יש שדייקו שהכל אחד - ׳קול גדול ולא יסף׳ הוא השופר, ותורה יצאה מכלל כל הקולות
ויקרא · ׳ויהי קול השופר הולך וחזק מאד׳ - מחלוקת הראשונים אם קול ושופר אחד או שנים, וכולם למקום אחד · מאמר 11 · פיסקה 3 · דף ו ע"ב
לשון הזוהר
ואִית מַאן דְּתָנֵי וְדָיִיק דְּכֹלָּא חַד, בְּגִין דִּכְתִּיב ׳קוֹל הַשּׁוֹפָר׳, קוֹל דְּאִקְרֵי שׁוֹפָר. ומְנָא לָן דְּאִקְרֵי קוֹל. מִמַּה דִּכְתִּיב, ׳קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף׳ (דברים ה, יט), וְהַאי ׳קוֹל גָּדוֹל׳ אִקְרֵי שׁוֹפָר. וְעַל דָּא ׳קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ׳ כְּתִיב. לְאָן הוֹלֵךְ. אִי תֵּימָא ׳לְהַר סִינַי׳, אוֹ לְיִשְׂרָאֵל. יוֹרֵד מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא אוֹרַיְיתָא מֵהָכָא נָפְקָא. וּמֵאֲתָר דָּא, דְּאִיהוּ כְּלָלָא דְּכָל שְׁאָר קָלִין אִתְיְיהִיבַת, וכַד יִסְתַּכְּלוּן מִלֵּי כֹּלָּא חַד.
תרגום
וְיִשִׁ מִי שֶׁשּׁוֹנֶה וּמְדַיֵּק שֶׁהַכֹּל אֶחָד, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳קוֹל הַשֹּׁפָר׳, הַקּוֹל שֶׁנִּקְרָא שׁוֹפָר. וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁנִּקְרָא קוֹל? מִמַּה שֶּׁכָּתוּב ׳קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף׳ (דברים ה, יט), וְהַקּוֹל הַגָּדוֹל הַזֶּה נִקְרָא שׁוֹפָר - ׳וְעַל כֵּן׳ (דברים ה, יט), ׳קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ׳ כָּתוּב. לְאָן הוֹלֵךְ? אִם תֹּאמַר ׳לְהַר סִינַי׳ אוֹ לְיִשְׂרָאֵל, אָז יוֹרֵד הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא הַתּוֹרָה יָצְאָה מִכָּאן. וּמֵהַמָּקוֹם הַזֶּה, שֶׁהוּא הַכְּלָל שֶׁל כָּל שְׁאָר הַקּוֹלוֹת, נִתְּנָה, וּכְשֶׁיִּסְתַּכְּלוּ בַדְּבָרִים, הַכֹּל אֶחָד.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואית מאן דתני ודייק דכלא חד, בגין דכתיב ׳קול השופר׳, קול דאקרי שופר. ומנא לן דאקרי קול. ממה דכתיב, ׳קול גדול ולא יסף׳ (דברים ה, יט), והאי ׳קול גדול׳ אקרי שופר. ועל דא ׳קול השופר הולך׳ כתיב. לאן הולך. אי תימא ׳להר סיני׳, או לישראל. יורד מבעי ליה. אלא אורייתא מהכא נפקא. ומאתר דא, דאיהו כללא דכל שאר קלין אתייהיבת, וכד יסתכלון מלי כלא חד.
התרגום: ויש מי ששונה ומדיק שהכל אחד, משום שכתוב ׳קול השפר׳, הקול שנקרא שופר. ומנין לנו שנקרא קול? ממה שכתוב ׳קול גדול ולא יסף׳ (דברים ה, יט), והקול הגדול הזה נקרא שופר - ׳ועל כן׳ (דברים ה, יט), ׳קול השפר הולך׳ כתוב. לאן הולך? אם תאמר ׳להר סיני׳ או לישראל, אז יורד היה צריך להיות! אלא התורה יצאה מכאן. ומהמקום הזה, שהוא הכלל של כל שאר הקולות, נתנה, וכשיסתכלו בדברים, הכל אחד.
מן המפרשים
מקדש מלך: אורייתא מהכא נפקא פי' זעיר יצא מהבינה. כד"א כל הנחלים הולכים אל הים. וא"כ לפ"ז פי' הכתוב כך הוא ויהי קול השופר דהיינו לכל חד כדאית ליה הולך אל המ': כלי מחזיק. פי' מ"ש וחזק מאד מלשון כלי מחזיק וכו': ארבעים סאה נ"ב והלוחות משקלם…
אור החמה: והאי קול אקרי שופר יר' בחינת קול זה יצדק בה בבחינת עצמה והיא שופר בבחינת היוצאים ממנה ואינם נגדיים זה לזה ושניהם צודקים בה וע"ד אמר הכתוב קול השופר ולא שופר סתם ולא קול סתם:
אור יקר: חד בגין דכתיב קול השופר, שאם כדברי האומרים קול משופר היה לו לומר קול משופר הולך וכו׳ אמנם אומרו.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: