׳ויעל לוט מצוער וישב בהר׳
מסיבות המתהפכות ועליית היצר לפתות
עליית לוט מצוער - שראה שקרוב לסדום
׳וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר׳ (בראשית יט, ל) - ׳הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו׳ - עִמּוֹ וְגוֹ'. מָה הַטַּעַם?הרי אמר לו המלאך 'המלט שמה', והיה בטוח בצוער על פי המלאך, ולמה עלה להר? (כתם פז) מִשּׁוּם שֶׁרָאָה שֶׁהָיָה קָרוֹב לִסְדוֹם וְעָלָה מִשָּׁם.ולא נחה דעתו אפילו בדברי המלאך (כתם פז)
בלשון הזוהר
׳וַיַּעַל לוֹט מִצֹּעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר׳ (בראשית יט, ל) ׳הוּא וּשְׁתֵּי בְנוֹתָיו׳ עִמּוֹ וְגו'. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּחָמָא דְּהֲוָה קָרִיב לִסְדוֹם וְאִסְתַּלַּק מִתַּמָּן.
׳והוא מסבות מתהפך׳ - מסבב סיבובים והופך מעשיו
רַבִּי יִצְחָק פָּתַח, ׳וְהוּא מְסִבּוֹת מִתְהַפֵּךְ בְּתַחְבּוּלֹתָו לְפָעֳלָם וְגוֹ'׳ (איוב לז, יב). הקב"ה מְסַבֵּב סִבּוּבִים בָּעוֹלָם וּמֵבִיא גַּחֲלֵי אֵשׁ צַחִים לַעֲשׂוֹת מַעֲשָׂיו, וְאַחַר כָּךְ הוֹפֵךְ אוֹתָם וְעוֹשֶׂה אוֹתָם בְּגָוֶן אַחֵר.
בלשון הזוהר
רַבִּי יִצְחָק פָּתַח ׳וְהוּא מְסִיבּוֹת מִתְהַפֵּךְ בְּתַחְבּוּלתָיו לְפָעֳלָם וְגו'׳ (איוב לז, יב). קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְסַבֵּב סִבּוּבִין דְּעָלְמָא וְאַיְיתֵי קוּמְרִין טְהִירִין לְמֶעְבַּד עוֹבָדוֹי, וּלְבָתַר מְהַפֵּךְ לוֹן וְעָבִיד לוֹן כְּגַוְונָא אָחֳרָא.
׳בתחבולותיו לפעלם׳ - כמעשי בני אדם כך מהפכם
וּבַמֶּה? ׳בְּתַחְבּוּלֹתָו׳ - עוֹשֶׂה תַחְבּוּלוֹת וּמְסַבֵּב סִבּוּבִים כְּדֵי לַהֲפֹךְ אוֹתָם, וְלֹא כְּמוֹ אוֹתָם הָרִאשׁוֹנִים. ׳לְפָעֳלָם׳ - מִשּׁוּם פָּעֳלָם שֶׁל בְּנֵי אֱנוֹשׁ, כְּמוֹ שֶׁהֵם עוֹשִׂים מַעֲשִׂים, כָּךְ הוּא מְהַפֵּךְ אוֹתָם. ׳כֹּל אֲשֶׁר יְצַוֵּם עַל פְּנֵי תֵבֵל אָרְצָה׳ - מִשּׁוּם מַעֲשֵׂי בְּנֵי אָדָם הוּא מְהַפֵּךְ אוֹתָם מְסִבּוֹת בְּכָל מַה שֶּׁהוּא מְצַוֶּה אוֹתָם ׳עַל פְּנֵי תֵבֵל וְגוֹ'׳.
בלשון הזוהר
וּבְמָּה. ׳בְּתַחְבּוּלוֹתָיו׳ - עָבִיד תַּחְבּוּלִין וּמְסַבֵּב סִבּוּבִין לַאֲפָכָא לוֹן וְלָאו כְּאִנּוּן קַדְמָאֵי. ׳לְפָעֳלָם׳ - בְּגִין פָּעֳלָם דִּבְנֵי נָשָׁא, כְּמָה דְאִנּוּן עָבְדִין עוֹבָדִין הָכִי מְהַפֵּךְ לוֹן. ׳כֹּל אֲשֶׁר יְצַוֵּם עַל פְּנֵי תֵבֵל אָרְצָה׳ - בְּגִין דְּעוֹבָדִין דִּבְנֵי נָשָׁא מְהַפֵּךְ לְאִנּוּן מְסִבּוֹת בְּכָל מַה דְּאִיהוּ פַּקִּיד לוֹן ׳עַל פְּנִי תֵבֵל וְגו'׳.
היפוך המעשים משיחשבו בני אדם שיתקיימו
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, ׳וְהוּא מְסִבּוֹת מִתְהַפֵּךְ׳ (איוב לז, יב) - הקב"ה מְסַבֵּב סִבּוּבִים וּמֵבִיא מַעֲשִׂים בָּעוֹלָם לְהִתְקַיֵּם, וְאַחַר שֶׁחוֹשְׁבִים בְּנֵי אָדָם שֶׁיִּתְקַיְּמוּ אוֹתָם מַעֲשִׂים, הקב"ה הוֹפֵךְ אוֹתָם אֶת אוֹתָם מַעֲשִׂים מִכְּמוֹ שֶׁהָיוּ בַּהַתְחָלָה.
בלשון הזוהר
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, ׳וְהוּא מְסִבּוֹת מִתְהַפֵּךְ׳ (איוב לז, יב) - הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְסַבֵּב סִבּוּבִין וְאַיְיתֵי עוֹבָדִין בְּעָלְמָא לְאִתְקָיְימָא, וּלְבָתַר דְּחֲשִׁיבוּ בְּנֵי נָשָׁא דְּיִתְקָיְימוּן אִנּוּן עוֹבָדִין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְהַפֵּךְ לוֹן לְאִנּוּן עוֹבָדִין מִכְּמָה דְּהֲווּ בְּקַדְמִיתָא.
משל האומן ההופך כלי חרס על הגלגל
׳בְּתַחְבּוּלֹתָו׳ - ׳בְּתַחְבּוּלָתוֹ׳ כָּתוּב, כְּמוֹ הָאֻמָּן הַזֶּה שֶׁעוֹשֶׂה כְּלֵי חֶרֶס, בְּעוֹד שֶׁאוֹתוֹ הַגַּלְגַּל מִסְתּוֹבֵב לְפָנָיו, חוֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת כְּגוֹן זֶה - עוֹשֶׂה, חוֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת כְּגוֹן אַחֵר - עוֹשֶׂה, מְהַפֵּךְ כְּלִי זֶה לִכְלִי אַחֵר מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ הַגַּלְגַּל סוֹבֵב לְפָנָיו, כָּךְ הקב"ה מְהַפֵּךְ אֶת מַעֲשָׂיו שֶׁהוּא עוֹשֶׂה. ׳בְּתַחְבּוּלֹתָו׳ חָסֵר יו"ד, וּמַהוּ? זֶה בֵּית דִּין לְמַטָּה שֶׁהוּא גַלְגַּל הַסּוֹבֵב לְפָנָיו, וְעַל זֶה הוּא מְהַפֵּךְ כֵּלִים מִכְּלִי זֶה לִכְלִי אַחֵר.
בלשון הזוהר
׳בְּתַחְבּוּלוֹתָיו׳ - ׳בְּתַחְבּוּלָתוֹ׳ כְּתִיב, כְּהַאי אוֹמָנָא דְּעָבִיד מָאנִין דְּחַרְסָא, בְּעוֹד דְּהַהִיא טִיקְלָא אִסְתַּחֲרַת קַמֵיהּ, חָשִׁיב לְמֶעְבַּד כְּגַוְונָא דָּא עָבִיד, חָשִׁיב לְמֶעְבַּד כְּגַוְונָא אָחֳרָא עָבִיד, מְהַפֵּךְ מָאנָא דָּא לְמָאנָא דָא, בְּגִין דְּהַהוּא טִיקְלָא אִסְתַּחֲרַת קַמֵּיהּ, כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְהַפֵּךְ עוֹבָדוֹי דְּאִיהוּ עָבִיד. ׳בְּתַחְבּוּלֹתָו׳ חָסֵר יו"ד, וּמַאן אִיהוּ, דָּא בֵּי דִינָא לְתַתָּא דְּאִיהוּ טִקְלָא דְּאִסְתַּחֲרַת קַמֵּיהּ, וְעַל דָּא מְהַפֵּךְ מָאנִין מִמָּאנָא דָא לְמָאנָא אָחֳרָא.
הטיבו מעשיהם - הגלגל סובב לימין להיטיב
וְכָל זֶה כְּפִי פָעֳלָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם, אִם בְּנֵי אָדָם מְטִיבִים מַעֲשֵׂיהֶם - אוֹתוֹ הַגַּלְגַּל הַסּוֹבֵב מְסוֹבֵב אוֹתָם יָמִינָה, וְאָז נַעֲשִׂים מַעֲשִׂים בָּעוֹלָם לְהֵיטִיב לָהֶם כָּרָאוּי. וְהַגַּלְגַּל סוֹבֵב תָּמִיד וְלֹא שׁוֹקֵט בְּאוֹתוֹ צַד הַיָּמִין, וְהָעוֹלָם מִתְגַּלְגֵּל בּוֹ.
בלשון הזוהר
וְכָל דָּא כְּפִי פָּעֳלָם דִּבְנֵי נָשָׁא, אִי מְטִיבִין בְּנֵי נָשָׁא עוֹבָדֵיהוֹן, הַהוּא טִקְלָא דְּסַחֲרָא אַסְחָרַת לוֹן לְיָמִינָא, וּכְדֵין אִתְעֲבִידוּ עוֹבָדִין בְּעָלְמָא לְאוֹטָבָא לוֹן כְּדְקָא יְאוּת. וְטִיקְלָא אַסְחָרַת תָּדִיר וְלָא שָׁכִיךְ בְּהַהוּא סִטְרָא דְּיָמִינָא וְעָלְמָא מִתְגַּלְגְּלָא בֵּיהּ.
באו להרע - מסבב אותה לצד שמאל
בָּאוּ בְּנֵי אָדָם לְהָרַע - תַּחְבּוּלָתוֹ שֶׁסּוֹבֶבֶת תָּמִיד וְהָיְתָה עוֹמֶדֶת בַּסִּבּוּב שֶׁל הַיָּמִין, הקב"ה מְסוֹבֵב אוֹתָהּ לְצַד שְׂמֹאל וּמְהַפֵּךְ מְסִבּוֹת וְכֵלִים שֶׁהָיוּ בַּתְּחִלָּה לְאוֹתוֹ צַד שְׂמֹאל.
בלשון הזוהר
אָתוּ בְּנֵי נָשָׁא לְאַבְאָשָׁא, תַּחְבּוּלָתוֹ דְּאַסְחַר תָּדִיר וְהֲוָה קָיְימָא בְּאַסְחָרוּתָא דְּיָמִינָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַסְחַר לֵיהּ בְּסִטְרָא דִּשְׂמָאלָא וּמְהַפֵּךְ מְסִבּוֹת וּמָאנִין דְּהֲווּ בְּקַדְמִיתָא לְהַהוּא סְטַר שְׂמָאלָא.
הגלגל סובב להרע - עד שישובו בני אדם
וְאָז הַגַּלְגַּל סוֹבֵב וְנַעֲשִׂים מַעֲשִׂים בָּעוֹלָם לְהָרַע לִבְנֵי אָדָם. וְהַגַּלְגַּל סוֹבֵב לְאוֹתוֹ צַד עַד שֶׁבְּנֵי אָדָם שָׁבִים לְהֵיטִיב מַעֲשֵׂיהֶם. וְהַגַּלְגַּל עוֹמֵד בְּמַעֲשֵׂי בְּנֵי הָאָדָם. וְעַל כָּךְ ׳בְּתַחְבּוּלֹתָו׳ לְפָעֳלָם, וְלֹא עוֹמֵד תָּמִיד.
בלשון הזוהר
וּכְדֵין טִקְלָא אַסְחָרָא וְאִתְעֲבִידוּ עוֹבָדִין בְּעָלְמָא לְאַבְאָשָׁא לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא. וְטִקְלָא אַסְחַר לְהַהוּא סִטְרָא עַד דִּבְנֵי נָשָׁא תָּיְיבִין לְאוֹטָבָא עוֹבָדֵיהוֹן. וְטִקְלָא קָיְימָא בְּעוֹבָדִין דִּבְנֵי נָשָׁא. וְעַל דָּא ׳בְּתַחְבּוּלָתוֹ לְפָעֳלָם׳, וְלָא קָיְימָא תָּדִיר.
יציאת ישמעאל מאברהם - עד שלא נימול
בֹּא רְאֵה, הקב"ה גּוֹרֵם סִבּוּבִים וּמַעֲשִׂים בָּעוֹלָם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת הַכֹּל כָּרָאוּי. וְהַכֹּל יוֹצֵא מֵהָעִקָּר וְהַשֹּׁרֶשׁ שֶׁלְּמַעְלָה. קֵרַב אֶת אַבְרָהָם אֵלָיו - יָצָא מִמֶּנּוּ יִשְׁמָעֵאל, שֶׁלֹּא הָיָה אַבְרָהָם מָהוּל כְּשֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא לְמַטָּה וְלֹא נִשְׁלַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ. אַחַר כָּךְ הקב"ה סִבֵּב סִבּוּבִים בְּתַחְבּוּלוֹתָיו וְנִמּוֹל אַבְרָהָם, וְנִכְנַס בִּבְרִית וְנִשְׁלַם בִּשְׁמוֹ וְנִקְרָא אַבְרָהָם, וְה' עֶלְיוֹנָה עִטְּרָה אוֹתוֹ בְּסוֹד שֶׁל מַיִם מֵרוּחַ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּרַם סִבּוּבִין וְעוֹבָדִין בְּעָלְמָא בְּגִין לְמֶעְבַּד כֹּלָּא כְּדְקָא יְאוּת. וְכֹלָּא נָפְקָא מֵעִקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דִּלְעֵילָא. אַקְרִיב אַבְרָהָם לְגַבֵּיהּ, נָפַק מִנֵּיהּ יִשְׁמָעֵאל דְּלָא הֲוָה אַבְרָהָם גָּזִיר כַּד נָפַק מִנֵּיהּ, בְּגִין דְּאִיהוּ לְתַתָּא וְלָא אִשְׁתְּלִים בְּאָת קְיָימָא קַדִּישָׁא. לְבָתַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סִבֵּב סִבּוּבִין בְּתַחְבּוּלוֹתָיו וְאִתְגְּזַר אַבְרָהָם וְעָאל בַּבְּרִית וְאִשְׁתְּלִים בִּשְׁמֵיהּ וְאִקְרֵי אַבְרָהָם, וְה' עִלָּאָה אַעֲטָרַת לֵיהּ בְּרָזָא דְּמַיִם מֵרוּחַ.
יצחק זרע קודש - נקשר למעלה בסוד אש ממים
כֵּיוָן שֶׁהַסּוֹד (שֶׁל ה"א) נִשְׁלַם וְהוּא נִמּוֹל, יָצָא מִמֶּנּוּ יִצְחָק וְהָיָה זֶרַע קֹדֶשׁ, וְנִקְשַׁר לְמַעְלָה בְּסוֹד שֶׁל אֵשׁ מִמַּיִם, וְעַל זֶה כָּתוּב ׳וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת׳ (ירמיהו ב, כא), וְלֹא נִקְשַׁר בְּאוֹתוֹ הַסִּטְרָא אֲחֳרָא.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּרָזָא אִשְׁתְּלִים וְאִתְגְּזַר, נָפַק מִנֵּיהּ יִצְחָק וְהֲוָה זַרְעָא קַדִּישָׁא וְאִתְקַשַּׁר לְעֵילָא בְּרָזָא דְּאֵשׁ מִמַּיִם, וְעַל דָּא כְּתִיב ׳וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק כֻּלּה זֶרַע אֱמֶת׳ (ירמיהו ב, כא). וְלָא אִתְקְשַׁר בְּהַהוּא סִטְרָא אָחֳרָא.
שתי אומות מלוט - נקשרות בצד הראוי להן
בֹּא רְאֵה, לוֹט, יָצְאוּ מִמֶּנּוּ וּמִבְּנוֹתָיו שְׁתֵּי אֻמּוֹת נִפְרָדוֹת וְנִקְשְׁרוּ בְּאוֹתוֹ צַד שֶׁרָאוּי לָהֶם, וְעַל זֶה הקב"ה מְסוֹבֵב סִבּוּבִים וּמְגַלְגֵּל גִּלְגּוּלִים בָּעוֹלָם שֶׁהַכֹּל יֵעָשֶׂה כָּרָאוּי וְיִתְקַשֵּׁר הַכֹּל בִּמְקוֹמוֹ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, לוֹט נָפְקוּ מִנֵּיהּ וּמִבְּנָתֵיהּ תְּרִין אוּמִין מִתְפָּרְשָׁן, וְאִתְקְשָׁרוּ בְּהַהוּא סִטְרָא דְּאִתְחֲזֵי לוֹן, וְעַל דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְסַבֵּב סִבּוּבִין וּמְגַלְגֵּל גִּלְגּוּלִין בְּעָלְמָא דְּיִתְעֲבִיד כֹּלָּא כְּדְקָא יְאוּת וְיִתְקַשַּׁר כֹּלָּא בְּאַתְרֵיהּ.
היין שהזדמן במערה - סוד יציאת שתי האומות
בֹּא רְאֵה, נָאֶה הָיָה לְלוֹט שהקב"ה יוֹצִיא מִמֶּנּוּ (ומבנותיו) וּמֵאִשְׁתּוֹ שְׁתֵּי הָאֻמּוֹת הַלָּלוּ, אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְהִתְקַשֵּׁר בִּמְקוֹמָם הָרָאוּי לָהֶם. וְנַעֲשׂוּ מִתּוֹךְ יַיִן, וְאוֹתוֹ הַיַיִן הִזְדַּמֵּן לָהֶם בַּמְּעָרָה הַהִיא בַּלַּיְלָה, וְזֶהוּ הַסּוֹד שֶׁנַּעֲשׂוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַיִן וַיִּשְׁכָּר׳, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר וּבֵאֲרוּהָ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, יָאוֹת הֲוָה לְלוֹט דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָפִיק מִנֵּיהּ (ומבנתיה) וּמֵאִתְּתֵיהּ תְּרִין אוּמִין אִלֵּין, אֶלָּא בְּגִין לְאִתְקַשָּׁרָא בְּאַתְרַיְיהוּ דְּאִתְחֲזֵי לְהוּ. וְאִתְעֲבִידוּ מִגּוֹ יֵינָא, וְהַהוּא יֵינָא אִזְדַּמַּן לְהוֹן בַּמְּעַרְתָּא הַהִיא לֵילְיָא, וְדָא הוּא רָזָא דְּאִתְעֲבִידוּ כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר ׳וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַיִן וַיִּשְׁכָּר׳ וְהָא אִתְּמָר וְאוּקְמוּהָ.
מואב בחוצפה - ובן עמי בצניעות
בֹּא רְאֵה, מוֹאָב וְעַמּוֹן הֵן קָרְאוּ לָהֶם שֵׁמוֹת,השמות מגלים את אופיין של שתי האחיות: חוצפת הבכירה וצניעות הצעירה ׳מוֹאָב׳ - מֵאָב. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, הַבְּכִירָה אָמְרָה בְּחֻצְפָּה, אָמְרָה ׳מוֹאָב׳, מֵאַבָּא הוּא. היא קראה לשם על שם אביה, בלי בושה וְהַצְּעִירָה גַּם הִיא ׳יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי׳ - בִּצְנִיעוּת אָמְרָה ׳בֶּן עַמִּי׳. ׳בֶּן עַמִּי׳, וְלֹא אָמְרָה מִמִּי הוּא. הצעירה קראה ׳בן עמי׳ בצניעות, בלי לפרט ממי הוא
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מוֹאָב וְעַמּוֹן אִנּוּן קָרָאן לוֹן שְׁמָהָן, ׳מוֹאָב׳ מֵאָב. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, בְּכִירָה בַּחֲצִיפוּ אָמְרָה ׳מוֹאָב׳, מֵאַבָּא הוּא. וְהַצְּעִירָה גַּם הִיא ׳יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי׳. בִּצְנִיעוּ אָמְרָה ׳בֶּן עַמִּי׳. ׳בַּר עַמִּי׳, וְלָא אָמְרָה מִמָּאן הֲוָה.
הנקוד על וא"ו ׳ובקומה׳ - סיוע של מעלה למשיח
בֹּא רְאֵה, בַּהַתְחָלָה כָּתוּב ׳וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ׳ (בראשית יט, לג) - בוא"ו, וְנָקוּד עַל וא"ו, מִשּׁוּם שֶׁסִּיּוּעַ מִלְמַעְלָה הָיָה נִמְצָא בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁעָתִיד מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לָצֵאת מִמֶּנּוּ, וְלָכֵן נִשְׁלַם כָּאן בוא"ו. וּבָאַחֶרֶת כָּתוּב ׳וּבְקֻמָהּ׳, חָסֵר וי"ו, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יָצָא מִמֶּנָּה חֵלֶק לקב"ה כְּמוֹ הָאַחֶרֶת הַזּוֹ, וְעַל זֶה כָּתוּב בָּאַחֶרֶת הַזּוֹ הַגְּדוֹלָה ׳וּבְקוּמָהּ׳ בוא"ו מָלֵא וְנָקוּד עָלָיו.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּקַדְמִיתָא כְּתִיב ׳וְלָא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ׳ (בראשית יט, לג) בוא"ו וְנָקוּד עַל וא"ו, בְּגִין דְּסִיּוּעָא דְּעֵילָא הֲוָה אִשְׁתְּכַח בְּהַהוּא עוֹבָדָא דְּזַמִּין מַלְכָּא מְשִׁיחָא לְנָפְקָא מִנֵּיהּ, וּבְגִין כָּךְ אִשְׁתְּלִים הָכָא בוא"ו. וּבְאָחֳרָא כְּתִיב ׳וּבְקֻמָּהּ׳ חָסֵר וי"ו, בְּגִין דְּלָא נָפַק מִינָּהּ חוּלְקָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּהַאי אָחֳרָא, וְעַל דָּא כְּתִיב בְּהַאי אָחֳרָא קְשִׁישָׁא ׳וּבְקוּמָהּ׳ בוא"ו מָלֵא וְנָקוּד עֲלָהּ.
׳ובקומה׳ - קימת רות שהוקמו ממנה כל המלכים
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, לֹא יָדַע שֶׁעָתִיד הקב"ה לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּה דָּוִד הַמֶּלֶךְ וּשְׁלֹמֹה וְכָל שְׁאָר הַמְּלָכִים וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. עוֹד ׳וּבְקוּמָהּ׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּרוּת ׳וַתָּקָם בְּטֶרֶם יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְגוֹ'׳ (רות ג, יד). וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיְתָה לָהּ קִימָה וַדַּאי, הִתְחַבֵּר עִמָּהּ בֹּעַז לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ, וְהוּקְמוּ מִמֶּנָּה כָּל הַמְּלָכִים הַלָּלוּ וְכָל הָעִלּוּי שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְלֹא יָדַע ׳בְּשִׁכְבָהּ׳, שֶׁכָּתוּב ׳וַתִּשְׁכַּב מַרְגְּלוֹתָו עַד הַבֹּקֶר׳. ׳וּבְקוּמָהּ׳, שֶׁכָּתוּב ׳בְּטֶרֶם יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְגוֹ'׳. מִשּׁוּם כָּךְ ׳וּבְקוּמָהּ׳ נָקוּד וא"ו.
בלשון הזוהר
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, לָא יְדַע דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאוֹקְמָא מִינָהּ דָּוִד מַלְכָּא וּשְׁלֹמֹה וְכָל שְׁאָר מַלְכִין וּמַלְכָּא מְשִׁיחָא. תּוּ ׳וּבְקוּמָהּ׳, דִּכְתִיב בְּרוּת ׳וַתָּקָם בְּטֶרֶם יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְגו'׳ (רות ג, יד). וּבְהַהוּא יוֹמָא הֲוָה לָהּ קִימָה וַדַּאי אִתְחַבַּר עִמָּהּ בֹּעַז לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ, וְאִתָּקַם מִנָּהּ כָּל הַנֵּי מַלְכִין וְכָל עִלּוּיָא דְיִשְׂרָאֵל. וְלָא יָדַע ׳בְּשִׁכְבָהּ׳ דִּכְתִיב ׳וַתִּשְׁכַּב מַרְגְּלוֹתָיו עַד הַבֹּקֶר׳. ׳וּבְקוּמָהּ׳ דִּכְתִיב ׳וַתָּקָם בְּטֶרֶם יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְגו'׳. בְּגִין כָּךְ ׳וּבְקוּמָהּ׳ נְקוּד וא"ו.
עַנְוְתָנוּת אַבְרָהָם - שֶׁלֹּא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל לוֹט
בֹּא רְאֵה אֶת עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ בַּתְּחִלָּה, כְּשֶׁרָצָה הקב"ה לַעֲשׂוֹת דִּין בִּסְדוֹם, לֹא בִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ רַחֲמִים עַל לוֹט. חשש שבקשה כזו תנכה מזכויותיו (כתם פז) (שֶׁהֲרֵי) אַחַר שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן׳ - לֹא בִקֵּשׁ עַל לוֹט וְלֹא אָמַר עָלָיו לקב"ה כְּלוּם. אַף כָּךְ לֹא אָמַר לוֹ הקב"ה דָּבָר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב אַבְרָהָם כלומר הקב"ה עצמו נמנע מלהזכיר את לוט שהקב"ה גָּרַע מִזְּכוּתוֹ כְּלוּם.כדי שלא יחשוב אברהם שהצלת לוט נעשית על חשבון זכויותיו
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, עִנְוְתָנוּתָא דְאַבְרָהָם דְּהָא אֲפִילּוּ בְּקַדְמִיתָא כַּד בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד דִּינָא בִּסְדוֹם לָא בָעָא מִנֵּיהּ רַחֲמֵי עַל לוֹט (דהא). לְבָתַר דִּכְתִיב ׳וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן׳ לָא תָבַע עֲלֵיהּ דְּלוֹט וְלָא אָמַר עֲלֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּלוּם, אוּף הָכִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אָמַר לֵיהּ מִידִי, בְּגִין דְּלָא יַחֲשֹׂב אַבְרָהָם דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּרַע מִזְכוּתֵיהּ כְּלוּם.
מסר נפשו להצילו - ולא רצה לגרוע משל קונו
וְאִם תֹּאמַר שֶׁאַבְרָהָם לֹא הֶחְשִׁיב בְּלִבּוֹ אֶת לוֹט לִכְלוּם - הֲרֵי מָסַר נַפְשׁוֹ לָלֶכֶת לְהִלָּחֵם בַּקְּרָב עִם חֲמִשָּׁה מְלָכִים חֲזָקִים,ובדרך הטבע הדבר סכנה גמורה (כתם פז) ובדרך הטבע הדבר סכנה גמורה (כתם פז) כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו׳ (בראשית יד, יד) - וְכָתוּב ׳וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה׳, וְכָתוּב ׳וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגוֹ'׳.שהשיבו את לוט ואת כל רכושו, הצלה שלמה שהשיבו את לוט ואת כל רכושו, הצלה שלמה אֲבָל בָּאַהֲבָה שֶׁאָהַב אֶת הקב"ה וְרָאָה שֶׁמַּעֲשָׂיו שֶׁל לוֹט אֵינָם כְּשֵׁרִים כָּרָאוּי,לא רצה שיחסר דבר מכבוד שמים בגללו, כי אהבת הקב"ה קדמה אצלו לאהבת קרוב לֹא רָצָה אַבְרָהָם שֶׁבִּגְלָלוֹ יַעֲזֹב הקב"ה כְּלוּם מִשֶּׁלּוֹ, לא רצה שיחסר דבר מכבוד שמים בגללו, כי אהבת הקב"ה קדמה אצלו לאהבת קרוב וְלָכֵן לֹא בִקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף.מי שמסר נפשו להציל את לוט במלחמה ודאי אכפת לו ממנו, ומה שלא ביקש עליו נובע מכבוד שמים ולא מחוסר אהבה
בלשון הזוהר
וְאִי תֵימָא דְּאַבְרָהָם לָא הֲוָה חָשִׁיב לֵיהּ לְלוֹט בְּלִבֵּיהּ כְּלוּם, הָא מָסַר נַפְשֵׁיהּ לְמֵיהַךְ לְאַגָּחָא קְרָבָא בַּחֲמִשָּׁה מְלָכִין תַּקִּיפִין, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וְגו'׳ (בראשית יד, יד). וּכְתִיב ׳וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה׳. וּכְתִיב ׳וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגו'׳. אֲבָל בִּרְחִימוּתָא דִּרְחִים לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְחָמָא עוֹבָדוֹי דְלוֹט דְּלָא כַשְׁרָן כְּדְקָא יְאוּת, לָא בָעָא אַבְרָהָם דִּבְגִינֵיהּ יִשְׁבּוֹק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּלוּם מִדִּילֵיהּ, וּבְגִינֵי כָךְ לָא תָבַע עֲלֵיהּ רַחֲמֵי לָא בְּקַדְמִיתָא וְלָא בְסוֹפָא:
היצר עולה ׳מצוער׳ - מצערה של גיהנם לפתות
׳וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וְגוֹ'׳ (בראשית יט, ל). אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב בַּיֵּצֶר הָרָע, תֵּדַע לְךְ שֶׁאֵינוֹ מִתְבַּטֵּל לְעוֹלָם מִבְּנֵי אָדָם עַד אוֹתוֹ זְמַן, שֶׁכָּתוּב ׳וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן וְגוֹ'׳ (יחזקאל לו, כו). שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁרוֹאֶה בְּנֵי אָדָם נִדּוֹנִין בַּגֵּיהִנֹּם, הוּא בָּא וְחוֹזֵר לוֹ אֵצֶל בְּנֵי אָדָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר׳, מִצַּעֲרָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, מִשָּׁם עוֹלֶה לְפַתּוֹת בְּנֵי אָדָם.
בלשון הזוהר
מִדְרָשׁ הַנֶּעֱלָם ׳וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וְגו'׳ (בראשית יט, ל). אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, בֹּא וּרְאֵה מַה כְּתִיב בַּיֵּצֶּר הָרָע, תֵּדַע לְךָ שֶׁאֵינוֹ מִתְבַּטֵל לְעוֹלָם מִבְּנֵי אָדָם עַד אוֹתוֹ זְמַן דִּכְתִיב, ׳וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן וגו'׳ (יחזקאל לו, כו). שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁרוֹאֶה בְּנֵי אָדָם נִדּוֹנִין בַּגֵּיהִנָּם, הוּא בָּא וְחוֹזֵר לוֹ אֵצֶּל בְּנֵי אָדָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר׳. מִצַּעֲרָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם מִשָּׁם עוֹלֶה לְפַתּוֹת בְּנֵי אָדָם.
שלוש הנהגות באדם - נשמה, תאוה, ונפש הגוף
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, שָׁלֹשׁ הַנְהָגוֹת יֵשׁ בָּאָדָם: הַנְהָגַת הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה, וְזוֹ הִיא כֹּחַ הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה. השכל הוא הנהגת הנשמה העליונה, התאווה היא נפש התאווה, והנהגת הגוף היא נפש החיים שמקיימת את הגוף וְהַנְהָגַת הַתַּאֲוָה, שֶׁהִיא מִתְאַוָּה בְּכָל תַּאֲווֹת רָעוֹת, וְזֶהוּ כֹּחַ הַתַּאֲוָה.הכוח שמושך את האדם אל מה שלבו חומד, גם לדברים אסורים וְהַהַנְהָגָה הַמַּנְהֶגֶת לִבְנֵי אָדָם וּמְחַזֶּקֶת הַגּוּף, וְהִיא נִקְרֵאת נֶפֶשׁ הַגּוּף.הכוח שמחיה את הגוף ומקיים אותו אָמַר רַב דִּימִי, זֶהוּ כֹּחַ הַמַּחֲזִיק. כלומר הכוח שמחזיק את הגוף בחיים
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה שָׁלשׁ הַנְהָגוֹת יִשׁ בָּאָדָם, הַנְהָגַת הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה וזוֹ הִיא כֹּחַ הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה. וְהַנְהָגַת הַתַּאֲוָה שֶׁהִיא מִתְאַוָּה בְּכָל תַּאֲוֹת רָעוֹת, וזֶהוּ כֹּחַ הַתַּאֲוָה. וְהַהַנְהָגָה הַמַנְהֶגֶת לִבְנֵי אָדָם וּמְחַזֶּקֶת הַגּוּף וְהִיא נִקְרֵאת נֶפֶשׁ הַגּוּף, אָמַר רַב דִּימִי זֶהוּ כֹּחַ הַמַּחֲזִיק.
נפש המתאוה מעוררת את חברתה - ׳לכה נשקה יין׳
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בֹּא רְאֵה, לְעוֹלָם אֵין יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט אֶלָּא בְּאֵלּוּ שְׁנֵי כֹּחוֹת הנשמה העליונה אינה בידיו, ולכן הוא פועל רק בנפש התאווה ובנפש הגוף אֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ, נֶפֶשׁ הַמִּתְאַוָּה הִיא הָרוֹדֶפֶת אַחַר יֵצֶר הָרָע לְעוֹלָם, מַשְׁמָע שֶׁכָּתוּב ׳וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן׳ (בראשית יט, לא). נֶפֶשׁ הַמִּתְאַוָּה הִיא מְעוֹרֶרֶת אֶת הָאַחֶרֶת וּמְפַתָּה אוֹתָהּ עִם הַגּוּף לְהִדָּבֵק בַּיֵּצֶר הָרָע, וְהִיא אוֹמֶרֶת ׳לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ׳ - מַה יֵּשׁ לָנוּ בָּעוֹלָם הַבָּא, נֵלֵךְ וְנִרְדֹּף אַחַר יֵצֶר הָרָע וְאַחַר תְּשׁוּקַת חֶמְדַּת הָעוֹלָם הַזֶּה. ולכן אומרות ׳נשקה את אבינו יין׳, כלומר נשביע את הגוף בתענוגות וּמָה עוֹשׂוֹת? שְׁתֵּיהֶן מַסְכִּימוֹת לְהִדָּבֵק בּוֹ.הנפש המתאוה ונפש הגוף מתאחדות בתשוקה אחת מַה כָּתוּב? ׳וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן׳ - מִתְפַּטְּמוֹת לְהִתְעוֹרֵר לַיֵּצֶר הָרָע בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה.הן מאכילות ומשקות את הגוף בתענוגות כדי לחזק את התשוקה ליצר
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֹּא וּרְאֵה לְעוֹלָם אֵין יֵצֶּר הָרָע שׁוֹלֵט אֶלָּא בְּאֵלּוּ ב' כֹּחוֹת אִלֵּין דְּאֲמָרָן, נֶפֶשׁ הַמִּתְאַוָּה הִיא הָרוֹדֶפֶת אַחַר יִצֶּר הָרָע לְעוֹלָם, מַשְׁמַע דִּכְתִיב ׳וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן׳ (בראשית יט, לא). נֶפֶשׁ הַמִּתְאַוָּה הִיא מְעוֹרֶרֶת אֶת הָאַחֶרֶת וּמְפַתָּה אוֹתָהּ עִם הַגּוּף לְהִדָּבֵק בַּיֵּצֶּר הָרָע, והִיא אוֹמֶרֶת ׳לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ׳ - מַה יִּשׁ לָנוּ בָּעוֹלָם הַבָּא, נֵלֵךְ וְנִרְדֹּף אַחַר יִצֶּר הָרָע וְאַחַר תְּשׁוּקַת חֶמְדַת הָעוֹלָם הַזֶּה. וּמַה עוֹשׂוֹת, שְׁתֵּיהֶן מַסְכִּימוֹת לְהִדָּבֵק בּוֹ, מַה כְּתִיב ׳וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן׳ מִתְפַּטְמוֹת לְהִתְעוֹרֵר לְיִּצֶּר הָרָע בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה.
הרהור הלילה מתעבר - עד תשלום הרעה במעשה
וַתָּקָם ׳הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ׳ (בראשית יט, לג) - כְּשֶׁאָדָם שׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ בַּלַּיְלָה, נֶפֶשׁ הַמִּתְאַוָּה הִיא הַמְּעוֹרֶרֶת לַיֵּצֶר הָרָע וּמְהַרְהֶרֶת בּוֹ, וְהוּא דָּבֵק בְּכָל הִרְהוּר רָע עַד שֶׁמִּתְעַבֶּרֶת מְעַט (ס"א: מִמֶּנּוּ) (נ"א: עַד) שֶׁמֵּבִיא בְּלֵב הָאָדָם אוֹתָהּ הַמַּחֲשָׁבָה הָרָעָה וּדְבֵקָה בּוֹ, וַעֲדַיִן יֵשׁ בְּלִבּוֹ וְלֹא נִגְמָר לַעֲשׂוֹתָהּ כלומר ההרהור עדיין אינו מעשה עַד שֶׁזֹּאת הַתַּאֲוָה מְעוֹרֶרֶת לְכֹחַ הַגּוּף כְּמִתְּחִלָּה לְהִדָּבֵק בַּיֵּצֶר הָרָע, וְאָז הוּא תַּשְׁלוּם הָרָעָה. התאווה מעוררת את כוח הגוף ואז הרהור הלב הופך למעשה זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן׳.
בלשון הזוהר
וַתָּקָם ׳הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ׳ (בראשית יט, לג) - כְּשֶׁאָדָם שׁוֹכֵב עַל מִטָתוֹ בַּלַּיְלָה, נֶפֶשׁ הַמִתְאַוָּה הִיא הַמְעוֹרֶרֶת לַיִּצֶּר הָרָע, וּמְהַרְהֶרֶת בּוֹ, והוּא דָּבֵק בְּכָל הִרְהוּר רָע עַד שֶׁמִּתְעַבֶּרֶת מְעַט (ס"א: ממנו) (נ"א: עד) שֶׁמֵּבִיא בְּלֵב הָאָדָם אוֹתָהּ הַמַּחֲשָׁבָה הָרָעָה וּדְבֵקָה בּוֹ, וַעֲדַיִן יִשׁ בְּלִבּוֹ וְלֹא נִגְמַר לַעֲשׂוֹתָהּ עַד שֶׁזֹּאת הַתַּאֲוָה מְעוֹרֶרֶת לְכֹחַ הַגּוּף כְּמִתְּחִלָּה לְהִדָּבֵק בַּיֵּצֶּר הָרָע ואָז הוּא תַּשְׁלוּם הָרָעָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְּנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן׳.
אין היצר מתפתה אלא מתוך שמחת היין
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מֵעוֹלָם אֵין יֵצֶר הָרָע מִתְפַּתֶּה אֶלָּא בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וּמִתּוֹךְ שִׂמְחַת הַיַיִן אָז שׁוֹלֵט בָּאָדָם. בַּצַּדִּיק מַה כָּתוּב בּוֹ? ׳צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ׳ (משלי יג, כה), וְאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר לְעוֹלָם - שֶׁאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אוֹתוֹ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמִּשְׁתַּכֵּר, קוֹרְאִים עָלָיו ׳נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר׳ (שם יא, כב) - וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמְּחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם. מִנְהַג הָרְשָׁעִים מַהוּ? ׳הִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה׳ (ישעיה כב, יג). הַיַיִן אָז שׁוֹלֵט בָּאָדָם, ׳הָרוֹג בָּקָר וְשָׁחוֹט צֹאן וְגוֹ'׳. עֲלֵיהֶם אָמַר הַכָּתוּב ׳הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ וְגוֹ'׳ (שם ה, יא). כְּדֵי לְעוֹרֵר לַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁאֵין יֵצֶר הָרָע מִתְעוֹרֵר אֶלָּא מִתּוֹךְ הַיַיִן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן׳.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יִצְּחָק מֵעוֹלָם אֵין יִצֶּר הָרָע מִתְפַּתֶּה אֶלָּא בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וּמִתּוֹךְ שִׂמְחַת הַיַיִן אָז שׁוֹלֵט בָּאָדָם. בַּצַּדִּיק מַה כְּתִיב בֵּיהּ ׳צַּדִּיק אֹכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ׳ (משלי יג, כה). ואֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר לְעוֹלָם, דְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַאי צּוּרְבָא מֵרַבָּנָן דְמַרְוִי, קָרֵינָא עֲלֵיהּ ׳נֶזְם זָהָב בְּאַף חֲזִיר׳ (משלי יא, כב). וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם. מִנְהַג הָרְשָׁעִים מַהוּ ׳הִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה׳ (ישעיהו כב, יג). הַיַיִן אָז שׁוֹלֵט בָּאָדָם, ׳הָרוֹג בָּקָר וְשָׁחוֹט צֹּאן וְגו'׳. עֲלֵיהֶם אָמַר הַכָּתוּב ׳הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ וְגו'׳ (משלי ה, יא). כְּדֵי לְעוֹרֵר לַיִּצֶּר הָרָע, שֶׁאֵין יִצֶּר הָרָע מִתְעוֹרֵר אֶלָּא מִתּוֹךְ הַיַיִן, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן׳.
׳ולא ידע בשכבה ובקומה׳ - אין היצר משגיח באבדנה
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, מַה כָּתוּב? ׳וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ׳ (בראשית יט, לג) - כְּלוֹמַר, יֵצֶר הָרָע אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בָּהּ בְּשִׁכְבָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבְקוּמָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, כלומר היצר הרע אינו מתחשב בנזק שייגרם לאדם בשכיבתו, היא מיתתו בעולם הזה, ובקימתו, היא חייו בעולם הבא אֶלָּא מִתְעוֹרֵררק עִם כֹּחַ הַגּוּף לַעֲבֹד תַּאֲוָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה. שֶׁאָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנָסִים הָרְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם, מַכְנִיסִים לַיֵּצֶר הָרָע לִרְאוֹת בָּהֶן, כדי שיראה את הרשעים שהחטיא ויכיר תוצאות מעשיו זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה׳, לְצַעֲרָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם. ׳צוער׳ מלשון צער, והוא מקום הצער של הרשעים וְיָצָא לוֹ מִשָּׁם לְנַסּוֹת אֶת הַבְּרִיּוֹת, אחרי שראה את הרשעים בגיהנם הוא חוזר לעולם לנסות בני אדם כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר׳ - מִצַּעֲרָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מַה כְּתִיב ׳וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ׳ (בראשית יט, לג). כְּלוֹמַר יֵצֶּר הָרָע אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בָּהּ בְּשִׁכְבָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבְקוּמָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא מִתְעוֹרֵר עִם כֹּחַ הַגּוּף לַעֲבֹד תַּאֲוָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה. דְּאָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנָסִין הָרְשָׁעִים בַּגֵּיהִנָּם מַכְנִיסִים לַיֵּצֶּר הָרָע לִרְאוֹת בָּהֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְלוֹט בָּא צֹּעֲרָה׳ לְצַּעֲרָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, וְנָפַק לֵיהּ מִתַּמָּן לִבְרִיָּיתָא לְנַסּוּתָא כִּדְקָאֲמָרָן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר׳ מִצַּעֲרָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם.
׳וישב בהר׳ - גוף חרב כהר שאין בו טובה
׳וַיִּשֱׁב בָּהָר׳ - אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מַשְׁמָע שֶׁכָּתוּב ׳בָּהָר׳, מְלַמֵּד שֶׁהוּא שָׂם מוֹשָׁבוֹ בִּמְקוֹם הַר. גּוּף שֶׁהוּא חָרֵב כְּמוֹ הַר שֶׁאֵין בּוֹ טוֹבָה. ׳וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ׳ - אֵלּוּ שְׁנֵי הַכֹּחוֹת שֶׁאָמַרְנוּ. ׳כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר׳ - יִרְאָה וַחֲרָדָה נוֹפֶלֶת עָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁרוֹאֶה צַעַר גֵּיהִנֹּם שֶׁמְּצַעֲרִין לָרְשָׁעִים וְחוֹשֵׁב שֶׁשָּׁם יִדּוֹן. כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ נִדּוֹן שָׁם, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לְפַתּוֹת בְּנֵי אָדָם אַחֲרָיו.
בלשון הזוהר
׳וַיִּשֶׁב בָּהָר׳, אָמַר רַבִּי יִצְּחָק מַשְׁמַע דִּכְתִיב ׳בָּהָר׳ מְלַמֵּד שֶׁהוּא שָׁם מוֹשָׁבוֹ בְּמָקוֹם הָר. גּוּף שֶׁהוּא חָרֵב כָּהָר דְּלֵית בֵּיהּ טִיבוּתָא. ׳וּשְׁתֵּי בְּנוֹתָיו עִמּוֹ׳ - אֵלּוּ הַב' כֹּחוֹת דְּאֲמָרָן. ׳כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצּוֹעַר׳ - יִרְאָה וַחֲרָדָה נוֹפֶלֶת עָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁרוֹאֶה צַּעַר גֵּיהִנֹּם שֶׁמְצַּעֲרִין לָרְשָׁעִים וְחוֹשֵׁב שֶׁשָּׁם יִדּוֹן, כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ נִדּוֹן שָׁם יוֹצֵּא וְהוֹלֵךְ לְפַתּוֹת בְּנֵי אָדָם אַחֲרָיו.
אזהרת רב הונא - הישמרו משליח של גיהנם
רַב הוּנָא כְּשֶׁהָיָה דוֹרֵשׁ לְהַזְהִיר אֶת בְּנֵי הָאָדָם, הָיָה אוֹמֵר לָהֶם: בָּנַי, הִשָּׁמְרוּ מִשָּׁלִיחַ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, וּמִיהוּ? זֶה יֵצֶר הָרָע, שֶׁהוּא שָׁלִיחַ שֶׁל גֵּיהִנֹּם. הזוהר דורש את מעשה בנות לוט כמשל לדרך שבה היצר הרע מפתה את האדם, ולכן הפסוקים הבאים נדרשים כולם על היצר ועל נפשות האדם
בלשון הזוהר
רַב הוּנָא כַּד הֲוָה דָּרִישׁ לְאִזְדַּהֲרָא לִבְנֵי אָדָם, הֲוָה אָמַר לְהוּ בָּנַי אִסְתַּמָּרוּ מִשְׁלִיחָא שֶׁל גֵּיהִנֹּם, וּמַאן הוּא זֶהוּ יֵצֶּר הָרָע שֶׁהוּא שָׁלִיחַ שֶׁל גֵּיהִנֹּם.
יר"א בגימטריא עלוק"ה - מתיירא לפי שעה וחוזר
רַבִּי אַבָּא אָמַר, מַה זֶּה שֶׁכָּתוּב הכתוב בא לרמוז לתאוות שאינן שבעות לעולם, כמו העלוקה הצועקת תמיד ׳הב הב׳ ׳לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת׳ (משלי ל, טו) הַב הַב? אֵלּוּ ׳שְׁתֵּי בְּנוֹת׳ לוֹט שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁהִיא נֶפֶשׁ הַמִּתְאַוָּה, וְנֶפֶשׁ הַמִּשְׁתַּתֶּפֶת בַּגּוּף הָרוֹדֶפֶת אַחַר יֵצֶר הָרָע לְעוֹלָם.אלו שתי הנפשות המעוררות את היצר הרע לשלוט בגוף: אחת נפש המגודלת תמיד בגוף, ואחת נפש המתאוה לתאוות רעות, והיא הבכירה (בעה"ס, וירא קיא.) אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כָּתוּב כָּאן בְּלוֹט ׳כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר׳, וְכָתוּב שָׁם ׳לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת׳ הַב הַב. יר"א בְּגִימַטְרִיָּא הוּא עלוק"ה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אִם יָרֵא הוּא, אָז לָמָּה הוּא בָּא לְהַטְעוֹת אֶת הַבְּרִיּוֹת?מי שירא באמת היה צריך לחדול מן החטא אֶלָּא כָּךְ דֶּרֶךְ כָּל עוֹשֵׂה עַוְלָה - כְּשֶׁרוֹאֶה הָרָע, מִתְיָרֵא לְפִי שָׁעָה, וּמִיָּד חוֹזֵר לְרִשְׁעָתוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לִכְלוּם.הפחד אינו תשובה אלא רגש רגעי, ולכן מעשיו חוזרים כשהסכנה חולפת כָּךְ יֵצֶר הָרָע, בְּשָׁעָה שֶׁרוֹאֶה דִין בָּרְשָׁעִים, יָרֵא. כֵּיוָן שֶׁיּוֹצֵא לַחוּץ (לַעֲשׂוֹת), אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ כְּלוּם.
בלשון הזוהר
רַבִּי אַבָּא אָמַר מַאי דִכְתִיב, ׳לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת׳ (משלי ל, טו) הַב הַב. אֵלּוּ ׳שְׁתֵּי בְּנוֹת׳ לוֹט דְּאֲמָרָן, שֶׁהִיא נֶפֶשׁ הַמִּתְאַוּה, וְנֶפֶשׁ הַמִּשְׁתַּתֶּפֶת בַּגּוּף הָרוֹדֶפֶת אַחַר יִצֶּר הָרָע לְעוֹלָם. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כְּתִיב הָכָא בְּלוֹט ׳כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצּוֹעַר׳, וּכְתִיב הָתָם ׳לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת׳ הַב הַב. יר"א בְּגִימַטְרִיָּא הוּא עלוק"ה. אָמַר רַבִּי יִצְּחָק אִי יָרֵא הוּא לְמַאי אָתֵי לְמִטְעֵי בְּרִיָּיתָא, אֶלָּא כָּךְ דֶּרֶךְ כָּל עוֹשֵׂה עַוְלָה, כְּשֶׁרוֹאֶה הָרָע מִתְיָרֵא לְפִי שָׁעָה, מִיָּד חוֹזֵר לְרִשְׁעָתוֹ ואֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לִכְלוּם, כָּךְ יֵצֶּר הָרָע בְּשָׁעָה שֶׁרוֹאֶה דִּין בָּרְשָׁעִים יָרֵא, כֵּיוָן שֶׁיּוֹצֵּא לַחוּץ (לעשות) אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ כְּלוּם.
׳אבינו זקן׳ - היצר שנולד עם האדם
רַבִּי אַבָּא אָמַר, מַה זֶּה שֶׁאָמְרוּ ׳וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן׳ (בראשית יט, לא)? מַה זֶּה ׳אָבִינוּ זָקֵן׳? זֶהוּ יֵצֶר הָרָע שֶׁנִּקְרָא זָקֵן, שֶׁנֶּאֱמַר ׳מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל׳ (קהלת ד, יג). שֶׁהוּא זָקֵן, שֶׁנּוֹלַד עִם הָאָדָם. היצר הרע נקרא זקן כי הוא קודם לכל מעשה טוב, והוא נולד עם האדם, ואילו היצר הטוב נולד רק בבגרות שֶׁשָּׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אוֹתָהּ נֶפֶשׁ הַמִּתְאַוָּה אוֹמֶרֶת לָאַחֶרֶת: ׳אָבִינוּ זָקֵן׳, נִרְדֹּף אַחֲרָיו וְנִדְבַּק בּוֹ הבכירה, נפש התאווה, מציעה לאחותה לנהוג כִּשְׁאָר כָּל הָרְשָׁעִים שֶׁבָּעוֹלָם. ׳וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבֹא עָלֵינוּ׳ - אֵין אִישׁ צַדִּיק בָּאָרֶץ וְאֵין אִישׁ שַׁלִּיט עַל יִצְרוֹ.ובכך הן מצדיקות את מעשיהן הַרְבֵּה רְשָׁעִים בָּאָרֶץ, אֵין אֲנַחְנוּ בִּלְבַדֵּנוּ רְשָׁעִים, נַעֲשֶׂה ׳כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ׳ - שֶׁהֵם רְשָׁעִים, שֶׁעַד הַיּוֹם דֶּרֶךְ כָּל הָאָרֶץ הוּא. ׳לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן׳ - נִשְׂמַח בָּעוֹלָם הַזֶּה,כמשל לפיתוי להתמסר לתענוגות העולם נֹאכַל וְנִשְׁתֶּה וְנִרְוֶה יַיִן וְנִדְבַּק בְּאָבִינוּ, בַּיֵּצֶר הָרָע, וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: ׳גַּם אֵלֶּה בַּיַיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ׳ (ישעיהו כח, ז).
בלשון הזוהר
רַבִּי אַבָּא אָמַר מַּהוּ דְּאֲמָּרוּ ׳וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן׳ (בראשית יט, לא). מַאי ׳אָבִינוּ זָקֵן׳. זֶהוּ יֵצֶּר הָרָע שֶׁנִּקְרָא זָקֵן שֶׁנֶּאֱמַר ׳מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל׳ (קהלת ד, יג). שֶׁהוּא זָקֵן שֶׁנּוֹלַד עִם הָאָדָם. דְּתָנִינָן, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אוֹתָהּ נֶפֶשׁ הַמִּתְאַוָּה אוֹמֶרֶת לָאַחֶרֶת ׳אָבִינוּ זָקֵן׳, נִרְדֹּף אַחֲרָיו וְנִדְבַּק בּוֹ כִּשְׁאָר כָּל הָרְשָׁעִים שֶׁבָּעוֹלָם. ׳ואִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבֹא עָלֵינוּ׳ - אֵין אִישׁ צַּדִּיק בָּאָרְץ, וְאֵין אִישׁ שַׁלִּיט עַל יִצְּרוֹ, הַרְבֵּה רְשָׁעִים בָּאָרֶץ, לֵית אֲנַן בִּלְחוֹדָנָא חַיָּיבִין, נַעֲשֶׂה ׳כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ׳ שֶׁהֵם חַיָּיבִים, שֶׁעַד הַיּוֹם דֶּרֶךְ כָּל הָאָרֶץ הוּא. ׳לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן׳ - נִשְׂמַח בָּעוֹלָם הַזְּה, נֹאכַל ונִשְׁתֶּה וְנִרְוְה חַמְרָא וְנִדְבַּק בְּאָבִינוּ בַּיִצֶּר הָרָע ונִשְׁכְּבָה עִמּוֹ. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צּווַֹחַת וְאוֹמֶרֶת ׳גַּם אֵלֶּה בַּיַיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ׳ (ישעיהו כח, ז).
שכרות הרשעים - והיצר דבק בנפש ואינו משגיח
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב? ׳וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן׳ (בראשית יט, לג) - דֶּרֶךְ הָרְשָׁעִים לִטְעוֹת אַחֲרֵי הַיַיִן, לְפַנֵּק לַיֵּצֶר הָרָע וּלְעוֹרְרוֹ.ובכך מעורר ומחזק בעצמו את היצר וְעַד שֶׁהוּא שָׂמֵחַ בְּשִׁכְרוּתוֹ שׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ. מִיָּד - וַתָּקָם ׳הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ׳ - הִיא מְזֻמֶּנֶת עִמּוֹ וּמִתְאַוָּה וּמְהַרְהֶרֶת בְּכָל הִרְהוּרִים רָעִים, וְיֵצֶר הָרָע מִתְחַבֵּר עִמָּהּ ההרהור הרע הופך למעשה וְנִדְבָּק בָּהּ וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בָּהּ (ס"א: בְּאוֹתוֹ זְמַן) מַה הוּא מִמֶּנָּה.היצר אינו מתחשב בה ובמה שיקרה לה, ורק מושה אחריו ׳בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ׳ - בְּשִׁכְבָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּבְקוּמָהּ לֶעָתִיד לָבֹא. ׳בְּשִׁכְבָהּ׳ - בָּעוֹלָם הַבָּא כְּשֶׁתִּתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, וּ ׳בְקוּמָהּ׳ - לְיוֹם הַדִּין, ׳ היא קימת המתים לדין, ו׳בשכבה׳ היא הדין והחשבון אחרי המיתה שֶׁכָּתוּב ׳וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ וְגוֹ'׳ (דניאל יב, ב). בְּשׁוּם עִנְיָן מֵאֵלּוּ אֵין מַשְׁגִּיחַ בָּהּ יֵצֶר הָרָע, אֶלָּא דָּבֵק בָּהּ וְהִיא נִדְבֶּקֶת בּוֹ, וּלְאַחַר כֵּן מְעוֹרֶרֶת לָאַחֶרֶת. לְאַחַר שֶׁהַהִרְהוּר גָּדוֹל נִדְבַּק בַּיֵּצֶר הָרָע, בָּאָה הָאַחֶרֶת וְנִדְבֶּקֶת בּוֹ,
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב ׳ותַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן׳ (בראשית יט, לג) - דֶּרֶךְ הָרְשָׁעִים לִטְעוֹת אַחֲרֵי הַיַיִן לְפַנֵּק לַיֵצֶּר הָרָע וּלְעוֹרְרוֹ, ועַד שֶׁהוּא שָׂמֵחַ בְּשִׁכְרוּתוֹ שׁוֹכֵב עַל מִטָתוֹ. מִיָּד וַתָּקָם ׳הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ׳ - הִיא מְזְמֶּנֶת עִמּוֹ וּמִתְאַוָּה וּמְהַרְהֶרֶת בְּכָל הִרְהוּרִים רָעִים, ויֵצֶּר הָרָע מִתְחַבֵּר עִמָּהּ וְנִדְבַּק בָּהּ ואֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בָּהּ (ס"א: מההוא זמנא) מַה הוּא מִמֶּנָּהּ. ׳בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ׳ - בְּשִׁכְבָהּ בָּעוֹלָם הַזְּה וּבְקוּמָהּ לֶעָתִיד לָבֹא. ׳בְּשִׁכְבָהּ׳ בָּעוֹלָם הַבָּא כְּשֶׁתִּתֵּן דִּין וחֶשְׁבּוֹן, וּ ׳בְקוּמָהּ׳ לְיוֹם הַדִּין דִּכְתִיב ׳וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצּוּ וְגו'׳ (דניאל יב, ב). בְּשׁוּם עִנְיָן מֵאֵלּוּ אֵין מַשְׁגִּיחַ בָּהּ יִצֶּר הָרָע, אֶלָּא דָּבֵק בָּהּ והִיא נִדְבֶּקֶת בּוֹ, וּלְאַחַר כֵּן מְעוֹרֶרֶת לְאָחֳרָא לְאַחַר שֶׁהַהִרְהוּר גָּדוֹל נִדְבַּק בַּיִּצֶּר הָרָע, בָּאָה הָאַחֶרֶת וְנִדְבֶּקֶת בּוֹ
׳ותהרין שתי בנות לוט׳ - זו וזו יולדות רשעתן
׳וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן׳ (בראשית יט, לג) - כְּמוֹ כֵן לְעוֹרֵר לַיֵּצֶר הָרָע וְנִדְבֶּקֶת בּוֹ, וַאֲזַי תַּשְׁלוּם הָרָעוֹת לַעֲשׂוֹת, וּמִתְעַבְּרוֹת שְׁתֵּיהֶן מִיֵּצֶר הָרָע. משל להרהור שהופך למעשה, ומעשה שיולד ממנו מעשים נוספים זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן׳ - עַד שֶׁיָּצָא לַפֹּעַל מַעֲשֵׂיהֶן - זוֹ יוֹלֶדֶת רִשְׁעָתָהּ, וְזוֹ יוֹלֶדֶת רִשְׁעָתָהּ.כל אחת מהן מולידה מן ההרהור מעשה רע משלה וְכֵן דַּרְכָּם שֶׁל רְשָׁעִים בְּעִנְיָן זֶה עִם יֵצֶר הָרָע, עַד שֶׁהוֹרֵג לָאָדָם וּמוֹלִיכוֹ לַגֵּיהִנֹּם וּמַכְנִיסוֹ שָׁם, וְאַחַר כָּךְ עוֹלֶה מִשָּׁם לְפַתּוֹת לִבְנֵי אָדָם כְּמוֹ כֵן. וּמִי שֶׁמַּכִּיר בּוֹ, נִצּוֹל מִמֶּנּוּ וְאֵינוֹ מִתְחַבֵּר עִמּוֹ. מי שמכיר את דרכי היצר ושומר עצמו ממנו, אינו נפגע
בלשון הזוהר
׳וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן׳ (בראשית יט, לג). כְּמוֹ כֵן לְעוֹרֵר לַיִּצֶּר הָרָע וְנִדְבֶּקֶת בּוֹ, וַאֲזַי תַּשְׁלוּם הָרָעוֹת לַעֲשׂוֹת, וּמִתְעַבְּרוֹת שְׁתֵּיהֶן מִיִּצֶּר הָרָע. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַתַּהֲרֶין שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבֵיהֶן׳. עַד שֶׁיָּצָא לַפֹּעַל מַעֲשֵׂיהֶן, זוֹ יוֹלֶדֶת רִשְׁעָתָהּ וְזוֹ יוֹלֶדֶת רִשְׁעָתָהּ. וְכֵן דַּרְכָּם שֶׁל רְשָׁעִים בְּעִנְיַן זֶה עִם יִצֶּר הָרָע, עַד שֶׁהוֹרֵג לָאָדָם וּמוֹלִיכוֹ לַגֵּיהִנֹּם וּמַכְנִיסוֹ שָׁם, וְאַחַר כָּךְ עוֹלֶה מִשָּׁם לְפַתּוֹת לִבְנֵי אָדָם כְּמוֹ כֵן. וּמִי שֶׁמַּכִּיר בּוֹ, נִצֹּל מִמֶּנּוּ וְאֵינוֹ מִתְחַבֵּר עִמּוֹ.
משל כת הליסטים - והמפתה ההורג ראשון
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְכַת לִסְטִים שֶׁהָיוּ אוֹרְבִים בַּדְּרָכִים לִגְזֹל וְלַהֲרֹג לִבְנֵי אָדָם, וּמַפְרִישִׁים מֵהֶם אֶחָד שֶׁיּוֹדֵעַ לְהָסִית לִבְנֵי אָדָם וּלְשׁוֹנוֹ רַךְ. מָה עוֹשֶׂה? מַקְדִּים וְהוֹלֵךְ לְקַבְּלָם וְנַעֲשֶׂה כְּעֶבֶד לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּאֲמִינִים הַטִּפְּשִׁים בּוֹ וּבוֹטְחִים בְּאַהֲבָתוֹ וּבְשִׂיחָתוֹ וּשְׂמֵחִים עִמּוֹ, וּמוֹלִיכָם בְּחֵלֶק דְּבָרָיו בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁהַלִּסְטִים שָׁם. כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעַ עִמָּהֶם לְשָׁם, הוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁהוֹרֵג בָּם, לְאַחַר שֶׁנּוֹתְנָם בְּיַד הַלִּסְטִים לְהָרְגָם וְלָקַחַת מָמוֹנָם. וְהֵם צוֹוְחִים וְאוֹמְרִים: אוֹי שֶׁהִקְשַׁבְנוּ לוֹ וּלְרֹךְ לְשׁוֹנוֹ. לְאַחַר שֶׁהָרְגוּ אֵלֶּה, עוֹלֶה מִשָּׁם וְיוֹצֵא לְפַתּוֹת בְּנֵי אָדָם כְּמִתְּחִלָּה. הַפִּקְחִים מַה הֵם עוֹשִׂים כְּשֶׁרוֹאִים לָזֶה יוֹצֵא לִקְרָאתָם וּמְפַתֶּה לָהֶם? מַכִּירִין בּוֹ שֶׁהוּא צוֹדֶה אֶת נַפְשָׁם, וְהוֹרְגִים אוֹתוֹ, וְהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת. כָּךְ הוּא יֵצֶר הָרָע, יוֹצֵא מִכַּת הַלִּסְטִים, עוֹלֶה מִגֵּיהִנֹּם כְּנֶגֶד בְּנֵי אָדָם לְפַתּוֹת לָהֶם בְּחֵלֶק מֶתֶק דְּבָרָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר וְגוֹ'׳ - כְּמוֹ לִסְטִים לֶאֱרֹב לִבְנֵי אָדָם. מָה עוֹשֶׂה? עוֹבֵר לִפְנֵיהֶם, וְהַטִּפְּשִׁים מַאֲמִינִים בּוֹ וּבְאַהֲבָתוֹ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְפַתּוֹתָם וְעוֹבֵד לָהֶם כְּעֶבֶד, שֶׁנּוֹתֵן לָהֶם נָשִׁים יָפוֹת אֲסוּרוֹת, נוֹתֵן לָהֶם בְּנֵי אָדָם לְהָרַע, מְפָרֵק מֵהֶם עֹל תּוֹרָה וְעֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. הַטִּפְּשִׁים רוֹאִים כָּךְ, בּוֹטְחִים בְּאַהֲבָתוֹ, עַד שֶׁהוֹלֵךְ עִמָּהֶם וּמוֹלִיכָם בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁהַלִּסְטִים שָׁם, בְּדֶרֶךְ גֵּיהִנֹּם ׳אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל׳ - כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעַ עִמָּהֶם לְשָׁם, הוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁהוֹרֵג לָהֶם, וְנַעֲשֶׂה לָהֶם מַלְאַךְ הַמָּוֶת וּמַכְנִיסָן לַגֵּיהִנֹּם, וּמוֹרִידִים לָהֶם מַלְאֲכֵי חַבָּלָה. וְהֵם צוֹוְחִים וְאוֹמְרִים: אוֹי שֶׁהִקְשַׁבְנוּ לָזֶה, וְלֹא מוֹעִיל לָהֶם. לְאַחַר כֵּן עוֹלֶה מִשָּׁם וְיוֹצֵא לְפַתּוֹת לִבְנֵי אָדָם. הַפִּקְחִים כְּשֶׁרוֹאִים אוֹתוֹ, מַכִּירִים אוֹתוֹ, וּמִתְגַּבְּרִים עָלָיו עַד שֶׁשּׁוֹלְטִים עָלָיו, וְסוֹטִים מִזֶּה הַדֶּרֶךְ וְלוֹקְחִים דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְכַת לִסְטִים שֶׁהָיוּ אוֹרְבִים בַּדְּרָכִים לִגְזֹל וְלַהֲרֹג לִבְנֵי אָדָם, וּמַפְרִישִׁים מֵהֶם אֶחָד שֶׁיּוֹדֵעַ לְהָסִית לִבְנֵי אָדָם וּלְשׁוֹנוֹ רַךְ. מֶה עָבִיד. מַקְדִּים וְהוֹלֵךְ לְקַבְּלָם וְנַעֲשָׂה כְּעֶבֶד לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּאֲמִינִים הַטִפְּשִׁים בּוֹ וּבוֹטְחִים בְּאַהֲבָתוֹ וּבְשִׂיחָתוֹ וּשְׂמֵחִים עִמּוֹ, וּמוֹלִיכָם בְּחֵלֶק דְּבָרָיו בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁהַלִּסְטִים שָׁם. כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעַ עִמָּהֶם לְשָׁם, הוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁהוֹרֵג בָּם, לְאַחַר שֶׁנּוֹתְנָם בְּיַד הַלִּסְטִים לְהָרְגָּם וְלָקַחַת מָמוֹנָם. וְאִנּוּן צָּוְוחִין וְאָמְרִין: וַוי דַּאֲצִּיתְנָא לְדֵין וְלִרְכִּיכָא דְּלִישְׁנֵיהּ. לְאַחַר שֶׁהָרְגוּ אֵלֶּה, עוֹלֶה מִשָּׁם וְיוֹצֵא לְפַתּוֹת לִבְנֵי אָדָם כְּמִתְּחִלָּה. הַפִּקְחִים מָה הֵם עוֹשִׂים כְּשֶׁרוֹאִים לָזֶה יוֹצֵא לִקְרָאתָם וּמְפַתֶּה לָהֶם. מַכִּירִין בּוֹ שֶׁהוּא צוֹדֶה אֶת נַפְשָׁם וְהוֹרְגִים אוֹתוֹ וְהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת. כָּךְ הוּא יִצֶּר הָרָע יוֹצֵא מִכַּת הַלִּסְטִים, עוֹלֶה מִגֵּיהִנֹּם לְקָבְלָא דִּבְנֵי נָשָׁא וּלְפַתּוֹת לָהֶם בְּחֵלֶק מֶתֶק דְּבָרָיו. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיִּשֶׁב בָּהָר וְגוֹ'׳ - כְּמוֹ לִסְטִים לֶאֱרֹב לִבְנֵי אָדָם. מַה עוֹשֶׂה. עוֹבֵר לִפְנֵיהֶם, וְהַטִפְּשִׁים מַאֲמִינִים בּוֹ וּבְאַהֲבָתוֹ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְפַתּוֹתָם וְעוֹבֵד לָהֶם כְּעֶבֶד, שֶׁנּוֹתֵן לָהֶם נָשִׁים יָפוֹת אֲסוּרוֹת, נוֹתֵן לָהֶם בְּנֵי אָדָם לְהָרַע, מְפָרֵק מֵהֶם עֹל תּוֹרָה וְעֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. הַטִפְּשִׁים רוֹאִים כָּךְ, בּוֹטְחִים בְּאַהֲבָתוֹ, עַד שֶׁהוֹלֵךְ עִמָּהֶם וּמוֹלִיכָם בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁהַלִּסְטִים שָׁם, בְּדֶרֶךְ גֵּיהִנֹּם ׳אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל׳ - כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעַ עִמָּהֶם לְשָׁם, הוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁהוֹרֵג לָהֶם, וְנַעֲשָׂה לָהֶם מַלְאַךְ הַמָּוְת וּמַכְנִיסָן לַגֵּיהִנֹּם, וּמוֹרִידִין לְהוֹן מַלְאֲכֵי חַבָּלָה. וְאִנּוּן צָּוְוחִין וְאָמְרִין: וַוי דַּאֲצִּיתְנָא לְדֵין, וְלָא מְהַנְיָא לוֹן. לְאַחַר כֵּן עוֹלֶה מִשָּׁם וְיוֹצֵא לְפַתּוֹת לִבְנֵי אָדָם. הַפִּקְחִין כְּשֶׁרוֹאִין אוֹתוֹ, מַכִּירִים אוֹתוֹ, וּמִתְגַּבְּרִים עָלָיו עַד שֶׁשּׁוֹלְטִין עָלָיו, וְסָאטִין מִזֶּה הַדֶּרֶךְ וְלוֹקְחִין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ.
המקדש עצמו בתשמיש - בניו אינם יראים מהיצר
רַב יוֹסֵף כְּשֶׁהָיָה יוֹרֵד לְבָבֶל, רָאָה אֶת אוֹתָם רַוָּקִים שֶׁהָיוּ נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים בֵּין נָשִׁים יָפוֹת וְלֹא חוֹטְאִים. אָמַר לָהֶם: הַאִם אֵלֶּה לֹא פוֹחֲדִים מִיֵּצֶר הָרָע? אָמְרוּ לוֹ: לֹא מִקּוֹנְדִיטוֹן רַע בָּאנוּ, אָנוּ נִגְזַרְנוּ מִקְּדֻשַּׁת הַקֹּדֶשׁ. שֶׁאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: צָרִיךְ אָדָם לְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ, וְיֵצְאוּ מִמֶּנּוּ בָּנִים קְדוֹשִׁים בָּנִים מְעֻלִּים שֶׁלֹּא פוֹחֲדִים מִיֵּצֶר הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים׳ (ויקרא כ, ז).
בלשון הזוהר
רַב יוֹסֵף כַּד הֲוָה נָחִית לְבָבֶל, חָמָא אִנּוּן רַוָּוקַיָא דְּהֲווּ עַיְילֵי וְנָפְקֵי בֵּינֵי נַשֵּׁי שַׁפִּירִין וְלָא חָטָאן. אָמַר לוֹן: לָא מִסְתָּפוּ אִלֵּין מִיֵּצֶר הָרָע. אָמְרוּ לֵיהּ: לָא מִקּוֹנְדִיטוֹן בִּישָׁא קָאֲתֵינָא, מִקְדוּשָׁתָא דְּקַדִּישָׁא אִתְגַּזַּרְנָא. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: צָרִיךְ אָדָם לְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ, וְנָפְקֵי מִנֵּיהּ בְּנֵי קַדִּישֵׁי בְּנֵי מַעֲלֵי דְּלָא מִסְתָּפוּ מִיֵּצֶר הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים׳ (ויקרא כ, ז).
עונת תלמידי חכמים - ׳ואת שבתותי קדשו׳
רַבִּי אַבָּא אָמַר, מַה זֶּה שֶׁכָּתוּב ׳וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ׳ (יחזקאל כ, כ)? אֶלָּא אֵין עוֹנָתָם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֶלָּא מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, וּמַזְהִיר אוֹתָם שֶׁהוֹאִיל וְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה הוּא מִצְוָה - ׳קַדֵּשׁוּ׳, כְּלוֹמַר קַדְּשׁוּ עַצְמְכֶם בְּשַׁבְּתוֹתַי בְּאוֹתוֹ תַשְׁמִישׁ שֶׁל מִצְוָה. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מִי שֶׁנִּכְנָס לָעִיר וְרוֹאֶה נָשִׁים יָפוֹת, יַרְכִּין עֵינָיו וְיֹאמַר כָּךְ: בְּךְ (רְאֵה) מֵחֲשׁוּבִים חָצוֹב נֶחְצַבְתִּי (חזק) דְּפוּס הַתְּקָלָה, צֵא צֵא, שֶׁאָבִיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁל שַׁבָּת הוּא. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁחֲמִימוּת הַדֶּרֶךְ שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, וְיָכוֹל יֵצֶר הָרָע לִשְׁלֹט עָלָיו. עַד כָּאן מִדְרַשׁ הַנֶּעְלָם
בלשון הזוהר
רַבִּי אַבָּא אָמַר, מַאי דִּכְתִיב ׳וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ׳ (יחזקאל כ, כ). אֶלָּא אֵין עוֹנָתָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֶלָּא מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, וּמַזְהִיר לְהוּ דְּהוֹאִיל דְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָה דְּמִצְוָה הוּא - ׳קַדֵּשׁוּ׳, כְּלוֹמַר קַדְשׁוּ עַצְמְכֶם בְּשַׁבְּתוֹתַי בְּהַהוּא תַּשְׁמִישׁ דְּמִצְוָה. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הַאי מַאן דְּעָיִיל לְקַרְתָּא וְחָמֵי נַשֵּׁי שַׁפִּירָן, יַרְכִּין עֵינוֹי וְיֵימָא הָכִי: בָּךְ (נ"א: סָךְ) סָפָאן אִיגְזַר אִיגְזַרְנָא (קרדינא) קַרְדִיטָא תְּקִיל, פּוּק פּוּק דְּאֲבוֹי קַדִּישָׁא דְּשַׁבַּתָּא הוּא. מַאי טַעְמָא. דְּחֲמִימוּת דְּאָרְחָא שָׁלַט בֵּיהּ וְיָכִיל יִצֶּר הָרָע לְשָׁלְטָא עֲלוֹי. (עַד כָּאן מִדְרַשׁ הַנֶּעְלָם)
׳ויעל לוט מצוער׳
סוד מלכום ופעור ושתי בנות היצר
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.