שני בני יצחק - אחד מבורך ואחד מקולל, איש בארצו
וישב · ׳ויאמרו איש אל אחיו׳ - רוגז הדין הקשה בברכה ובקללה, וזוהמת הטומאה בנטילת ידיים · מאמר 12 · פיסקה 4 · דף קפד ע"ב
לשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, מִסִּטְרָא דְדִינָא קַשְׁיָא נָפְקֵי רוּגְזָא לִתְרֵי סִטְרִין, חַד דְּאִתְבָּרַךְ, וְחַד דְּאִתְלַטְיָא. חַד בָּרוּךְ וְחַד אָרוּר. כְּגַוְונָא דָא מִסִּטְרָא דְיִצְחָק נָפְקוּ תְּרֵין בְּנִין, חַד מְבוֹרָךְ, וְחַד דְּאִתְלַטְיָא לְעֵילָא וְתַתָּא. דָּא אִתְפָּרַשׁ לְסִטְרֵיהּ, וְדָא אִתְפָּרַשׁ לְסִטְרֵיהּ. דָּא דִּיּוּרֵיהּ בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, וְדָא דִּיּוּרֵיהּ בְּטוּרָא דְשֵׂעִיר. דִּכְתִיב, ׳אִישׁ יוֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה׳ (בראשית כה, כז). דָּא אַתְרֵיהּ בְּאֲתַר דְּמִדְבָּרָא וְחָרְבָא וּשְׁמָמָה, וְדָא ׳יוֹשֵׁב אֹהָלִים׳. וְכֹלָּא כְּגַוְונָא דְאִצְטְרִיךְ.
תרגום
וּבֹא וּרְאֵה, מִצַּד הַדִּין הַקָּשֶׁה יוֹצֵא רֹגֶז לִשְׁנֵי צְדָדִים - אֶחָד שֶׁהִתְבָּרֵךְ וְאֶחָד שֶׁהִתְקַלֵּל, אֶחָד בָּרוּךְ וְאֶחָד אָרוּר. כְּמוֹ כֵן מֵהַצַּד שֶׁל יִצְחָק יָצְאוּ שְׁנֵי בָנִים - אֶחָד מְבֹרָךְ, וְאֶחָד שֶׁהִתְקַלֵּל לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. זֶה נִפְרַד לְצִדּוֹ וְזֶה נִפְרַד לְצִדּוֹ. זֶה דִּיּוּרוֹ בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, וְזֶה דִּיּוּרוֹ בְּהַר שֵׂעִיר, שֶׁכָּתוּב ׳אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה׳ (בראשית כה, כז) - זֶה מְקוֹמוֹ בְּמָקוֹם שֶׁל מִדְבָּר, חָרְבָּה וּשְׁמָמָה, וְזֶה ׳יֹשֵׁב אֹהָלִים׳, וְהַכֹּל כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותא חזי, מסטרא דדינא קשיא נפקי רוגזא לתרי סטרין, חד דאתברך, וחד דאתלטיא. חד ברוך וחד ארור. כגוונא דא מסטרא דיצחק נפקו תרין בנין, חד מבורך, וחד דאתלטיא לעילא ותתא. דא אתפרש לסטריה, ודא אתפרש לסטריה. דא דיוריה בארעא קדישא, ודא דיוריה בטורא דשעיר. דכתיב, ׳איש יודע ציד איש שדה׳ (בראשית כה, כז). דא אתריה באתר דמדברא וחרבא ושממה, ודא ׳יושב אהלים׳. וכלא כגוונא דאצטריך.
התרגום: ובא וראה, מצד הדין הקשה יוצא רגז לשני צדדים - אחד שהתברך ואחד שהתקלל, אחד ברוך ואחד ארור. כמו כן מהצד של יצחק יצאו שני בנים - אחד מברך, ואחד שהתקלל למעלה ולמטה. זה נפרד לצדו וזה נפרד לצדו. זה דיורו בארץ הקדושה, וזה דיורו בהר שעיר, שכתוב ׳איש ידע ציד איש שדה׳ (בראשית כה, כז) - זה מקומו במקום של מדבר, חרבה ושממה, וזה ׳ישב אהלים׳, והכל כמו שצריך.
מן המפרשים
כתם פז: כגוונא דא מסטרא דיצחק נפקו תרין בנין חד מבורך וחד דאתלטיא לפי שמדתו של יצחק הוא השמאל הקדוש אשר נמשכים מנקבי חוטמו האף המתברך והאף הארור כפי שנז' על דוגמא זו יצאו מיצחק שני בנים יעקב ועשו יעקב למעלה ועשו למטה זה מתברך וזה ארור…
אור החמה: כגוונא דא מסטרא דיצחק נפקו תרין בנין וגו' הענין כי יצחק הוא מ"ה הקשה וממנו יצא יעקב ועשו ויעקב לקח ברוך ועשו ארור ולכן עשו דר בארצות הטומאה הארורה הוא הר שעיר והמדברות ונק' איש שדה והוא השדה שנאמר עליו כי בשדה מצאה והוא שדה…
הסולם: ותא חזי מסטרא וכו': ובוא וראה, מצד דין הקשה יוצא הכעס לשני צדדים, אחד שנתברך ואחד שנתקלל, אחד ברוך ואחד ארור, כעין זה מצד יצחק יצאו שני בנים, אחד מבורך, ואחד שנתקלל למעלה ולמטה, זה נפרד לצד שלו, וזה נפרד לצד שלו, זה דירתו בארץ…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: