ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 11לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת וירא · מאמר 16

׳ויבאו שני המלאכים סדמה בערב׳

זוהר ח"א, פרשת וירא, דף קו:
כ-4 דקות קריאה
על מה המאמר

למה שנים ומה ראה לוט

תמיהת ריצת לוט - והרי לבתו עשו דין

׳וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדמָה בָּעֶרֶב וְגוֹ'׳ (בראשית יט, א). אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב לְמַעְלָה, ׳וַיֵּלֶךְ יהו"ה כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם׳. שֶׁהֲרֵי כֵּיוָן שֶׁנִּפְרְדָה שְׁכִינָה מֵאַבְרָהָם ׳וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקוֹמוֹ׳כי כל זמן שאברהם מלמד זכות ממתין הדיין, וכיון שנשתתק הסניגור נסתלקה השכינה (כתם פז, ע''פ בראשית רבה מט, ט) - אָז ׳וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדמָה בָּעֶרֶב׳ - שֶׁהֲרֵי אֶחָד הִסְתַּלֵּק עִם הַשְּׁכִינָה, וְנִשְׁאֲרוּ אוֹתָם שְׁנַיִם. אברהם התפלל וביקש מחמישים עד עשרה, ועמד ולא ביקש עוד, והקב"ה לא הסביר לו פנים לבקש על פחות מעשרה, ולכן נסתלקה השכינה ובאו המלאכים להשחית (כתם פז) שלשה מלאכים באו לאברהם, ומיכאל, שבישר את שרה ועשה שליחותו, הסתלק עם השכינה (רא"ג) כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם לוֹט, רָץ אַחֲרֵיהֶם. מָה הַטַּעַם? וְכִי כָּל אוֹתָם שֶׁהָיוּ בָּאִים הוּא הִכְנִיס לְבֵיתוֹ וְנָתַן לָהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת? והרי ידע שבסדום אסור לקבל אורחים, ובכל זאת רץ אל הזרים ועוד וּבְנֵי הָעִיר אֵיךְ לֹא הָרְגוּ אוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי לְבִתּוֹ עָשׂוּ דִין, וּמַה הוּא? שֶׁבַּת לוֹט נָתְנָה פַּת לֶחֶם לְעָנִי אֶחָד, יָדְעוּ בָזֶה, וּמָרְחוּ אוֹתָהּ בִּדְבַשׁ וְהוֹשִׁיבוּהָ בְּרֹאשׁ הַגַּג עַד שֶׁהַצְּרָעוֹת אָכְלוּ אוֹתָהּ. שהיא אסור בסדום לתת לעני אפילו פת לחם אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁזֶּה הָיָה בַּלַּיְלָה, חָשַׁב שֶׁלֹּא יִסְתַּכְּלוּולא יראו בְּנֵי הָעִיר עָלָיו. וְעִם כָּל זֶה, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לַבַּיִת, הִתְכַּנְּסוּ כֻלָּם וְהִקִּיפוּ אֶת הַבַּיִת. ולמרות החושך נודע הדבר מיד ברחבי העיר

בלשון הזוהר

׳וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדוֹמָה בָּעֶרֶב וְגו'׳ (בראשית יט, א). אָמַר רַבִּי יוֹסֵי תָּא חֲזֵי מַה כְּתִיב לְעֵילָא ׳וַיֵּלֶךְ יהו"ה כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם׳. דְּהָא כֵּיוָן דְּאִתְפְּרַשׁ שְׁכִינְתָּא מֵאַבְרָהָם, וְאַבְרָהָם תָּב לְאַתְרֵיהּ, כְּדֵין ׳וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדוֹמָה בָּעֶרֶב׳, דְּהָא חַד אִסְתַּלַּק בִּשְׁכִינְתָּא, וְאִשְׁתָּאֲרוּ אִנּוּן תְּרֵין. כֵּיוָן דְּחָמָא לוֹט לוֹן, רָהַט בַּתְרַיְיהוּ. מַאי טַעְמָא, וְכִי כָּל אִנּוּן דְּהֲווּ אַתְיָין אִיהוּ אָעִיל לוֹן לְבֵיתֵיהּ וְיָהִיב לוֹן לְמֵיכַל וּלְמִשְׁתֵּי וּבְנִי מָתָא הֵיךְ לָא קָטְלִין לֵיהּ, דְּהָא לִבְרַתֵּיהּ עֲבְדוּ דִינָא. וּמַאי הוּא. דִּבְרַתֵּיהּ דְּלוֹט יַהֲבַת פִּתָּא דְּנַהֲמָא לְחַד עַנְיָא, יָדְעוּ בָּהּ, שָׁפוּהָ דוּבְשָׁא וְאוֹתְבוּהָ בְּרִישׁ אִיגְרָא עַד דְּאֲכְלוּהָ צִרְעֵי. אֶלָּא בְּגִין דְּהֲוָה בְּלֵילְיָא חָשִׁיב דְּלָא יִסְתַּכְּלוּן לֵיהּ בְּנֵי מָתָא, וְעִם כָּל דָּא כֵּיוָן דַּאֲעָלוּ לְבֵיתָא אִתְכְּנָשׁוּ כֻּלְהוּ וְאַסְחָרוּ לְבֵיתָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

דיוקן אברהם או שכינה - מה שראה לוט עמהם

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, לָמָּה רָץ לוֹט אַחֲרֵיהֶם, (אֶלָּא מִשּׁוּם) שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּרְא לוֹט וַיָּרָץ לִקְרָאתָם׳. רַבִּי חִזְקִיָּה וְרַבִּי יֵיסָא.שני התנאים חלוקים בפירוש וירא שבפסוק אֶחָד אָמַר, דְּיוֹקָן אַבְרָהָם רָאָה עִמָּם.ולכן רץ אליהם כאל אברהם, וְאֶחָד אָמַר, שְׁכִינָה בָּאָה עֲלֵיהֶם. כָּתוּב כָּאן ׳וַיַּרְא לוֹט וַיָּרָץ לִקְרָאתָם׳, וְכָתוּב שָׁם ׳וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל׳ - מַה לְּהַלָּן רָאָה שְׁכִינָה, אַף כָּאן רָאָה שְׁכִינָה.שהלשון 'וירץ לקראתם' שוה בשני הכתובים

בלשון הזוהר

אָמַר רַבִּי יִצְחָק אַמַּאי רָהַט לוֹט אֲבַּתְרַיְיהוּ, (אלא בגין) דִּכְתִיב ׳וַיַּרְא לוֹט וַיָּרָץ לִקְרָאתָם׳. רַבִּי חִזְקִיָּה וְרַבִּי יֵיסָא. חַד אָמַר דִּיוּקְנָא דְּאַבְרָהָם חָמָא עִמְהוֹן. וְחַד אָמַר שְׁכִינְתָּא אַתְיָא עֲלַיְיהוּ. כְּתִיב הָכָא ׳וַיַּרְא לוֹט וַיָּרָץ לִקְרָאתָם׳, וּכְתִיב הָתָם ׳וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל׳. מַה לְהַלָּן חָמָא שְׁכִינְתָּא, אוּף הָכָא חָמָא שְׁכִינְתָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳סורו נא׳ - להסב סביב הבית מעיני בני העיר

וַיַּרְא לוֹט וַיָּרָץ לִקְרָאתָם, ׳וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא אדנ"י׳ (בראשית יט, ב) באל"ף דל"ת נו"ן יו"ד. ׳סוּרוּ נָא׳, הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב גְּשׁוּ נָא, מַה זֶּה ׳סוּרוּ נָא׳? אֶלָּא לְהַחֲזִירָם סְבִיב הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאוּ אוֹתָם בְּנֵי הָעִיר וְלֹא יִכָּנְסוּ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר הַבַּיְתָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳סוּרוּ נָא׳.

בלשון הזוהר

וַיַּרְא לוֹט וַיָּרָץ לִקְרָאתָם ׳וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי׳ (בראשית יט, ב) באל"ף דל"ת נו"ן יו"ד. ׳סוּרוּ נָא׳, גְּשׁוּ נָא מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי ׳סוּרוּ נָא׳. אֶלָּא לְאַהֲדָרָא לוֹן סַחֲרָנֵיהּ דְּבֵיתָא בְּגִין דְּלָא יֶחמוּן לוֹן בְּנֵי מָתָא, וְלָא יֵעֲלוּן בְּאוֹרַח מֵישָׁר לְבֵיתָא, וּבְגִין כָּךְ ׳סוּרוּ נָא׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שבח העוסק בתורה למעלה ולמטה - עץ חיים

רַבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח, ׳כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה׳ (איוב כח, כד). כַּמָּה יֵשׁ לָהֶם לִבְנֵי אָדָם לְהִסְתַּכֵּל בְּמַעֲשֵׂי הקב"ה וּלְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה יָמִים וְלֵילוֹת, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, הקב"ה מִשְׁתַּבֵּחַ בּוֹ לְמַעְלָה וּמִשְׁתַּבֵּחַ בּוֹ לְמַטָּה, מִשּׁוּם שֶׁהַתּוֹרָה הִיא עֵץ חַיִּים לְכָל אוֹתָם הָעוֹסְקִים בָּהּ לָתֵת לָהֶם חַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָתֵת לָהֶם חַיִּים בָּעוֹלָם הַבָּא.

בלשון הזוהר

רַבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח ׳כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה׳ (איוב כח, כד). כַּמָּה אִית לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא לְאִסְתַּכָּלָא בְּעוֹבָדוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְאִשְׁתַּדָּלָא בְּאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילֵי, דְּכָל מָאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתַּבַּח בֵּיהּ לְעֵילָא, וְאִשְׁתַּבַּח בֵּיהּ לְתַתָּא, בְּגִין דְּאוֹרַיְיתָא אִילָנָא דְחַיֵּי אִיהִי לְכָל אִנּוּן דְּעָסְקִין בָּהּ לְמֵיהַב לוֹן חַיִּין בְּעָלְמָא דֵין וּלְמֵיהַב לוֹן חַיִּין בְּעָלְמָא דְּאָתֵי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳לקצות הארץ יביט׳ - לזון את הארץ שעיניו בה תמיד

בֹּא רְאֵה, ׳כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט׳ (איוב כח, כד). לָתֵת לָהֶם מָזוֹן וּלְסַפֵּק אוֹתָם מִכָּל מַה שֶּׁהִצְטָרְכוּ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא מַשְׁגִּיחַ בָּהּ תָּמִיד, שֶׁכָּתוּב ׳תָּמִיד עֵינֵי יהו"ה אֱלֹהֶיךְ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה׳ (דברים יא, יב).

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, ׳כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט׳ (איוב כח, כד). לְמֵיהַב לוֹן מְזוֹנָא וּלְסַפָּקָא לוֹן מִכָּל מַה דְּאִצְטְרִיכוּ, בְּגִין דְּאִיהוּ אַשְׁגַּח בָּהּ תָּדִיר, דִּכְתִיב ׳תָּמִיד עֵינֵי יהו"ה אֱלוֹהֶיךָ בָּהּ מֵרִשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה׳ (דברים יא, יב).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הארץ ׳ממרחק תביא לחמה׳ - ואחר נותנת טרף לכל

מִשּׁוּם שֶׁאֶרֶץ זוֹ מַה כָּתוּב בָּהּ? ׳מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ׳ (משלי לא, יד) - אַחַר כָּךְ הִיא נוֹתֶנֶת מָזוֹן וְטֶרֶף לְכָל חַיּוֹת הַשָּׂדֶה. שֶׁכָּתוּב ׳וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ׳ (משלי לא, טו).

בלשון הזוהר

בְּגִין דְּאֶרֶץ דָּא מַה כְּתִיב בָּהּ ׳מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ׳ (משלי לא, יד), וּלְבָתַר אִיהִי יְהַבְתְּ מְזוֹנָא וְטַרְפָא לְכָל אִנּוּן חֵיוָן בְּרָא. דִּכְתִיב ׳וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרוֹתֶיהָ׳ (משלי לא, טו).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מזון וסיפוק לכל בני העולם כפי צרכם

וְעַל זֶה ׳כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה׳ (איוב כח, כד). אֶת כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם לָתֵת לָהֶם מָזוֹן וְסִפּוּק לְכָל מַה שֶּׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁכָּתוּב ׳פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךְ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן׳ (תהלים קמה, טז).

בלשון הזוהר

וְעַל דָּא ׳כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה׳ (איוב כח, כד). לְכֻלְהוּ בְּנֵי עָלְמָא לְמֵיהַב לוֹן מְזוֹנָא וְסִפּוּקָא לְכָל מַה דְּאִצְטְרִיךְ כָּל חַד וְחַד דִּכְתִיב ׳פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן׳ (תהילים קמה, טז).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

דבר אחר - השגחה במעשי כל אחד ואחד

דָּבָר אַחֵר ׳כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט׳ (איוב כח, כד) - לְהִסְתַּכֵּל בְּמַעֲשֵׂי בֶּן הָאָדָם וּלְהַשְׁגִּיחַ בְּכָל מַה שֶּׁעוֹשִׂים בְּנֵי אָדָם בָּעוֹלָם. ׳תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה׳ - מִסְתַּכֵּל וְרוֹאֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד.

בלשון הזוהר

דָּבָר אַחֵר ׳כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט׳ (איוב כח, כד) - לְאִסְתַּכָּלָא עוֹבָדוֹי דְּבַר נָשׁ וּלְאַשְׁגָּחָא בְּכָל מַה דְּעַבְדֵי בְּנֵי נָשָׁא בְּעָלְמָא. ׳תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה׳ - מִסְתַּכֵּל וְחָמֵי לְכָל חַד וְחַד.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳וירא לוט׳ - זוהר מאיר ועולה על ראשיהם

בֹּא רְאֵה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הקב"ה מַעֲשֵׂי סְדֹם וַעֲמֹרָה, שָׁלַח אֶת אוֹתָם הַמַּלְאָכִים לְהַשְׁחִית אֶת סְדם. מַה כָּתוּב? ׳וַיַּרְא לוֹט׳ - רָאָה אֶת הַשְּׁכִינָה. וְכִי מִי יָכוֹל לִרְאוֹת שְׁכִינָה? אֶלָּאלא את השכינה עצמה ראה אלא את האור שמאיר ממנה רָאָה זֹהַר אֶחָד שֶׁמֵּאִיר וְעוֹלֶה עַל רָאשֵׁיהֶם.היינו שראה אותה הארה, שהיא השכינה וְאָז, ׳וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי׳ - באל"ף דל"ת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.והוא שם השכינה וּבִגְלַל הַשְּׁכִינָה אוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁהֵאִיר לוט ביקש לארח את המלאכים בגלל ההארה הזו, שהיא השכינה הוּא אָמַר, ׳סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם׳לוט הזמין אותם ללון בביתו ולרחוץ את רגליהם, כדרך הכנסת אורחים, מפני שהכיר בהם את גדולתם.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּחָמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עוֹבָדִין דִּסְדוֹם וַעֲמוֹרָה, שַׁדַּר לוֹן לְאִנּוּן מַלְאָכִין לְחַבָּלָא לִסְדוֹם. מַה כְּתִיב. ׳וַיַּרְא לוֹט׳ - חָמָא לִשְׁכִינְתָּא. וְכִי מַאן יָכִיל לְמֶחמֵי שְׁכִינְתָּא. אֶלָא חָמָא זָהֲרָא חַד דְּנָהִיר דְּקָא סָלְקָא עַל רֵישַׁיְיהוּ. וּכְדֵין ׳וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי׳ באל"ף דל"ת כְּמָה דְּאִתְּמָר. וּבְגִין שְׁכִינְתָּא הַהוּא נְהִירוּ דְּנָהִיר קָאֲמַר, ׳סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הקדמת ׳ולינו׳ ל ׳רחצו רגליכם׳ - שלא ידעו בהם

לֹא עָשָׂה כָּךְ אַבְרָהָם, אֶלָּא בַּתְּחִלָּה אָמַר ׳וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם׳, וְאַחַר כָּךְ וְאֶקְחָה פַּת לֶחֶם וְגוֹ'. אֲבָל לוֹט אָמַר ׳סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ׳ - וְאַחַר כָּךְ ׳וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם׳ - כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵדְעוּ בָהֶם בְּנֵי הָאָדָם. ׳וַיֹּאמְרוּ לֹא כִּי בָרְחוֹב נָלִין׳ (בראשית יט, ב) - מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ הָיוּ עוֹשִׂים: אוֹרְחִים שֶׁנִּכְנָסִים לְשָׁם, לֹא הָיָה בֶּן אָדָם שֶׁיַּכְנִיסֵם לַבַּיִת. וְעַל זֶה אָמְרוּ, ׳לֹא כִּי בָרְחוֹב נָלִין׳. מַה כָּתוּב? ׳וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וְגוֹ'׳.

בלשון הזוהר

לָא עֲבַד הָכִי אַבְרָהָם, אֶלָּא בְּקַדְמִיתָא אָמַר ׳וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם׳ וּלְבָתַר וְאֶקְחָה פַּת לֶחֶם וְגו'. אֲבָל לוֹט אָמַר ׳סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ׳ - וּלְבָתַר ׳וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם׳ - בְּגִין דְּלָא יִשְׁתְּמוֹדְעוּן בְּהוּ בְּנֵי נָשָׁא. ׳וַיֹּאמְרוּ לֹא כִּי בָרְחוֹב נָלִין׳ (בראשית יט, ב) - בְּגִין דְּכָךְ הֲווּ עָבְדֵי אוֹרְחִין דְּעָאלִין תַּמָּן לָא הֲוָה בַּר נָשׁ דְּיִכְנוֹשׁ לוֹן לְבֵיתָא, וְעַל דָּא אָמְרוּ ׳לא כִּי בָרְחוֹב נָלִין׳. מַה כְּתִיב. ׳וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וְגו'׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אחד להציל את לוט ואחד להפוך את העיר

בֹּא רְאֵה, כשהקב"ה עוֹשֶׂה דִּין בָּעוֹלָם, שָׁלִיחַ אֶחָד עוֹשֶׂה אוֹתוֹ, וְכָעֵת רוֹאִים אָנוּ שְׁנֵי שְׁלִיחִים, לָמָּה? וְכִי לֹא מַסְפִּיק בְּאֶחָד? אֶלָּא אֶחָד הָיָה, וּמַה שֶּׁאָמַר שְׁנַיִם (כָּךְ זֶה וַדַּאי, מִשּׁוּם שֶׁאֶחָד) - אֶחָד הָיָה לְהוֹצִיא אֶת לוֹט וּלְהַצִּילוֹ, וְאֶחָד לַהֲפֹךְ אֶת הָעִיר וּלְהַשְׁחִית אֶת הָאָרֶץ, וּלְכָךְ נִשְׁאַר אֶחָד.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי כַּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲבִיד דִּינָא בְּעָלְמָא, שְׁלִיחָא חָדָא עֲבִיד לֵיהּ, וְהַשְׁתָּא חָמֵינָן תְּרֵי שְׁלוּחֵי, אַמַּאי וְכִי לָא סַגֵּי בְּחַד. אֶלָא חַד הֲוָה, וּמַה דְּאָמַר תְּרֵי (הכי הוא ודאי בגין דחד) חַד הֲוָה לְאַפָּקָא לֵיהּ לְלוֹט וּלְשֵׁזָבָא לֵיהּ, וְחַד לְמֶהְפַּךְ לְקַרְתָּא וּלְחַבָּלָא אַרְעָא, וּבְגִין כָּךְ אִשְׁתָּאַר חַד:

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

׳ותבט אשתו מאחריו׳

הרואה את המשחית נעשה נציב מלח

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.