׳וקול התור נשמע בארצנו׳ - זו הארץ שלמטה, והתייר העליון שהזדווג עמה בבנין בית המקדש
ויקרא · ׳הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו׳ - סוד הארץ העליונה והתחתונה וירידת השכינה למשכן · מאמר 4 · פיסקה 3 · דף ד ע"ב
לשון הזוהר
׳וקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ׳ - דָּא אֶרֶץ דִּלְתַתָּא, דְּאַחֲסִנוּ יִשְׂרָאֵל עַל יְדָא דִּיהוֹשֻׁעַ. מַאן הוּא קוֹל הַתּוֹר. דָּא הוּא תַּיָּיר עִלָּאָה, דְּאִזְדְּוּוג עִמָּהּ כַּד בָּנָה שְׁלֹמֹה בֵּי מַקְדְּשָׁא לְתַתָּא, וּכְדֵין אִתְעֲטָּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעִטְרוֹי, כֶּחָתָן בְּכַלָּה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳צְאֶינָה וּרְאֶנָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלמֹה וגוֹ'׳ (שיר השירים ג, יא).
תרגום
׳וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ׳ (שיר השירים ב, יב) - זוֹ הָאָרֶץ שֶׁלְּמַטָּה שֶׁיָּרְשׁוּ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי יְהוֹשֻׁעַ. מִי הוּא קוֹל הַתּוֹר? זֶהוּ הַתַּיָּר הָעֶלְיוֹן שֶׁהִזְדַּוֵּג עִמָּהּ כְּשֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְמַטָּה, וְאָז הִתְעַטֵּר הקב"ה בְּעַטְרוֹתָיו כְּמוֹ חָתָן עִם כַּלָּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְגוֹ'׳ (שם ג).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳וקול התור נשמע בארצנו׳ - דא ארץ דלתתא, דאחסנו ישראל על ידא דיהושע. מאן הוא קול התור. דא הוא תייר עלאה, דאזדווג עמה כד בנה שלמה בי מקדשא לתתא, וכדין אתעטר קודשא בריך הוא בעטרוי, כחתן בכלה. כמה דאת אמר ׳צאינה וראנה בנות ציון במלך שלמה וגו'׳ (שיר השירים ג, יא).
התרגום: ׳וקול התור נשמע בארצנו׳ (שיר השירים ב, יב) - זו הארץ שלמטה שירשו ישראל על ידי יהושע. מי הוא קול התור? זהו התיר העליון שהזדוג עמה כשבנה שלמה את בית המקדש למטה, ואז התעטר הקב"ה בעטרותיו כמו חתן עם כלה, כמו שנאמר ׳צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וגו'׳ (שם ג).
מן המפרשים
אור יקר: קול התור דא הוא תייר וכו׳, אפיק ליה ממשמעותא דתורה משום דקשיא ליה דהוה ליה למימר תורה דהיינו נמי התפארת, לזה אמר.
הסולם: וקול התור נשמע בארצנו: זוהי ארץ שלמטה שירשו ישראל על ידי יהושע. מי הוא קול התור. זה הוא תייר הגדול, דהיינו מראה הדרך, שהוא ז״א, שנקרא תורה, שנזדווג עמה, עם המלכות, כשבנה שלמה בית המקדש למטה, ואז נתעטר הקב״ה בעטרותיו, דהיינו…
מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: דא ארץ דלתתא שירשו אותה ע"י יהושע שסודו פני לבנה ושם נקבעה דידת השכינה לעולמים וזכו ישראל למעלה העליונה דלבנה באשלמותה שאז נאמר ותרב חכמת שלמה שגדלה עד למעלה והאירו אורות חכמה דהיינו חסדים שלה שהם ד' שמות אהו"ה עד"ז אל"ף ה"י…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: