תמהו ר' חייא ור' יוסי ושמחו - חברו השני: ׳מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה... אלהים אלי אתה אשחרך צמאה לך נפשי׳
ויקרא · ׳מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה... אלהים אלי אתה אשחרך צמאה לך נפשי בארץ ציה ועיף בלי מים׳ - דוד המשחר את השכינה בגלותו · מאמר 53 · פיסקה 1 · דף כא ע"ב
לשון הזוהר
תַּוְוהוּ רִבִּי חִיָּיא וְרִבִּי יוֹסֵי, וְחַדּוּ בְּהַהוּא לֵילְיָא. בָּתַר דְּאָכְלוּ, פָּתַח חַבְרֵיהּ טַיְּיעָא וְאָמַר, אֵימָא קַמַּיְיכוּ מִלָּה חַד, דְּאִשְׁתְּדַּלְנָא בֵּיהּ הַאי יוֹמָא, הַאי קְרָא דִּכְתִּיב, ׳מִזְמוֹר לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה׳ (תהילים סג, א), דָּוִד אָמַר שִׁירָתָא, כַּד הֲוָה עָרִיק מֵחֲמוֹי, אֲמַאי אָמַר ׳אֱלהִים אֵלִי אַתָּה אֲשַׁחֲרֶךָּ צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי וְגוֹ'׳ (תהילים סג, ב). ׳אֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה׳, דְּהָא בִּגְבוּרָה אֲחִידָא תְּדִירָא. אֲשַׁחֲרֶךָּ, וְכִי דָּוִד הֵיךְ יָכִיל לְשַׁחֲרָא לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּאַרְעָא רְחִיקָא, וְאִתְתָּרַךְ מֵאַרְעָא דִּשְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא.
תרגום
תָּמְהוּ רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי, וְשָׂמְחוּ בְאוֹתוֹ לַיְלָה. אַחַר שֶׁאָכְלוּ, פָּתַח חֲבֵרוֹ הַסּוֹחֵר וְאָמַר, אֹמַר לִפְנֵיהֶם דָּבָר אֶחָד שֶׁהִתְעַסַּקְתִּי בוֹ הַיּוֹם הַזֶּה, הַפָּסוּק הַזֶּה שֶׁכָּתוּב ׳מִזְמוֹר לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה׳ (תהלים סג, א) - דָּוִד אָמַר שִׁירָה כְּשֶׁהָיָה בּוֹרֵחַ מֵחָמִיו, לָמָּה אָמַר ׳אֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה אֲשַׁחֲרֶךָּ צָמְאָה לְךְ נַפְשִׁי וְגוֹ'׳ (תהלים סג, ב)? ׳אֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה׳ - שֶׁהֲרֵי בִּגְבוּרָה אֲחוּזָה תָּמִיד. אֲשַׁחֲרֶךָּ, וְכִי אֵיךְ יָכֹל דָּוִד לְשַׁחֵר אֶת הקב"ה בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה, וְגֹרַשׁ מֵהָאָרֶץ שֶׁבָּהּ שְׁרוּיָה הַשְּׁכִינָה?
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תווהו רבי חייא ורבי יוסי, וחדו בההוא ליליא. בתר דאכלו, פתח חבריה טייעא ואמר, אימא קמייכו מלה חד, דאשתדלנא ביה האי יומא, האי קרא דכתיב, ׳מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה׳ (תהילים סג, א), דוד אמר שירתא, כד הוה עריק מחמוי, אמאי אמר ׳אלהים אלי אתה אשחרך צמאה לך נפשי וגו'׳ (תהילים סג, ב). ׳אלהים אלי אתה׳, דהא בגבורה אחידא תדירא. אשחרך, וכי דוד היך יכיל לשחרא ליה לקודשא בריך הוא, בארעא רחיקא, ואתתרך מארעא דשכינתא שריא.
התרגום: תמהו רבי חייא ורבי יוסי, ושמחו באותו לילה. אחר שאכלו, פתח חברו הסוחר ואמר, אמר לפניהם דבר אחד שהתעסקתי בו היום הזה, הפסוק הזה שכתוב ׳מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה׳ (תהלים סג, א) - דוד אמר שירה כשהיה בורח מחמיו, למה אמר ׳אלהים אלי אתה אשחרך צמאה לך נפשי וגו'׳ (תהלים סג, ב)? ׳אלהים אלי אתה׳ - שהרי בגבורה אחוזה תמיד. אשחרך, וכי איך יכל דוד לשחר את הקב"ה בארץ רחוקה, וגרש מהארץ שבה שרויה השכינה?
מן המפרשים
הסולם: תווהו ר׳ חייא וכו׳: תמהו ר׳ חייא ור׳ יוסי, ושמחו בלילה ההוא. אחר שאכלו, פתח הסוחר חברו, ואמר, אומר לפניכם דבר אחד שעסקתי בו ביום הזה, מקרא זה שכתוב, מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה . שדוד אמר שירה כשברח מחותנו, והיה במדבר. שואל,…
אור יקר: בהיותו במדבר יהודה בהיותו במערה תפילה בברחו. מפבי אבשלום וכיוצא רבים , נפשא תאיבא להדבק, נפש בנפש כי הנפש במלכות, וגופא לילי לאתחזאח וכו׳ לא להדבק שאי אפשר אלא כענין יראה כל זכורך, אתר דאיקרי שחר נצח וכן פירשו בזוהר בוקר…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: