טעם שעז לקרבן - רשבי: אם עברה עליו רוח טומאה עז קרבנו באותו גוון שחטא בו
ויקרא · טעם שעז לקרבן - שלוש דרגות זכייה בנפש רוח ונשמה, וסוד אש אוכלת אש המכפרת בקרבן · מאמר 65 · פיסקה 1 · דף כה ע"א
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, עֵז לְקָרְבְּנָא, אֲמַאי. וְהָא אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, עֵז שְׁמָא דִּילֵיהּ גָּרִים, לְאוֹלִיף מִן שְׁמֵיהּ, דְּהָא סִטְרָא בִּישָׁא זִינָא בִּישָׁא הוּא. אֶלָּא הָכִי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, דָּא בָּעֵי לְקָרְבָא, דְּהָא אִי אַעְבָּר עָלֵיהּ רוּחָא דִּמְסַאֲבָא, אוֹ אִתְעֲסַּק בֵּיהּ, הַאי עֵז קָרְבָּנֵיהּ, בְּהַהוּא גַּוְונָא דְּאִיהוּ חָטֵי בֵּיהּ.
תרגום
בֹּא רְאֵה, עֵז לְקָרְבָּן לָמָּה? וַהֲרֵי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, עֵז - הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ גּוֹרֵם, לִלְמֹד מִשְּׁמוֹ, שֶׁהֲרֵי צַד רַע, וּמִין רַע הוּא. אֶלָּא כָּךְ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶת זֶה צָרִיךְ לְהַקְרִיב, שֶׁהֲרֵי אִם עוֹבֶרֶת עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה אוֹ שֶׁהִתְעַסֵּק בּוֹ, הֲרֵי עֵז קָרְבָּנוֹ, בְּאוֹתוֹ גָוֶן שֶׁהוּא חָטָא בוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, עז לקרבנא, אמאי. והא אמר רבי שמעון, עז שמא דיליה גרים, לאוליף מן שמיה, דהא סטרא בישא זינא בישא הוא. אלא הכי אמר רבי שמעון, דא בעי לקרבא, דהא אי אעבר עליה רוחא דמסאבא, או אתעסק ביה, האי עז קרבניה, בההוא גוונא דאיהו חטי ביה.
התרגום: בא ראה, עז לקרבן למה? והרי אמר רבי שמעון, עז - השם שלו גורם, ללמד משמו, שהרי צד רע, ומין רע הוא. אלא כך אמר רבי שמעון, את זה צריך להקריב, שהרי אם עוברת עליו רוח טמאה או שהתעסק בו, הרי עז קרבנו, באותו גון שהוא חטא בו.
מן המפרשים
הסולם: ת״ח עז לקרבנא וכו׳: בוא וראה, עז לקרבן, למה. והרי אמר ר׳ שמעון, עז, השם שלה גרם, ללמוד מן שמה, שהוא צד הרע ומין רע. שעז תורה על דינים עזים וקשים. וא״כ למה מקריבים אותה לקרבן. ומשיב, אלא כך אמר ר׳ שמעון, צריכים להקריב את זו, כי…