׳שני המלאכים׳ - שאחד הסתלק עם השכינה
וירא · ׳ויבאו שני המלאכים סדמה בערב׳ - למה שנים ומה ראה לוט · מאמר 16 · פיסקה 1 · דף קו ע"ב
לשון הזוהר
׳וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדוֹמָה בָּעֶרֶב וְגו'׳. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי תָּא חֲזֵי מַה כְּתִיב לְעֵילָא וַיֵּלֶךְ ׳יהו"ה כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם׳. דְּהָא כֵּיוָן דְּאִתְפְּרַשׁ שְׁכִינְתָּא מֵאַבְרָהָם, וְאַבְרָהָם תָּב לְאַתְרֵיהּ, כְּדֵין ׳וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדוֹמָה בָּעֶרֶב׳, דְּהָא חַד אִסְתַּלַּק בִּשְׁכִינְתָּא, וְאִשְׁתָּאֲרוּ אִנּוּן תְּרֵין. כֵּיוָן דְּחָמָא לוֹט לוֹן, רָהַט בַּתְרַיְיהוּ. מַאי טַעְמָא, וְכִי כָּל אִנּוּן דְּהֲווּ אַתְיָין אִיהוּ אָעִיל לוֹן לְבֵיתֵיהּ וְיָהִיב לוֹן לְמֵיכַל וּלְמִשְׁתֵּי וּבְנִי מָתָא הֵיךְ לָא קָטְלִין לֵיהּ, דְּהָא לִבְרַתֵּיהּ עֲבְדוּ דִינָא. וּמַאי הוּא. דִּבְרַתֵּיהּ דְּלוֹט יַהֲבַת פִּתָּא דְּנַהֲמָא לְחַד עַנְיָא, יָדְעוּ בָּהּ, שָׁפוּהָ דוּבְשָׁא וְאוֹתְבוּהָ בְּרִישׁ אִיגְרָא עַד דְּאֲכְלוּהָ צִרְעֵי. אֶלָּא בְּגִין דְּהֲוָה בְּלֵילְיָא חָשִׁיב דְּלָא יִסְתַּכְּלוּן לֵיהּ בְּנֵי מָתָא, וְעִם כָּל דָּא כֵּיוָן דַּאֲעָלוּ לְבֵיתָא אִתְכְּנָשׁוּ כֻּלְהוּ וְאַסְחָרוּ לְבֵיתָא.
תרגום
׳וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדמָה בָּעֶרֶב וְגוֹ'׳ (בראשית יט, א). אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב לְמַעְלָה, ׳וַיֵּלֶךְ ה' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם׳ (בראשית יח, לג) - שֶׁהֲרֵי כֵּיוָן שֶׁנִּפְרְדָה שְׁכִינָה מֵאַבְרָהָם ׳וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקוֹמוֹ׳ - אָז ׳וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדמָה בָּעֶרֶב׳ - שֶׁהֲרֵי אֶחָד הִסְתַּלֵּק עִם הַשְּׁכִינָה, וְנִשְׁאֲרוּ אוֹתָם שְׁנַיִם. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם לוֹט, רָץ אַחֲרֵיהֶם. מָה הַטַּעַם? וְכִי כָּל אוֹתָם שֶׁהָיוּ בָּאִים הוּא הִכְנִיס לְבֵיתוֹ וְנָתַן לָהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת? וּבְנֵי הָעִיר אֵיךְ לֹא הָרְגוּ אוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי לְבִתּוֹ עָשׂוּ דִּין, וּמַה הוּא? שֶׁבַּת לוֹט נָתְנָה פַּת לֶחֶם לְעָנִי אֶחָד, יָדְעוּ בָזֶה, וּמָרְחוּ אוֹתָהּ בִּדְבַשׁ וְהוֹשִׁיבוּהָ בְּרֹאשׁ הַגַּג עַד שֶׁהַצְּרָעוֹת אָכְלוּ אוֹתָהּ. אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁזֶּה הָיָה בַּלַּיְלָה, חָשַׁב שֶׁלֹּא יִסְתַּכְּלוּ בְּנֵי הָעִיר עָלָיו. וְעִם כָּל זֶה, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לַבַּיִת, הִתְכַּנְּסוּ כֻלָּם וְהִקִּיפוּ אֶת הַבַּיִת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ויבאו שני המלאכים סדומה בערב וגו'׳. אמר רבי יוסי תא חזי מה כתיב לעילא וילך ׳יהו"ה כאשר כלה לדבר אל אברהם׳. דהא כיון דאתפרש שכינתא מאברהם, ואברהם תב לאתריה, כדין ׳ויבאו שני המלאכים סדומה בערב׳, דהא חד אסתלק בשכינתא, ואשתארו אנון תרין. כיון דחמא לוט לון, רהט בתרייהו. מאי טעמא, וכי כל אנון דהוו אתיין איהו אעיל לון לביתיה ויהיב לון למיכל ולמשתי ובני מתא היך לא קטלין ליה, דהא לברתיה עבדו דינא. ומאי הוא. דברתיה דלוט יהבת פתא דנהמא לחד עניא, ידעו בה, שפוה דובשא ואותבוה בריש איגרא עד דאכלוה צרעי. אלא בגין דהוה בליליא חשיב דלא יסתכלון ליה בני מתא, ועם כל דא כיון דאעלו לביתא אתכנשו כלהו ואסחרו לביתא.
התרגום: ׳ויבאו שני המלאכים סדמה בערב וגו'׳ (בראשית יט, א). אמר רבי יוסי, בא ראה מה כתוב למעלה, ׳וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם׳ (בראשית יח, לג) - שהרי כיון שנפרדה שכינה מאברהם ׳ואברהם שב למקומו׳ - אז ׳ויבאו שני המלאכים סדמה בערב׳ - שהרי אחד הסתלק עם השכינה, ונשארו אותם שנים. כיון שראה אותם לוט, רץ אחריהם. מה הטעם? וכי כל אותם שהיו באים הוא הכניס לביתו ונתן להם לאכל ולשתות? ובני העיר איך לא הרגו אותו, שהרי לבתו עשו דין, ומה הוא? שבת לוט נתנה פת לחם לעני אחד, ידעו בזה, ומרחו אותה בדבש והושיבוה בראש הגג עד שהצרעות אכלו אותה. אלא משום שזה היה בלילה, חשב שלא יסתכלו בני העיר עליו. ועם כל זה, כיון שנכנסו לבית, התכנסו כלם והקיפו את הבית.
מן המפרשים
כתם פז: ויבאו שני המלאכים סדומה בערב. א"ר יוסי ת"ח מה כתיב לעילא וילך יי' באשר כלה לדבר וכו'. הוא מ"ש רז"ל בב"ר הדיין הזה כל זמן שהסניגו' מלמד זכות הוא ממתין, נשתתק הסניגו' עמד לו הדיין כך וילך יי' כאשר כלה וכו' והסניגור הזה כל זמן…
אור החמה: אמר ר' יוסי ת"ח וגו' הוקשה לו אמאי קאמר שני המלאכים ג' מ"ל ותירץ ואמר שכשנסתלק' שכינה נסתלק עמו מלאך א' שבשר לשרה ונשארו שנים עכ"ל הרא"ג: גיליון דהא חד אסתלק בשכינת' וגו' ק"א ב' בסתרי תורה: והרא"ג כתב רבי חזקיה וכו' תרי תנאי…
זוהר הרקיע: דא כנסת ישראל. שהוא מלכות, בהיותה למעלה בחיק דודה ישראל אז נק' היא 'פה', וסוד 'פה' הוא שם ס"ג וכ"ב אותיות, בחינה זו זכה משה כד"א 'פה אל פה אדבר בו' (במדבר יב ח) , וזמ"ש רבי אבא בפרשת ויקרא (ד:) כלת משה דא כ"י, נק' כלתו, זהו…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: