ממלכת הזוהר › זוהר › וירא › מאמר 22: ׳ויעל לוט מצוער׳ - סוד מלכום ופעור ושתי בנות היצר › פיסקה 6 (קי ע"ב)

העטרה עדות לזרע דוד - הראוי למלוך סובלה

וירא · ׳ויעל לוט מצוער׳ - סוד מלכום ופעור ושתי בנות היצר · מאמר 22 · פיסקה 6 · דף קי ע"ב

לשון הזוהר

מלכם דרגא דבני עמון הוא דכתיב ׳ותהי על ראש דוד׳, ומתמן הוה סהדותא לבנוי לעלמין ובה אשתמודע מאן דאיהו מן בנוי דדוד דאתחזי למלכא ודאי דאמרין מן דוד הוא (הגוף) דאפילו אתיליד בההוא יומא יכיל הוה למסבל ההיא עטרא על רישיה (דהא איהו) דהות משקל ׳ככר זהב ואבן יקרה׳ הות וב"נ אחרא לא יכיל למסבלא ודא הוא דכתיב ביואש ׳ויתן עליו את הנזר ואת העדות׳,

תרגום

מִלְכֹּם דַּרְגַּת בְּנֵי עַמּוֹן הוּא, שֶׁכָּתוּב ׳וַתְּהִי עַל רֹאשׁ דָּוִד׳ (שמואל ב יב, ל) - וּמִשָּׁם הָיְתָה עֵדוּת לְבָנָיו לְעוֹלָמִים, וּבָהּ נוֹדַע מִי הוּא מִן בְּנֵי דָוִד שֶׁרָאוּי לִמְלֹךְ וַדַּאי שֶׁאוֹמְרִים מִן דָּוִד הוּא (הַגּוּף). שֶׁאֲפִלּוּ שֶׁנּוֹלַד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, יָכוֹל הָיָה לִסְבֹּל אֶת הָעֲטָרָה הַהִיא עַל רֹאשׁוֹ (שֶׁהֲרֵי הוּא) שֶׁהָיָה מִשְׁקַל ׳כִּכַּר זָהָב וְאֶבֶן יְקָרָה׳ - הָיְתָה, וּבֶן אָדָם אַחֵר לֹא יָכוֹל לִסְבֹּל אוֹתָהּ. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּיוֹאָשׁ, ׳וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַנֵּזֶר וְאֶת הָעֵדוּת׳ (מלכים ב יא, יב).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: מלכם דרגא דבני עמון הוא דכתיב ׳ותהי על ראש דוד׳, ומתמן הוה סהדותא לבנוי לעלמין ובה אשתמודע מאן דאיהו מן בנוי דדוד דאתחזי למלכא ודאי דאמרין מן דוד הוא (הגוף) דאפילו אתיליד בההוא יומא יכיל הוה למסבל ההיא עטרא על רישיה (דהא איהו) דהות משקל ׳ככר זהב ואבן יקרה׳ הות וב"נ אחרא לא יכיל למסבלא ודא הוא דכתיב ביואש ׳ויתן עליו את הנזר ואת העדות׳,

התרגום: מלכם דרגת בני עמון הוא, שכתוב ׳ותהי על ראש דוד׳ (שמואל ב יב, ל) - ומשם היתה עדות לבניו לעולמים, ובה נודע מי הוא מן בני דוד שראוי למלך ודאי שאומרים מן דוד הוא (הגוף). שאפלו שנולד באותו היום, יכול היה לסבל את העטרה ההיא על ראשו (שהרי הוא) שהיה משקל ׳ככר זהב ואבן יקרה׳ - היתה, ובן אדם אחר לא יכול לסבל אותה. וזהו שכתוב ביואש, ׳ויתן עליו את הנזר ואת העדות׳ (מלכים ב יא, יב).

מן המפרשים

אור החמה: קי: ה"ג ואבן יקרה הוות ובר נש אחרא לא יכיל למסבל ודא הוא וכו'. מן עמון אתעטר דוד מלכא היינו עטרה מלכום דקאמר בסמוך. והשתא ניחא שלא הזכיר נעמ' כלל שהיתה עמונית אלא סוד עטרה זו בלבד ובזה לא קשה מידי לעיל דקאמר בזוהר ובקומה חסר…

הסולם: מלכם דרנא דבני עמון וכו': מלכם הוא מדרגת בני עמון, שכתוב, ותהי על ראש דוד . ומשם היה עדות לבניו לעולם, ובה, ניכר מי שהוא מן בניו של דוד הראוי למלוכה, דהיינו אם היה יכול לישא הכתר על ראשו, ודאי אמרו שהוא מזרע דוד, שאפילו באותו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: