ממלכת הזוהר › זוהר › ויקרא › מאמר 24: עשרה שמות הקדושים היוצאים מהיו"ד - מאהיה ועד אדנ"י, וסוד עורי צפון ובאי תימן בעולות ושלמים › פיסקה 11 (יא ע"ב)

נמשך ממנו למטה שני בנים - מצד האב י' יוצא בן ו', מצד האם יוצאת בת ה' הנזונית מהבן

ויקרא · עשרה שמות הקדושים היוצאים מהיו"ד - מאהיה ועד אדנ"י, וסוד עורי צפון ובאי תימן בעולות ושלמים · מאמר 24 · פיסקה 11 · דף יא ע"ב

לשון הזוהר

וְאִתְמְשַׁךְ מִנֵּיהּ וּלְתַתָּא, תְּרֵין בְּנִין דְּנָפְקִין מִנַּיְיהוּ. מִסִּטְרָא דְּאַבָּא י', נָפִיק בֵּן, דְּהָא אָחִיד בֵּיהּ בְּי', וְאָחִיד בְּהַהוּא נָהָר. וּמִסִּטְרָא דְּאִימָא נַפְקַת בַּת, דְּאִיהוּ (שמות ר"י ע"א) ׳נָהָר תַּתָּאָה, וְהַאי בֵּן אִתְמְשַׁךְ לְבָתַר ונָפִיק מִנַּיְיהוּ, וְהוּא ו', וְדָא יָרִית לְאַבָּא וּלְאִימָּא, וְאִתְקְשַׁר בֵּיהּ מְהֵימְנוּתָא דְּכֹלָּא׳. וּמִנֵּיהּ אִתְּזְנַת בְּרַתָּא, מֵהַהוּא יְרוּתָא דְּאִיהוּ יָרִית.

תרגום

וְנִמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ וּלְמַטָּה, שְׁנֵי בָנִים שֶׁיּוֹצְאִים מֵהֶם. מִצַּד הָאָב י' יוֹצֵא בֵן, שֶׁהֲרֵי אוֹחֵז בּוֹ בְּי', וְאוֹחֵז בְּאוֹתוֹ נָהָר. וּמִצַּד הָאֵם יוֹצֵאת בַּת, שֶׁהִיא הַנָּהָר הַתַּחְתּוֹן, וְהַבֵּן הַזֶּה נִמְשָׁךְ אַחַר כָּךְ וְיוֹצֵא מֵהֶם, וְהוּא ו', וְזֶה יוֹרֵשׁ אֶת הָאָב וְהָאֵם, וְנִקְשֶׁרֶת בּוֹ אֱמוּנַת הַכֹּל, וּמִמֶּנּוּ נִזּוֹנֵית הַבַּת, מֵאוֹתָהּ יְרֻשָּׁה שֶׁהוּא יוֹרֵשׁ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואתמשך מניה ולתתא, תרין בנין דנפקין מנייהו. מסטרא דאבא י', נפיק בן, דהא אחיד ביה בי', ואחיד בההוא נהר. ומסטרא דאימא נפקת בת, דאיהו (שמות ר"י ע"א) ׳נהר תתאה, והאי בן אתמשך לבתר ונפיק מנייהו, והוא ו', ודא ירית לאבא ולאימא, ואתקשר ביה מהימנותא דכלא׳. ומניה אתזנת ברתא, מההוא ירותא דאיהו ירית.

התרגום: ונמשך ממנו ולמטה, שני בנים שיוצאים מהם. מצד האב י' יוצא בן, שהרי אוחז בו בי', ואוחז באותו נהר. ומצד האם יוצאת בת, שהיא הנהר התחתון, והבן הזה נמשך אחר כך ויוצא מהם, והוא ו', וזה יורש את האב והאם, ונקשרת בו אמונת הכל, וממנו נזונית הבת, מאותה ירשה שהוא יורש.

מן המפרשים

מקדש מלך: ואחיד בההוא נהר פי' אע"פי שהזכרים יצאו מאבא עכ"ז נה"י דאב' ונה"י דאימא הם בתוך זעיר והוא מקבל משניהם ומסטרא דאימא נפקת בת כמ"ש הרב שהנקבות יצאו מאימא: והאי בן אתמשך לבתר ונפיק מנייהו פי' אחר שנזדווגו א"וא אזי מאותו הזווג יצא זעיר:

אור החמה: דף י"א ע"ב עכ"ז היסיד אינו אלא שדי לבד משום דמזונא וספוקא אתי מיניה לעולם שהיא בו ואיהו אמר לעולם די. אמנם אל הוא החסד ונק' כן היסוד כד משפיע במלכות ונותן טוב וחסד למטה נמצא כי אל הוא בחסד וכתיב אני אל שדי פרה ורבה וגו' כבר…

אור יקר: ולתתא תרין בנין והיינו סוד סוף האלף כזה ^ שבסופה נכללים ו״ה, ולא נפרדים ממנה כעין ו׳ של ה׳ או רגל ק׳ שהיא נפרדת אלא דבוקים שם להורות מקום שורשם וזהו שאמר דנפקי מינייחו מפני שאחיזת סוד י׳ או ד׳ למטה מהאלף מורה היותה נאחזת…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר