ממלכת הזוהר › זוהר › ויקרא › מאמר 37: ׳צדיק כתמר יפרח... כארז בלבנון ישגה׳ - עיכוב שבעים שנה של הגאולה כפריחת התמר והארז › פיסקה 4 (טז ע"א)

בגלות האחרונה כמו הארז המתעכב לעלות - לא עולה אלא בעדון המים המשקים אותו

ויקרא · ׳צדיק כתמר יפרח... כארז בלבנון ישגה׳ - עיכוב שבעים שנה של הגאולה כפריחת התמר והארז · מאמר 37 · פיסקה 4 · דף טז ע"א

לשון הזוהר

ודָא בְּגָלוּתָא בַּתְרָאָה הוּא כְּהַאי אֶרֶז, דְּאִתְעַכָּב לְסַלְּקָאָה. וּמִשַּׁעְתָּא, דְּסָלִיק עַד דְּקָאִים בְּקִיּוּמֵיהּ, הוּא יוֹמָא. וְשִׁירוּתָא דְּיוֹמָא אַחֲרִינָא, עַד דְּעָבִיד צֵל בִּנְהוֹרָא דִּימָמָא. וְאֶרֶז לָא סָלִיק, אֶלָּא בְּעִדּוּנָא דְּמַיָּא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳כָּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם׳ (במדבר כד, ו). כַּךְ אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּא. דְּמִתַּמָּן נָפִיק מַבּוּעָא וְנַהֲרָא דְּמַיָּא, לְאַשְׁקָאָה. ואֶרֶז, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, ׳בָּחוּר כָּאֲרָזִים׳ (שיר השירים ה, טו).

תרגום

וְזְהִ בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה הוּא כְּמוֹ הָאֶרֶז הַזֶּה שֶׁמִּתְעַכֵּב לַעֲלוֹת. וּמִשָּׁעָה שֶׁעוֹלֶה עַד שֶׁעוֹמֵד בְּקִיּוּמוֹ הוּא יוֹם, וּתְחִלַּת הַיּוֹם הָאַחֵר עַד שֶׁעוֹשֶׂה צֵל בְּאוֹר הַיּוֹם. וְהָאֶרֶז לֹא עוֹלֶה אֶלָּא בָּעִדּוּן שֶׁל הַמַּיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כָּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם׳ (במדבר כד, ו) - כָּךְ אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה. שֶׁמִּשָּׁם יוֹצֵא הַמַּעְיָן וְהַנָּהָר שֶׁל הַמַּיִם לְהַשְׁקוֹת. וְאֶרֶז זֶה הקב"ה, שֶׁכָּתוּב (שִׁיר ה) בָּחוּר כָּאֲ רָזִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ודא בגלותא בתראה הוא כהאי ארז, דאתעכב לסלקאה. ומשעתא, דסליק עד דקאים בקיומיה, הוא יומא. ושירותא דיומא אחרינא, עד דעביד צל בנהורא דיממא. וארז לא סליק, אלא בעדונא דמיא. כמה דאת אמר ׳כארזים עלי מים׳ (במדבר כד, ו). כך ארז בלבנון ישגא. דמתמן נפיק מבועא ונהרא דמיא, לאשקאה. וארז, דא קודשא בריך הוא, דכתיב, ׳בחור כארזים׳ (שיר השירים ה, טו).

התרגום: וזה בגלות האחרונה הוא כמו הארז הזה שמתעכב לעלות. ומשעה שעולה עד שעומד בקיומו הוא יום, ותחלת היום האחר עד שעושה צל באור היום. והארז לא עולה אלא בעדון של המים, כמו שנאמר ׳כארזים עלי מים׳ (במדבר כד, ו) - כך ארז בלבנון ישגה. שמשם יוצא המעין והנהר של המים להשקות. וארז זה הקב"ה, שכתוב (שיר ה) בחור כא רזים.

מן המפרשים

הסולם: ודא בגלותא בתראה וכו׳: וזהו בגלות האחרון, הקב״ה הוא כארז הזה שמתעכב לפרוח ולעלות. ומשעה שעולה עד שעומד בקיומו, דהיינו עד שתהיה הגאולה, הוא יום, דהיינו יומו של הקב״ה שהוא אלף שנה, והתחלת יום השני, עד שעושה צל באור היום, דהיינו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר