרְמַיְיהוּ עֲלֵיהּ דְּיוֹסֵף, דְּיִפְדוּן לֵיהּ אִלְמָלֵא יִשְׁכְּחוּן לֵיהּ. כֵּיוָן דְּחָמוּ דְּלָא יָכִילוּ, אַהֲדָרוּ לְגַבֵּיהּ דִּיהוּדָה וְאַעֲבָרוּ לֵיהּ מֵעֲלַיְיהוּ, בְּגִין דְּאִיהוּ הֲוָה מַלְכָּא עֲלַיְיהוּ. (וכדין ס"א: וכיון ד) אַעֲבָרוּהוּ מֵעֲלַיְיהוּ, מַה כְּתִיב, ׳וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיֵּרֶד יְהוּדָה וְגו'׳.
׳וירעם בשמים ה׳
סוד ציון כיסוד העולם, ולידת יהודה כעמוד המרכבה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.