ממלכת הזוהר › זוהר › וירא › מאמר 27: ׳וה׳ פקד את שרה - פקידת הגוף לתחיית המתים › פיסקה 11 (קטו ע"א)

משענתו בידו - הצדיקים עתידים להחיות מתים כאלישע

וירא · ׳וה׳ פקד את שרה - פקידת הגוף לתחיית המתים · מאמר 27 · פיסקה 11 · דף קטו ע"א

לשון הזוהר

אָמַר רַבִּי יצְּחָק מַאי דִכְתִיב, ׳עוֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחוֹבוֹת׳ (זכריה ח, ד) יְרוּשָׁלַם ׳וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרוֹב ימִים׳. מַאי טִיבוּתָא דָא (כדי) לְמֵיזַל כְּדֵין דִּכְתִיב ׳וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ׳. אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִצְּחָק (קלה א) עֲתִידִים הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא לְהַחֲיוֹת מֵתִים כֶּאֱלִישָׁע הַנָּבִיא, דִּכְתִיב, ׳וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְּיָדְךָ וָלֵךְ׳ (מלכים ב ד, כט). וּכְתִיב ׳וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנַּעַר׳. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דָּבָר שֶׁעֲתִידִים לַעֲשׂוֹת הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא אַתָּה רוֹצֶּה עַכְשָׁיו לַעֲשׂוֹת, מַה כְּתִיב ׳וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּשְׁעֶנֶת עַל פְּנֵי הַנַּעַר ואֵין קוֹל וְאֵין׳ עוֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב. אֲבָל הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא עָלָה בְּיָדָם הַבְטָחָה זוֹ, דִּכְתִיב, ׳וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ׳ (זכריה י, ד) כְּדֵי לְהַחֲיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים (מה מתים אותם) מֵהַגֵּרִים שֶׁנִּתְגַיְּירוּ מֵאוּמּוֹת הָעוֹלָם דִּכְתִיב בְּהוּ ׳כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת וְהַחוֹטֵא בֶּן מֵאָה שָׁנָה יְקוּלָל׳ (ישעיהו סה, כ). אָמַר רַבִּי יִצְּחָק סוֹפֵיהּ דִּקְרָא מוֹכִיחַ דִּכְתִיב ׳מֵרוֹב יָמִים׳.

תרגום

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מַה זֶּה שֶׁכָּתוּב ׳עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים׳ (זכריה ח, ד)? מַה טּוֹבָה הִיא זוֹ (כְּדֵי) לָלֶכֶת אָז שֶׁכָּתוּב ׳וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ׳? אֶלָּא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, עֲתִידִים הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא לְהַחֲיוֹת מֵתִים כֶּאֱלִישָׁע הַנָּבִיא, שֶׁכָּתוּב ׳וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךְ וָלֵךְ׳ (מלכים ב ד, כט) - וְכָתוּב ׳וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּעַר׳ - אָמַר לוֹ הקב"ה: דָּבָר שֶׁעֲתִידִים לַעֲשׂוֹת הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא אַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת עַכְשָׁו לַעֲשׂוֹת? מַה כָּתוּב? ׳וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּשְׁעֶנֶת עַל פְּנֵי הַנַּעַר וְאֵין קוֹל וְאֵין׳ (מלכים ב ד, לא) - עוֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב - אֲבָל הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא עָלָה בְיָדָם הַבְטָחָה זוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ, כְּדֵי לְהַחֲיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים׳ (זכריה ח) - (מִי הֵם הַמֵּתִים)? אוֹתָם מֵהַגֵּרִים שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם ׳כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת וְהַחוֹטֶא בֶּן מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל׳ (ישעיה סה, כ) - אָמַר רַבִּי יִצְחָק, סוֹף הַפָּסוּק מוֹכִיח, שֶׁכָּתוּב ׳מֵרֹב יָמִים׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי יצחק מאי דכתיב, ׳עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות׳ (זכריה ח, ד) ירושלם ׳ואיש משענתו בידו מרוב ימים׳. מאי טיבותא דא (כדי) למיזל כדין דכתיב ׳ואיש משענתו בידו׳. אלא אמר רבי יצחק (קלה א) עתידים הצדיקים לעתיד לבא להחיות מתים כאלישע הנביא, דכתיב, ׳וקח משענתי בידך ולך׳ (מלכים ב ד, כט). וכתיב ׳ושמת משענתי על פני הנער׳. אמר ליה קודשא בריך הוא דבר שעתידים לעשות הצדיקים לעתיד לבא אתה רוצה עכשיו לעשות, מה כתיב ׳וישם את המשענת על פני הנער ואין קול ואין׳ עונה ואין קשב. אבל הצדיקים לעתיד לבא עלה בידם הבטחה זו, דכתיב, ׳ואיש משענתו בידו׳ (זכריה י, ד) כדי להחיות בו את המתים (מה מתים אותם) מהגרים שנתגיירו מאומות העולם דכתיב בהו ׳כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקולל׳ (ישעיהו סה, כ). אמר רבי יצחק סופיה דקרא מוכיח דכתיב ׳מרוב ימים׳.

התרגום: אמר רבי יצחק, מה זה שכתוב ׳עד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלם ואיש משענתו בידו מרב ימים׳ (זכריה ח, ד)? מה טובה היא זו (כדי) ללכת אז שכתוב ׳ואיש משענתו בידו׳? אלא, אמר רבי יצחק, עתידים הצדיקים לעתיד לבא להחיות מתים כאלישע הנביא, שכתוב ׳וקח משענתי בידך ולך׳ (מלכים ב ד, כט) - וכתוב ׳ושמת משענתי על פני הנער׳ - אמר לו הקב"ה: דבר שעתידים לעשות הצדיקים לעתיד לבא אתה רוצה לעשות עכשו לעשות? מה כתוב? ׳וישם את המשענת על פני הנער ואין קול ואין׳ (מלכים ב ד, לא) - עונה ואין קשב - אבל הצדיקים לעתיד לבא עלה בידם הבטחה זו, שכתוב ׳ואיש משענתו בידו, כדי להחיות בו את המתים׳ (זכריה ח) - (מי הם המתים)? אותם מהגרים שנתגירו מאמות העולם, שכתוב בהם ׳כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקלל׳ (ישעיה סה, כ) - אמר רבי יצחק, סוף הפסוק מוכיח, שכתוב ׳מרב ימים׳.

מן המפרשים

מקדש מלך: מן המקבילה בתולדות מאמר ה, ז (קלה.) עתיד הקב"ה לשמוח וכו' כאן התחיל לפרש רמז יצחק לעולם התחיה הוא ענין השמחה שסודה מהבינה שע"כ כתב הרב לאמר בקבלת שבת שחל בי"ט גם בשמחה שיום טוב גי' ע"ג הוא ס"ג עם עשר אותיותיו. וסוד השמחה הוא…

נזר ישראל: וקח משענתי בידך וקח משענתי בידך כו'. משענת נקרא מה שאדם מדבק בבורא ב"ה. וכשהוא ' מרוב ימים ' היינו מא"א שהם היום ארוך מהם יהיו שיחיו המתים. ומשם הרפואה כמ"ש בא"ז (רצב:) , לכן נקרא ארך:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: