ממלכת הזוהר › זוהר › וירא › מאמר 21: ׳ויעל לוט מצוער וישב בהר׳ - מסיבות המתהפכות ועליית היצר לפתות › פיסקה 32 (קיב ע"א)

עונת תלמידי חכמים - ׳ואת שבתותי קדשו׳

וירא · ׳ויעל לוט מצוער וישב בהר׳ - מסיבות המתהפכות ועליית היצר לפתות · מאמר 21 · פיסקה 32 · דף קיב ע"א

לשון הזוהר

רַבִּי אַבָּא אָמַר מַאי דִכְתִיב, ׳וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ׳ (יחזקאל כ, כ), אֶלָּא אֵין עוֹנָתָן שֶׁל תַּלְמִּידֵּי חֲכָמִים אֶלָּא מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, וּמַזְהַר לְהוּ דְּהוֹאִיל דְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָה דְּמִצְּוָה הוּא, קַדֵּשׁוּ. כְּלוֹמַר קַדְשׁוּ עַצְּמְכֶם בְּשַׁבְּתוֹתַי בְּהַהוּא תַּשְׁמִישׁ דְּמִצְּוה. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב הַאי מַאן דְּעָיִיל לְקַרְתָּא וְחָמֵי נַשֵּׁי שַׁפִּירָן, יַרְכִּין עֵינוֹי וְיֵימָא הָכִי, בָּךְ (נ"א סך) סָפָאן אִיגְזַר אִיגְזַרְנָא (קרדינא) קַרְדִיטָא תְּקִיל פּוּק פּוּק דְּאֲבוֹי קַדִּישָׁא דְּשַׁבַּתָּא הוּא. מַאי טַעְמָא דְּחֲמִימוּת דְּאָרְחָא שָׁלַט בֵּיהּ וְיָכִיל יִצֶּר הָרָע לְשָׁלְטָא עֲלוֹי, (עד כאן מדרש הנעלם)

תרגום

רַבִּי אַבָּא אָמַר, מַה זֶּה שֶׁכָּתוּב ׳וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ׳ (יחזקאל כ, כ)? אֶלָּא אֵין עוֹנָתָם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֶלָּא מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת. וּמַזְהִיר אוֹתָם, שֶׁהוֹאִיל וְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה הוּא מִצְוָה - קַדֵּשׁוּ, כְּלוֹמַר קַדְּשׁוּ עַצְמְכֶם בְּשַׁבְּתוֹתַי בְּאוֹתוֹ תַשְׁמִישׁ שֶׁל מִצְוָה. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מִי שֶׁנִּכְנָס לָעִיר וְרוֹאֶה נָשִׁים יָפוֹת, יַרְכִּין עֵינָיו וְיֹאמַר כָּךְ: בְּךְ (רְאֵה) מֵחֲשׁוּבִים חָצוֹב נֶחְצַבְתִּי (חזק) דְּפוּס הַתְּקָלָה, צֵא צֵא, שֶׁאָבִיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁל שַׁבָּת הוּא. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁחֲמִימוּת הַדֶּרֶךְ שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, וְיָכוֹל יֵצֶר הָרָע לִשְׁלֹט עָלָיו. עַד כָּאן מִדְרַשׁ הַנֶּעְלָם

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי אבא אמר מאי דכתיב, ׳ואת שבתותי קדשו׳ (יחזקאל כ, כ), אלא אין עונתן של תלמידי חכמים אלא משבת לשבת, ומזהר להו דהואיל דתשמיש המטה דמצוה הוא, קדשו. כלומר קדשו עצמכם בשבתותי בההוא תשמיש דמצוה. אמר רב יהודה אמר רב האי מאן דעייל לקרתא וחמי נשי שפירן, ירכין עינוי ויימא הכי, בך (נ"א סך) ספאן איגזר איגזרנא (קרדינא) קרדיטא תקיל פוק פוק דאבוי קדישא דשבתא הוא. מאי טעמא דחמימות דארחא שלט ביה ויכיל יצר הרע לשלטא עלוי, (עד כאן מדרש הנעלם)

התרגום: רבי אבא אמר, מה זה שכתוב ׳ואת שבתותי קדשו׳ (יחזקאל כ, כ)? אלא אין עונתם של תלמידי חכמים אלא משבת לשבת. ומזהיר אותם, שהואיל ותשמיש המטה הוא מצוה - קדשו, כלומר קדשו עצמכם בשבתותי באותו תשמיש של מצוה. אמר רב יהודה אמר רב, מי שנכנס לעיר ורואה נשים יפות, ירכין עיניו ויאמר כך: בך (ראה) מחשובים חצוב נחצבתי (חזק) דפוס התקלה, צא צא, שאביו הקדוש של שבת הוא. מה הטעם? משום שחמימות הדרך שולטת בו, ויכול יצר הרע לשלט עליו. עד כאן מדרש הנעלם

מן המפרשים

הסולם: אמר ר' יהודה אמר רב וכו': אר"י א"ר, כל מי שנכנס לעיר ורואה נשים יפות, ישפיל עיניו, ויאמר כך. סך ראה, ספאן, אגזר אגזרנא, שנחצב נחצבתי מן הורים ספונים, דהיינו חשובים. קרדינא תקיל, פוק פוק, מכשול הקשה, דהיינו הקליפה המביאה הרהורי…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר