ממלכת הזוהר › זוהר › וירא › מאמר 27: ׳וה׳ פקד את שרה - פקידת הגוף לתחיית המתים › פיסקה 32 (קיח ע"א)

חיה גשמים ותחיית המתים - באים בקולות

וירא · ׳וה׳ פקד את שרה - פקידת הגוף לתחיית המתים · מאמר 27 · פיסקה 32 · דף קיח ע"א

לשון הזוהר

תָּנוּ רַבָּנָן ג' דְּבָרִים הַלָּלוּ אֵינָן בָּאִן לָעוֹלָם אֶלָּא בְּקוֹלוֹת, קוֹל חַיָּה דִּכְתִיב, ׳בְּעֶצֶּב תֵּלְדִי בָּנִים׳ (בראשית ג, טז) וּכְתִיב, ׳וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים׳ (בראשית ל, כב). קוֹל גְּשָׁמִים דִּכְתִיב, ׳קוֹל יהו"ה עַל הַמָּיִם׳ (תהילים כט, ג) וּכְתִיב, ׳כִּי קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם׳ (מלכים א יח, מא). קוֹל תְּחִיַּית הַמֵּתִים דִּכְתִיב, ׳קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר׳ (ישעיהו מ, ג). מַאי בָּעֵי הָכָא קָלָא בְּמַדְבְּרָא. ׳אֶלָּא אָמַר׳ רַבִּי זְרִיקָא אִלֵּין אִנּוּן קָלַיָיא לְאַתְעָרָא מֵתֵי מִדְבָּר, וּמִכָּאן דְּהוּא הַדִּין לְכָל הָעוֹלָם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָא תְּנַן כְּשֶׁנִּכְנַס אָדָם לַקֶּבֶר נִכְנַס בְּקוֹלוֹת. כְּשֶׁיָּקוּמוּ בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים אֵינוֹ דִּין שֶׁיָּקוּמוּ בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת.

תרגום

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ אֵינָם בָּאִים לָעוֹלָם אֶלָּא בְקוֹלוֹת: קוֹל חַיָּה, שֶׁכָּתוּב ׳בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים׳ (בראשית ג), וְכָתוּב - ׳וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים׳ (שם ל) - קוֹל גְּשָׁמִים, שֶׁכָּתוּב ׳קוֹל ה' עַל הַמָּיִם׳ (תהלים כט) - וְכָתוּב ׳כִּי קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם׳ (מלכים א יח) - קוֹל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁכָּתוּב ׳קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר׳ (ישעיה מ). מַה צָּרִיךְ כָּאן קוֹל בַּמִּדְבָּר אֶלָּא,? אָמַר רַבִּי זְרִיקָא, אֵלּוּ אוֹתָם קוֹלוֹת לְעוֹרֵר מֵתֵי מִדְבָּר. וּמִכָּאן שֶׁהוּא הַדִּין לְכָל הָעוֹלָם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, הֲרֵי שָׁנִינוּ, כְּשֶׁנִּכְנַס אָדָם לַקֶּבֶר, נִכְנַס בְּקוֹלוֹת. כְּשֶׁיָּקוּמוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים אֵינוֹ דִין שֶׁיָּקוּמוּ בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת?

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תנו רבנן ג' דברים הללו אינן באן לעולם אלא בקולות, קול חיה דכתיב, ׳בעצב תלדי בנים׳ (בראשית ג, טז) וכתיב, ׳וישמע אליה אלהים׳ (בראשית ל, כב). קול גשמים דכתיב, ׳קול יהו"ה על המים׳ (תהילים כט, ג) וכתיב, ׳כי קול המון הגשם׳ (מלכים א יח, מא). קול תחיית המתים דכתיב, ׳קול קורא במדבר׳ (ישעיהו מ, ג). מאי בעי הכא קלא במדברא. ׳אלא אמר׳ רבי זריקא אלין אנון קלייא לאתערא מתי מדבר, ומכאן דהוא הדין לכל העולם. אמר רבי יוחנן הא תנן כשנכנס אדם לקבר נכנס בקולות. כשיקומו בתחיית המתים אינו דין שיקומו בקולי קולות.

התרגום: שנו רבותינו, שלשה דברים הללו אינם באים לעולם אלא בקולות: קול חיה, שכתוב ׳בעצב תלדי בנים׳ (בראשית ג), וכתוב - ׳וישמע אליה אלהים׳ (שם ל) - קול גשמים, שכתוב ׳קול ה' על המים׳ (תהלים כט) - וכתוב ׳כי קול המון הגשם׳ (מלכים א יח) - קול תחית המתים, שכתוב ׳קול קורא במדבר׳ (ישעיה מ). מה צריך כאן קול במדבר אלא,? אמר רבי זריקא, אלו אותם קולות לעורר מתי מדבר. ומכאן שהוא הדין לכל העולם. אמר רבי יוחנן, הרי שנינו, כשנכנס אדם לקבר, נכנס בקולות. כשיקומו בתחית המתים אינו דין שיקומו בקולי קולות?

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: